פסק-דין בתיק ת"א 2074-07

רקע ותמצית טענות הצדדים

1. התובע, יליד 8.8.76 עותר, כי בית המשפט יחייב את הנתבעת לפצותו בגין נזקים אשר נגרמו לו בעקבות מעורבותו בתאונת דרכים מיום 2.9.03.

2. הנתבעת הינה חברת ביטוח ומכתב התביעה עולה, כי במועדים הרלוונטיים הייתה המבטחת של התובע ו/או של רכב בעל מ.ר 95-055-25.

3. התובע טוען, כי ביום 2.9.03 הוא היה מעורב בתאונת דרכים קשה ובעקבותיה נפגע בעורף, בגב, בצוואר וביד ימין. לטענתו, מיד לאחר התאונה הובהל בניידת מגן דוד אדום לחדר מיון בבית החולים "יוספטל" ואובחן, כי סובל מפגיעות חמורות בעורף, צוואר ויד ימין. התובע טוען, כי לאחר שחרורו מבית חולים התגברו כאביו ביד והוא נאלץ לפנות לקבלת טיפול רפואי במסגרת קופת חולים ולאחר בדיקתו נקבע שהוא זקוק למנוחה מוחלטת. עוד טוען, כי סבל מסחרחורות אשר מנעו ממנו לנהל אורח חיים נורמאלי. לטענתו, בעקבות התאונה עבר סדרת טיפולים רפואיים אולם ללא הטבה משמעותית במצבו והוא עודנו סובל מכאבים. התובע טוען, כי בעקבות התאונה הוא היה באי כושר מוחלט תקופה ארוכה וכי הוא סובל מנדודי שינה וכאבים ביד ימין. התובע טוען, כי  אושפז בעקבות התאונה מיום 27.10.05 ועד ליום 31.10.05.

4. התובע עותר לפיצוי בגין אובדן השתכרות לעבר ולעתיד, עזרת צד ג' לעבר ולעתיד הוצאות רפואיות והוצאות נסיעה לעבר ולעתיד וכאב וסבל.

5. הנתבעת מכחישה את נסיבות התרחשות התאונה. כמו כן, מכחישה את הנזקים הנטענים וקיומו של קשר סיבתי בינם לבין התאונה. לטענתה, התובע החלים מהתאונה ולא נותרה לו מגבלה כלשהי. לבסוף טענה, כי מכל פיצוי שייפסק לתובע, ככל שייפסק, יש לנכות סכומים המגיעים לו על פי דין וכי אין לפסוק לו פיצוי המכוסה לפי חוק ביטוח בריאות ממלכתי, תשנ"ד- 1984 או חוק הביטוח הלאומי.

הראיות

6. ביום 12.5.08, מונה פרופ' אהרון הופמן כמומחה מטעם בית המשפט בתחום כירורגית כלי דם. בהתאם להחלטה מיום 2.12.09 מונו ד"ר גבריאל מוזס כמומחה מטעם בית המשפט בתחום האורתופדי וד"ר אמיר בן אפרים בתחום הנפשי. המומחה מטעם בית המשפט בתחום כירורגית כלי דם קבע, כי נותרה לתובע נכות צמיתה בשיעור 10% בגין תסמונת מוצא בית חזה מימין בצורה קלה, עם חולשה קלה, הפרעת תחושה והגבלה בתנועות יד ימין וכן קבע לו נכויות זמניות. המומחה בתחום הנפשי קבע, כי נותרה לתובע נכות צמיתה בשיעור 15% בעקבות התאונה בשל הפרעה הסתגלותית עם מרכיב דכאוני ומצא, כי עוצמת ההפרעה היא בין קלה לבינונית. המומחה מציין בחוות דעתו את עברו הרפואי של התובע בתחום הנפשי. המומחה בתחום האורתופדיה קבע, כי נותרה לתובע נכות צמיתה בשיעור 10% בשל אותה תסמונת בגינה קבע המומחה בתחום כירורגית כלי הדם נכות בשיעור 10%, כמפורט לעיל. הצדדים שלחו למומחים שאלות הבהרה והמומחים המציאו תשובותיהם. המומחה בתחום הנפשי ובתחום האורתופדי הגישו חוות דעת משלימה, ללא שינוי בקביעותיהם באשר לאחוזי הנכות אשר יש לייחס לתאונה.

7. מטעם התובע הוגשו תצהירי עדות ראשית של התובע ואשתו (להלן: "שירה"). המצהירים נחקרו על האמור בתצהיריהם. בנוסף הגישו הצדדים את ראיותיהם וסיכמו טענותיהם בכתב.

דיון ומסקנות

8. בפתיחת הדיון מיום 5.3.13 הודיע בא כוח הנתבעת, כי אין הכחשה של החבות. הנה כי כן, המחלוקת אשר נותרה בין הצדדים ואשר הכרעתי בה דרושה הינה באשר לנזקים אשר נגרמו לתובע בעקבות התאונה.

כאב וסבל

כמפורט לעיל, בעקבות התאונה נותרה לתובע נכות צמיתה בשיעור 23.5%.

כמו כן, אושפז התובע מיום 27.10.05 ועד ליום 31.1.0.05. האשפוז האמור לא היה בסמוך לתאונה אלא כשנתיים אחריה. עם זאת, מגיליון האשפוז עולה, כי ישנה התייחסות לתאונת הדרכים בה עסקינן וכי לפחות את חלק מתלונות התובע ניתן לייחס לתאונה האמורה. לפיכך, מצאתי, כי יש לייחס את אשפוזו של התובע לתאונה בה עסקינן.

אי לכך, הפיצוי המגיע לתובע בגין ראש נזק זה משוערך להיום הינו 54,000 ש"ח.

הפסד השתכרות לעבר

9. התובע נשאל מדוע כתב בתצהיר, כי בעקבות התאונה יש לו כאבי גב ובעיות בגב והוא השיב, כי נולד עם בעיות בגב. הוא נשאל, האם נקבעה לו נכות בגב עוד לפני התאונה והשיב בחיוב. התובע הוסיף, כי בעקבות התאונה יש לו בעיות בצוואר. הוא אישר, כי פנה פעמיים לנכות כללית ועשה כן משום שהוא סובל מהגב ונולד עם עקמת. התובע נשאל ממה עוד הוא סובל, מלבד הגב, והשיב, כי נולד בלי שריר בחזה. התובע טען, כי לא הייתה לו מגבלה ביד וכי היו לו כאבים בגב. התובע נשאל האם לא היו לו בעיות בכתף והשיב, כי לא זכור לו משהו בכתף התובע הוסיף, כי יד ימין הייתה בסדר. נטען בפניו, כי בשנת 96 הוא פנה לאגף נכות כללית וכתב שהוא מוגבל בהרמת משא ביד ימין. בתגובה שאל אם כך כתוב וטען, כי הוא יודע על מה מדובר. לטענתו, הוא עשה ניתוח קשה של העברת שריר מהגב לבית החזה ואסור היה לו להרים את היד הרבה זמן כדי לא לקרוע את השריר (עמ' 32 ש' 5-22).

10. נטען בפני התובע, כי בבקשתו למל"ל הוא אמר שעקב מצבו הוא לא יכול לעבוד עבודה מאומצת במשך חודש מלא והוא העיד, כי אם זה כתוב אז כנראה זה נכון לאותו זמן. הוא נשאל האם לאחר 96 כבר לא הייתה בעיה והשיב, כי ההחלמה הייתה קשה והיה לו קשה לעבוד בעבודות פיזיות (עמ' 32 ש' 23-29). התובע העיד, כי בגין הבעיה של העדר שריר נקבעה לו נכות צמיתה בשיעור של 30% (עמ' 32 ש' 30-31). נטען בפניו שהוא התלונן שהוא לא מסוגל להרים משאות כבדים ומוגבל בכתף ימין והוא השיב, כי זה היה נכון לאותה תקופה, שבע שנים לפני התאונה (עמ' 32 ש' 32, עמ' 33 ש' 1).

11. התובע נשאל, האם אחרי 96 ולפני התאונה פנה למל"ל פעם נוספת והשיב בשלילה. הוא נשאל, האם פנה בשנת 2001 והשיב בחיוב. תשובתו האמורה של התובע עומדת בסתירה לתשובתו הקודמת והוא הסביר את הסתירה בטענה שחשב שנשאל האם פנה לפני שנת 96. התובע העיד, כי בשנת 2001 הוא פנה, כי היה לו כמעט שיתוק ברגל. לטענתו, היו לו כאבי גב וחשבו שיש פריצה בגב. התובע הוסיף, כי עשה את כל הבדיקות וראו שאין משהו חריג (עמ' 33 ש' 3-9). נטען בפניו, כי בפניה למל"ל הוא פירט שפנה בגלל עקמת, כאבי גב, סקוליאוזיס, חוסר שריר. התובע נשאל מה הבעיות בצד ימין והשיב, כי כל צד ימין כל הצד של הגב כולל הרגל וטען שזה היה משנת 94 וציין, כי נולד עם גב עקום (עמ' 33 ש' 12-14).