פסק-דין בתיק ת"א 20639-07-11

1.         התובע (להלן - גם "קפון"), היה מעורב ביום 03.07.2010 בתאונת דרכים שבה נגרמו לו, לטענתו, פגיעות גוף. עניינו של פסק הדין הוא בקביעת הפיצוי הראוי בגין פגיעות אלה.

2.         התובע הוא יליד 20.09.71, כך שבעת התאונה, הוא היה כבן 39 שנים. כיום הוא בן 42. בחמש השנים שקדמו לתאונה, התובע עבד בחברת נתן ולדמן ובניו בע"מ (להלן: "ולדמן") בתפקיד של מנהל עבודה. עיסוקה של חברת ולדמן הוא בתחום הבניה. תפקידו של התובע היה בעיקר לפקח על עובדים ולנייד אותם (ראו: עדות בני ולדמן עמ' 13). עבודתו של התובע לא היתה בעיקרה עבודה פיזית מובהקת, אבל היו בה גם אלמנטים פיזיים. (ראו עמ' 15 וכן ראו עדותו של מר יניב לביא - מעבידו הנוכחי של התובע בעמ' 11 שורות 28-31). התובע תואר על ידי שני מעבידיו בעבר ובהווה, כאיש מקצוע טוב, וכמי שמשקיע בעבודה את כל מאודו.

3.         כאמור לעיל, התובע נפגע בתאונת דרכים בתאריך 03.07.2010 והשאלה העיקרית שבה נחלקו הצדדים היא, מהם בעצם פגיעות הגוף שנגרמו לתובע כתוצאה מהתאונה הזו וכיצד יש להעריכן לצורך הפיצוי.

4.         התובע נבדק על ידי מומחה מטעם בית המשפט. בחוות הדעת מיום 24.03.2012 קבע המומחה, ד"ר ישראל כספי, שמומחיותו הספציפית היא במחלות עמוד השידרה: " למר קפון לא נגרמה, בעקבות ת.ד מיום 03.07.10 כל פגימה בתחום האורטופדי, אך הופיעו כאבי גב תחתון", חלקם עם הפצעה לרגל ימין והינם בגין מכלול השינוי השחיקתי בעמוד שדרתו. זוהי כמובן ה "שורה התחתונה" ומסקנתו הסופית והמנוסחת בקצרה של המומחה. המומחה גם התייחס למסמכים הרפואיים העיקריים שהוצגו לו. בעיקר אמורים הדברים לגבי תוצאות של בדיקות ההדמיה שנערכו לתובע. על פי חוות דעתו, בדיקת ה-  C.T מתארת שינויים ניווניים בולטים וכרוניים. כיון שבדיקת ה-  C.T  לא תיארה ממצא חריף (והתובע בכל זאת התלונן על כאבים) - הוא הופנה גם לבדיקת MRI . גם בדיקה זו תיארה שינוי דיסקוגני  ניווני.

            בבדיקות ההדמיה נמצאה: "עדות לשינוי התפתחותי (מחלת שויירמן) במקטע התורקולומברי וכן שינוי שחיקתי כולל שינוי מבנה בשאר מקטעי עמוד השידרה המותני".

            אין זה מיותר לציין, שבפני המומחה הוצגו לא פחות מ- 34 מסמכים רפואיים, בהם בדיקות הדמייה, ובחוות דעתו הוא התייחס למסמכים העיקריים.

            בתשובות שהמומחה השיב לשאלות שהפנה אליו בא כח התובע, הוא כתב ש: "מחלת שויירמן היא שק גדול של שינויים בלוחיות הצמיחה ומבנה החוליות". וגם: ש "אין כל עדות לקיומו של שבר דחיסה במעבר התורקולומברי  של התובע". ראו תשובות 5 ו - 7.

            בתשובות שהמומחה השיב לשאלות שהפנה אליו בא כחה של הנתבעת, הוא קבע שמקורם של אחוזי הנכות שקבע לתובע - שייכים לתאונה.

5.         התובע ויתר על חקירתו הנגדית של ד"ר כספי (עמ' 12 שורה 25) ואת חישוב נזקיו הכלליים ביסס התובע "על פי 3% נכות בלבד" (סיכומי התובע, עמ' 17 שורה 27).

6.         לטעמו של התובע, השפעתה של התאונה גדולה הרבה מהנכות הרפואית שנקבעה לו ולכן, יש לחשב את הפיצוי הראוי על פי הפסד השתכרות בפועל שנגרם לו. כלומר, טענתו של התובע היא כפולה: הפן האחד - "העקרוני" - הוא, שיש להתייחס לנכות התפקודית, שבמקרה דנא גבוהה הרבה מהנכות הרפואית. הפן האחר - "המעשי" - הוא, שיש לחשב את הפסד השתכרותו של התובע, על פי הפער שבין השתכרותו קודם לתאונה, לבין השתכרותו אחרי התאונה.

7.         חישוב הפסדיו של התובע:

            א.         נזק שאינו ממון (כאב וסבל) -

הצדדים לא חלקו על כך, שיש לחשב נזק זה על פי ערכם של 3% מ"הסכום המקסימלי) כפי שהיה ביום התאונה - פחות 9%, שיש לנכות בשל גילו "העודף" של התובע מעבר לגיל 30.

אני קובע כי, הסכום לפיצוי בהקשר זה הוא -  5,000 ש"ח (בעיגול).

על פי הערכתי, הקביעה לפיה נגרמה לתובע נכות בשיעור 3%, אינה מפצה אותו באופן הגון בעניין הכאב והסבל שנגרמו לו, אבל נוכח הסכמת הצדדים, לא מצאתי לנכון להפעיל את סמכותי על פי תקנה 2 (ב) לתקנות הפיצויים בעניין נזק שאינו נזק ממון. 

            ב.         הפסדי שכר בעבר:

לטענת התובע, הוא לא קיבל שכר בתקופה מאז התאונה וחזר לעבודה רק בתחילת חודש נובמבר 2010.  (סעיף א' לתצהירו).

על פי טופס 106 לשנת 2010, שכרו באותה שנה (לפני מיסוי) עמד על כמעט 270,000 ש"ח. כלומר, שכרו החודשי הממוצע עמד על כ- 22,500 ש"ח.

התובע טען גם, שוולדמן פיטר אותו במכתב מיום 29.07.2010, שבו (במכתב) גם נקבע כי, תוקף הפיטורין מסוף חודש אוגוסט.