עניינן של שתי התובענות הנדונות הוא מחלוקות כספיות בין הצדדים הקשורות בשותפות שהייתה בין יעקב שבתאי (להלן -
יעקב) לבין אחיו המנוח רחמים שבתאי ז"ל (להלן -
רחמים), אשר פורקה בשנת 1998. דובר בשותפות אשר הופעלה באמצעות חברת ש.א.ר - חברה למסחר ולמזון בע"מ (להלן -
החברה), אשר עיסוקה היה מכירת ירקות בשוק מחנה יהודה בירושלים בחנות פינתית, שפתחיה פונים לשני כיוונים (אחד לרחוב עץ חיים והשני לרחוב השזיף (להלן -
החנות).
ת"א 20307/08 (להלן גם -
התביעה של יעקב) - התובע בתביעה זו הוא יעקב והנתבעים הם חמשת בניו של רחמים ז"ל (להלן יכונו הם -
הנתבעים; במקום שתהיה התייחסות פרטנית אל מי מהם, יכונו הם בשמותיהם הפרטיים). בתביעה זו תבע יעקב סך של 91,331 ש"ח, הכולל את סכומי החוב הנטענים בתוספת הפרשי הצמדה וריבית עד הגשת התביעה, עבור אלו: מחצית משווי משאית שעל-פי הנטען הייתה חלק מנכסי השותפות (37,725 ש"ח); מחצית מסכום הפיצוי ששילמה עיריית ירושלים בגין סגירת אחד מפתחי החנות בשל עבודות שיפוצים שנעשו בשוק מחנה יהודה (19,312 ש"ח); דמי שכירות עבור השימוש של שבתאי (הנתבע 1) בחלק החנות שיועד ליעקב (התובע) (16,457 ש"ח); מחצית ממלאי וחובות של לקוחות שנותרו בחנות (אריזות פלסטיק, שקיות ניילון, כסף קטן וחובות של לקוחות) (17,843 ש"ח).
ת"א 20318/08 (להלן גם -
התביעה אשר ומרים) - התובעים בתביעה זו הם אשר, בנו של רחמים ז"ל ומרים, שהיא אלמנתו והנתבע הוא יעקב. בתביעה זו נתבע מיעקב סך של 57,500 ש"ח עבור מחצית מחוב ששילמו התובעים בשנת 2006 למס הכנסה בגין חובות החברה, שיעקב ורחמים היו כאמור, שותפים בה.
א.
הערה על שמיעת התיק ומתן פסק הדין
2. תובענה זו לרבות הראיות שנשמעו במסגרתה, נשמעה לפני כבוד השופט (בדימוס) יצחק מילנוב, אשר פרש לגמלאות לאחר שהצדדים הגישו את סיכומי טענותיהם וקודם למתן פסק הדין. משחלף המועד שנקבע בסעיף 15(א) בחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 ובהתאם להנחיית נשיאת בית משפט זה, הועבר התיק אליי למתן פסק-דין.
תקנה 177 בתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, שעניינה "רציפות הדיון", קובעת כי אם נמנע משופט לסיים את הדיון, רשאי שופט אחר לנהוג בעדויות כאילו הוא עצמו שמע אותן, ורשאי הוא להמשיך מן השלב שבו הפסיק קודמו. לפיכך, פסק הדין יינתן מבלי שהעדויות שנשמעו בפני כבוד השופט מילנוב תשמענה פעם נוספת (ראו: ע"א 534/69
אהרן שושני נ' יפה אלזם, פ"ד כד(1) 145 (1970), בעמ' 147; ע"א 79/72
האפוטרופוס לנכסי נפקדים נ' פולק, פ"ד כז(1) 768 (1973) בעמ' 773; ע"א 387/74
יוסף אברהם נ' בתי מרגוע ומלונות "היוזם" בע"מ, פ"ד כט(1) 353 (1974), בעמ' 356; ע"א 577/94
אורות ייצוג אמנים והפקות ואח' נ' גלי עטרי, פ"ד נא(5) 241 (1997) בעמ' 249).
ב.
עיקרי העובדות ועיקרי ההליכים
3. כאמור בפתח הדברים, עניינן של שתי התביעות הוא מחלוקות כספיות בין הצדדים הקשורות בשותפות שהייתה בין יעקב לבין אחיו המנוח רחמים ז"ל, אשר פורקה בשנת 1998. השותפות הופעלה כאמור, באמצעות החברה, אשר אין מחלוקת כי בעלי המניות של החברה ומנהליה הרשומים היו רונן, בנו של יעקב ואשר (הנתבע 5), בנו של רחמים. כך גם אין מחלוקת כי בפועל יעקב ורחמים ניהלו את עסקי השותפות, אשר כאמור לעיל, עיסוקה היה מכירת ירקות בחנות בשוק מחנה יהודה בירושלים.
בשנת 1998 החליטו יעקב ורחמים לפרק את השותפות ולשם כך נחתם ביניהם הסכם ביום 10.5.1998 (נספח 5 של תצהיר הנתבעים). עיקרי ההסכם הם אלו: סיום החובות ועריכת התחשבנות סופית; החל מלאחר חג הסוכות באותה שנה יעבוד כל אחד מהשניים בנפרד מהאחר; החנות המשותפת תחולק, כך שכל אחד יעבוד בצד שלו (להלן -
הסכם פירוק השותפות).
4. ביום 22.9.2002 נפטר רחמים מן העולם. לאחר פטירתו, עתרו בניו לצו קיום צוואה שהותיר אחריו. ביום 2.1.2003 הגיש יעקב התנגדות למתן צו קיום צוואה, שבה בין השאר, נטען כי החנות הייתה בבעלות משותפת וכי הוא זכאי למחצית משווי המשאית שהייתה לטענתו, בבעלות השותפות (שם, נספח 10). ביום 21.7.2003 הגיש יעקב נגד הנתבעים תביעה לסעד הצהרתי, שבה עתר להצהיר שהוא הבעלים של מחצית המשאית (שם, נספח 11). אין מחלוקת בין הצדדים כי בסופו של דבר, עוד במהלך שנת 2003 מחק יעקב את שני ההליכים האמורים.
5. שתי התביעות הנדונות הוגשו בתחילה אל בית המשפט לענייני משפחה בירושלים. התביעה של יעקב הוגשה ביום 26.5.2008 וכתב ההגנה הוגש ביום 31.7.2008. התביעה של אשר ומרים הוגשה ביום 7.8.2008 וכתב ההגנה הוגש ביום 22.10.2008. בהתאם להחלטת בית המשפט לענייני משפחה (כבוד השופט מ' הכהן) מיום 26.10.2008, התובענות הועברו אל בית משפט השלום (מטעם זה תאריך הפתיחה של שתי התביעות הוא 11.11.2008).
עם הגשת כתב ההגנה בתביעתו של יעקב, הגישו הנתבעים בקשה לסילוקה של התביעה על הסף וכן התבקש איחוד הדיון בשתי התובענות. בבקשה זו נטען כי תביעתו של יעקב התיישנה זה מכבר, ולפיכך יש לדחותה על הסף. כן נטען כי בחלקה, אין התביעה מגלה עילה נגד כל הנתבעים ולפיכך יש למוחקה על הסף. לאחר שהתקבלה תגובתו של יעקב, ניתנה ביום 2.8.2009 החלטה המורה על איחוד שתי התובענות וכן נקבע כי הטענות המקדמיות תתבררנה במסגרת בירור התובענה לגופה.
6. העדויות הראשיות הוגשו בתצהירים. מטעם יעקב הוגשו שני תצהירים שלו וכן הוגש תצהיר של שכן שלו, ששמו מיכאל אליהו, שבעבר התעניין ברכישת המשאית. הנתבעים הגישו תצהירים של שבתאי, יורם ואשר (הנתבעים 1, 3 ו-5) ותצהיר של מר מירו יורם, המנהל עסק למכירת כלי-רכב, שבאמצעותו נמכרה המשאית.
ישיבת ההוכחות התקיימה ביום 4.10.2010 ובהתאם להחלטה שניתנה לבקשת הצדדים, הגישו הם את סיכומי טענותיהם בכתב. מטעם יעקב הוגש ביום 5.12.2010 ומטעם הנתבעים הוגש ביום 6.2.2011.
ג.
דיון בטענת ההתיישנות
7. בטרם נידרש אל טענות הצדדים ביחס לכל אחד מנושאי התביעה, שעליהם עמדנו בפתח הדברים, נבחן את טענת ההתיישנות שטענו הנתבעים, שלפיה לטענתם, יש לדחות את התביעה שהגיש יעקב נגדם מחמת התיישנותה, ככל שהיא עוסקת בשלושה נושאים אלו: מלאי וחובות הלקוחות, המשאית ודמי השכירות. בעניין דמי השכירות טענו הם, שבכל מקרה, אפילו לא תידחה מחמת התיישנותה, הרי שיש לדחותה נגד כל הנתבעים למעט שבתאי (הנתבע 1), בשל היעדר עילה.
טענות הצדדים
8. טענות הנתבעים ביחס לכל אחד משלושת הנושאים האמורים נשענת על העובדה שאין מחלוקת כי השותפות פורקה עוד בשנת 1998 בהתאם להסכם לפירוק השותפות, וכי אף יעקב אישר זאת בעדותו (בעמ' 12). בנסיבות אלו, הרי שלאור המועד שבו הוגשה התביעה, בחלוף כעשר שנים, יש לראות את התביעה ככזו שהתיישנה עוד בטרם הוגשה.
באשר לטענה כי הנתבעים הסכימו לכאורה, במועד מאוחר יותר למעין "קיזוז הדדי", טענו הנתבעים כי היה זה מתוך ניסיון ליישב את המחלוקות בדרכי שלום, אך לא היה בכך כדי לעצור את מניין תקופת ההתיישנות.