בקשה לסילוקה על הסף של תביעה נזיקית המתמקדת בטענת ייצוג משפטי לקוי, בטענה למעשה בית דין ולהשתק פלוגתא.
הבקשה מושתתת על פסק דין שניתן בהליך קודם שהתנהל בין הצדדים ובו נדונה תביעה כספית לשכר טרחה שהגיש הנתבע, עו"ד במקצועו, נגד התובע, לקוחו לשעבר, בגין ייצוגו בהליך פלילי.
ההליך הפלילי
1. במהלך שנות ה-90' של המאה הקודמת, התנהלו נגד התובע שני הליכים פליליים במקביל: האחד, בשוויץ (להלן -
ההליך בשוויץ) והשני, בארץ (להלן -
ההליך הפלילי). שני ההליכים נסבו סביב המימון הכספי שקיבל התובע, שהיה הבעלים של תשלובת פלדה ידועה, לצורך ייבוא מטעני ברזל, ונטען כלפיו כי המימון הושג ברמיה, תוך שימוש בשטרי מטען מזוייפים. בהליך בשוויץ הורשע התובע ונדון ל-20 חודשי מאסר אותם ריצה במלואם. בשלב מסויים ולאחר ריצוי עונשו, הוסגר התובע לארץ. הנתבע ייצג את התובע בהליך הפלילי בארץ (ת.פ. 40163/99) שהתנהל בבית משפט זה לפני כב' השופט מודריק, אף בהליכים נלווים נוספים. בקליפת אגוז ייאמר כי הנתבע סבר כי אין ליידע את בית המשפט בישראל בדבר קיומו של ההליך בשוויץ, מחשש שהדבר יביא להחמרת עונשו של התובע, ואילו התובע עצמו סבר כי המידע יפעל להגנתו במסגרת הטענה "כבר זוכיתי כבר הורשעתי". בשנת 2005 אישר בית המשפט, לבקשת התובע, את פיטורי הנתבע, ומינה לו סנגור ציבורי. בשנת 2006 הושג הסדר טיעון שלא כלל רכיב מאסר בפועל תוך התחשבות בעונש המאסר אותו נשא התובע בשוויץ.
התביעה הראשונה
2. ביום 6.7.05 הגיש הנתבע תביעה לתשלום שכ"ט ע"ס 894,060 ש"ח נגד התובע ונתבעים נוספים, שערבו לו. התביעה התבררה בבית משפט השלום בתל-אביב לפני כב' השופטת אלמגור (ת.א. 36950/05).
התובע הגיש כתב הגנה, שם טען, בין היתר, כי לאחר הגשת כתב האישום נגדו בהליך הפלילי פנה אליו הנתבע והציע לו לייצגו בחינם. כן טען כי לא זו בלבד ששילם לנתבע את מלוא שכה"ט שדרש, אלא שדווקא הנתבע הוא זה שחב לו כספים, "...
שכן לא סיפק את התמורה עליה
התחייב" (סעיף 7.11 לכתב ההגנה). עוד טען התובע כי התנהגות הנתבע חמורה וכי והוא שומר על זכותו להעלות טענות אלה ולהוכיחן בפני בית המשפט, ככל שימצא לנכון (סעיף 7.18 לכתב ההגנה); כי הנתבע ביצע מעשים חמורים (בסעיף 35 לכתב ההגנה) וכי "...
עו"ד סעדיה הוא שחייב לפצות את מר אסא בגין הנזקים העצומים שנגרמו לו, עקב השירות המשפטי, ובמהלכו. מר אסא שומר על כל זכויותיו בקשר עם נזקים אלה ועל טענותיו לפרעון סכומי הנזק האדירים שעו"ד סעדיה גרם, גם על דרך של תביעה או קיזוז
" (סעיף 40 לכתב ההגנה).
פסק הדין
3. ביום 10.11.11 ניתן פסק הדין בהתדיינות הראשונה (להלן -
פסק הדין).
בית משפט השלום דן הן בתביעת הנתבע לשכ"ט והן בטענת הקיזוז שהועלתה ע"י התובע, ובכלל זה בטענה לפיה התרשל הנתבע כלפיו כפרקליטו, בכך שחשף אותו "לסיכון כפול" ולא עשה שימוש בגזר הדין שניתן בהליך בשוויץ על מנת לסיים את ההליך הפלילי בארץ. בית משפט השלום קבע כי הנתבע אכן הפר את חובת הזהירות שלו כלפי התובע בכך שלא בחן כיאות את כתב האישום ואת פסק הדין שניתן בהליך בשוויץ במקביל לניהול ההליך הפלילי ("
פרקליט סביר היה מעיין במסמכים ושוקל היטב את הנתונים..." - סעיף 42 לפסה"ד). בית המשפט בחן את שאלת קיומו של קשר סיבתי בין התרשלותו של הנתבע לבין הנזק וכדבריו "
על-פי סעיף 35 סיפה לפקודת הנזיקין, כדי להשית על אדם אחריות לעוולת הרשלנות יש להוכיח גם כי בין ההתרשלות לבין הנזק קיים קשר סיבתי. על אסא להראות כי סביר להניח במידת ההוכחה הדרושה במשפט אזרחי שאלמלא התרשלותו של עו"ד סעדיה, היה נמנע הנזק שהוא טוען כי נגרם לו..." (סעיף 43 לפסה"ד) והגיע למסקנה שגם אם הנתבע היה פונה מבעוד מועד לבית המשפט בהליך הפלילי ומציג בפניו את כתב האישום ואת פסק הדין שניתן נגד התובע בהליך בשוויץ, אין ודאות כי ההליך הפלילי היה מסתיים אחרת מכפי שהסתיים בסופו של דבר. עם זאת הגיע בית משפט השלום למסקנה, כי אם הנתבע היה פועל כאמור, היה מגיע ההליך הפלילי לידי סיום מוקדם יותר, כך שהנזק שגרם הנתבע מתבטא למעשה בהימשכות ההליך הפלילי זמן ארוך מזה הנדרש. לאור זאת, ראה בית משפט השלום לפסוק לטובת התובע פיצוי בסך 80,000 ש"ח בגין הסבל וייסורי הנפש שעברו עליו בשל התארכות ההליך הפלילי - פיצוי אותו יש לקזז משכה"ט שחב התובע לנתבע.
התביעה
4. ביום 4.9.06, במקביל לניהול התביעה הראשונה וכחודש ימים לאחר סיום ההליך הפלילי, הגיש התובע את תביעתו הכספית נושא הדיון אשר במבוא לה, ציין כי "
הנתבע, עו"ד סעדיה, הונה את מר רובי אסא, וגרם לו נזק חמור ובלתי הפיך" (סעיף 1), כי הנתבע גרם לתובע לשיבוש מהלכי משפט, רימה ועשק אותו, וגרם לו עינויי דין רבים, "
...תוך הפרת נורמות התנהגות אלמנטריות, והפרת החובות החלות על עורך דין כלפי לקוחו, ועל פי כל דין" (סעיף 3).
בכתב התביעה טוען התובע, כי במהלך ניהול ההליך הפלילי, נמנע הנתבע מלהציג לפרקליטות ולבית המשפט את כתב האישום ואת פסק הדין המרשיע שניתן נגדו בהליך בשוויץ, ובכך חשף אותו לסיכון כפול, דהיינו, להיות מורשע בגין אותה פרשייה גם בארץ וגם בשוויץ, במקום לטעון "כבר זוכיתי כבר הורשעתי". כן נטען, כי הנתבע הכשיל את ההליך הפלילי וגרר אותו שלא לצורך במשך 4 שנים, גרם לו לעינוי דין, ועשק אותו בכך שניצל את היותו מבוגר "עייף וחולה". נטען כי הנתבע הפר את חוק השליחות, הפר חובה חקוקה (חוק לשכת עורכי הדין, כללי האתיקה של לשכת עורכי הדין את חוק השליחות), פעל ברשלנות רבתי, הפגין זלזול בבית המשפט והציג מצג כאילו התובע מתחמק מבירור ההליך הפלילי. כמו כן עתר התובע לחייב את הנתבע לפצותו בעילת עשיית עושר ולא במשפט.
במסגרת התביעה עותר המשיב לשיפוי (בגין הקנס שהוטל עליו בהליך הפלילי); להשבת הכספים ששילם למבקש בגין שכ"ט ולפיצויים נזקיים (בגין הגבלת חירותו ופגיעה באיכות חיים ובגין עוגמת נפש).
יוער כי בדיון שהתקיים לפני הרשם אורנשטיין (כתוארו דאז) ביום 15.5.08, הוצע לצדדים לעכב את הדיון בתובענה עד להכרעה בהליך בבית משפט השלום, הצדדים הסכימו וכך נעשה.
לאחר מתן פסק הדין בתביעה הראשונה חודשו ההליכים בתביעה דנן.
הבקשה לדחייה על הסף
5. הנתבע טוען כי הסוגיה נשוא התביעה, העילות והסעדים - כבר נדונו והוכרעו בתביעה הראשונה ואין לבררן פעם נוספת. נטען כי טענת ההגנה שהועלתה ע"י התובע בתביעה הראשונה, דהיינו, טענת הקיזוז, זהה למעשה לעילת התביעה הנזיקית בתובענה דנן. המדובר באותה מסכת עובדתית ובאותה טענה משפטית. בית משפט השלום דחה בחלקה את טענת ההגנה של התובע והכריע באותן הפלוגתאות המשפטיות והעובדתיות שמעלה התובע בכתב התביעה בהליך זה, באופן שלא ניתן לדון בהן בשנית.
מנגד טוען התובע, כי פסק הדין בתביעה הראשונה הכריע רק בתביעה שהגיש הנתבע לשכ"ט בגין ייצוגו אותו בהליך פלילי. בית משפט השלום אמנם קיבל את טענת התובע לפיה התרשל הנתבע בעת ייצוגו והפר את חובת האמון שלו כלפיו, אף ראה לנכון לקזז סכומים שונים משכה"ט שפסק לנתבע. עם זאת נטען כי מעשיו ומחדליו של הנתבע מקימים לתובע עילות תביעה לפי עוולות נוספות, מעבר לעוולת הרשלנות שנדונה בתביעה הראשונה, ובכללן: הפרת חובה חקוקה; מרמה ועושק, המהוות עילות עצמאיות, והמצמיחות פיצוי העולה על שכר הטרחה שנפסק לזכות הנתבע אותו ביקש לקזז. בדיון שהתקיים ביום 6.5.12 הוסיף ב"כ התובע כי העילה המרכזית בתיק דנן מתמקדת בהפרת חובה חקוקה, טענה שלא נטענה בתביעה הראשונה, כי בהליך בבית משפט השלום לא ניתנה לתובע ההזדמנות להוכיח את מלוא נזקו, וכי טענת הרשלנות הועלתה במסגרת הגנת קיזוז בלבד.