רקע
1. התובע למד בפקולטה למשפטים של האוניברסיטה הנתבעת. בשנת 2008 נבחן התובע בקורס "משפט מסחרי". במקביל, השתתף התובע גם בשיעור של "קליניקה לצדק סביבתי", שלימד ד"ר רוזן-צבי. התובע הגיע למסקנה, כי ממוצע הציונים הכולל שלו נמוך מדי, ומכיוון שכך, החליט לשוב ולהיבחן ב"משפט מסחרי". הציון שקיבל במועד ב' למקצוע זה, היה נמוך מזה שהשיג במועד א'. במקביל, ערער התובע על הציון שקיבל ב"קליניקה לצדק סביבתי". הערעור האחרון התקבל. התובע טוען, כי אלמלא הציון הנמוך שקיבל ב"קליניקה לצדק סביבתי", לא היה ניגש למועד ב' ב"משפט מסחרי".
בכתב-התביעה המתוקן שהגיש התובע ביום 5.3.2013, מתבקשת ביקורת שיפוטית לגבי הציונים בשני המקצועות הנ"ל, כמו גם לעניין בחינה שעבר בקורס "תורת ההחלטות". בהמשך הדרך חזר בו התובע מהנושא הנוגע ל"תורת ההחלטות".
2. הנתבעת הגישה כתב-הגנה מתוקן ביום 8.5.2013.
3. שמעתי בהרחבה את עמדות הצדדים בישיבת קדם-המשפט של היום, והחלטתי, מכוח תקנה 143(8) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: "
התקנות"), לסלק את התביעה על הסף.
דיון והכרעה
4. הנתונים העובדתיים הרלוונטיים לענייננו אינם שנויים, למעשה, במחלוקת בין בעלי-הדין. התובע נבחן ב"משפט מסחרי" בשני מועדים. לפי תקנון הפקולטה למשפטים של הנתבעת (
נספח ב' לכתב-ההגנה המתוקן,
פרק ז', סעיף 78), הציון המאוחר הוא הקובע. מכיוון שכך, בדין נקבע כי הציון האחרון, הנמוך יותר, הוא זה שיילקח בחשבון. טענת התובע - כי אלמלא מחלוקת בקשר לציון ב"קליניקה לצדק סביבתי", לא היה ניגש לבחינה המאוחרת ב"משפט מסחרי" - אינה לעניין.
התובע ניגש למבחן נוסף ב"משפט מסחרי", כאשר הוראת התקנון בדבר עדיפות הציון המאוחר הייתה ידועה לו היטב, דהיינו, הוא אמור היה לצפות מראש את האפשרות שהמבחן הנוסף יביא לירידה בממוצע הציונים הכולל.
5. לעניין הציון ב"קליניקה לצדק סביבתי": כפי שעולה ממכתבו של סגן הדיקן של הפקולטה למשפטים מיום 21.3.2010 (
נספח א' לכתב-ההגנה), סבר התובע, בהסתמך על תיעוד כתוב שפורסם, כי הציון ייקבע על-סמך עבודה בכתב ובחינה בכתב של הסטודנט המשתתף בשיעור. בדיעבד התברר, כי המרצה בשיעור האמור, ד"ר רוזן-צבי, הודיע למשתתפים בתחילת השנה, כי גם השתתפות פעילה של כל אחד מהסטודנטים הלומדים באותה מסגרת, תילקח בחשבון לצורך קביעת הציון. התחשבות זו, הביאה לכך שציונו של התובע היה נמוך מזה שציפה לו.
בדיון בעל-פה בבית-המשפט היום, הודיעה באת-כוח הנתבעת, כי הפקולטה למשפטים החליטה לבוא לקראת התובע בעניין זה, וקבעה את ציונו ב"קליניקה לצדק סביבתי", רק על-סמך העבודה והבחינה.
6. עוד כולל כתב-התביעה המתוקן, שורה ארוכה של טענות כלפי בדיקת המבחן במשפט מסחרי, לרבות בדיקת הערעור שהגיש בהקשר זה. התובע טוען, שהנתבעת לא עמדה בכללים של שוויון, סבירות וחובת הנמקה בנושאים אלה, וכי ראוי להתערב בשיקול-הדעת האקדמי של הנתבעת, שכן - והתובע מצטט את
ה"פ (חי') 567/92
מאירוביץ' נ' בית הספר להנדסאים בסמ"ת, פ"מ, תשנ"ב(3), 255, 259 - הטענה היא:
"שהגוף המוסמך פעל בחוסר תום-לב, הפליה פסולה וחוסר-סבירות מהותית"
.
7. אני סבור, שאין יסוד לדרישה לביקורת שיפוטית לגבי החלטות הפקולטה למשפטים בעניין הציונים השונים שניתנו לתובע בקורסים הנדונים. מדובר בכל המקרים בדרישה להתערבות שאינה עולה בקנה אחד עם הוראות סעיף 33 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973 (להלן: "
חוק החוזים"), כפי שפורש לענייננו, בין השאר, ב-
ת.א. (ת"א) 57877-10-10
ד"ר יצחק רויזמן נ' אוניברסיטת תל-אביב
(1.5.2011). ראו עוד:
ה"פ (ת"א) 726/00
מאיר שרבט נ' אוניברסיטת תל-אביב (31.7.2001); ע"א 319/65
אלבלדה נ' האוניברסיטה העברית
, פ"ד כ(1), 204, 215.
8. טענתו העיקרית של התובע, שאלמלא ציון נמוך שקיבל ב"קליניקה לצדק סביבתי" לא היה ניגש למועד ב' ב"משפט מסחרי", אינה מקימה עילה להתערבות בית-המשפט. למוסדות האקדמיים שיקול-דעת בכל הנוגע לקביעת ציון בשיעור או בקורס זה או אחר. ציונו של התובע ב"קליניקה לצדק סביבתי" נקבע לפי שיקול-דעת המרצה, שבו לא יתערב בית-המשפט. העובדה, שבמועד מאוחר יותר תוקן הציון לפי פנייה של התובע ולאחר שיקול-דעת נוסף של המוסדות האקדמיים, אינה מראה, שהיה פסול בקביעת הציון בשלב ראשון או בשלב אחר כלשהו. התובע ידע, כאשר ניגש למועד ב' ב"משפט מסחרי", שציון אחר עליו ערער אפשר וישתנה, והתובע גם ידע, שציון במועד ב' עלול להיות גרוע יותר מציון שניתן לו במועד מוקדם יותר.
הטענות העובדתיות הנטענות על-ידי התובע באשר לאופן בדיקת הבחינה ב"משפט מסחרי", אינן מקימות עילה להתערבות בית-המשפט.
סעד
9. בשים לב לשיקולים דלעיל, ומכוח תקנות 143(8) ו-101(א)(3) לתקנות סדר הדין האזרחי, אני דוחה את התביעה על כל היבטיה.
אני מחייב את התובע לשלם לנתבעת את הוצאות המשפט וכן שכ"ט עו"ד בסך 20,000 (עשרים אלף) ש"ח, להיום. בקביעת סכום ההוצאות התחשבתי גם בהיקף הרחב והחריג של התיעוד הכתוב שהוגש על-ידי התובע לבית-המשפט.
ניתן היום, כ"ו תמוז תשע"ג, 04 יולי 2013, בהעדר הצדדים.