מבוא
1. המנוח, מר פ' ז"ל, יליד 1920, מצא את מותו כהולך רגל בתאונת דרכים שאירעה ביום 1.11.06. התובעים 1-6 הם 6 מבניו של המנוח.
2. התביעה הינה תביעת העיזבון אשר הוגשה על ידי תובע 1, שהינו יורשו החוקי של המנוח (על פי צו ירושה שניתן על ידי בית הדין הרבני האזורי בירושלים מיום 8.1.07), וכן תביעת תלויים שהוגשה על ידי חלק מבניו של המנוח, תובעים 1-6 (על פי ביאורם של התובעים אחד מהבנים לא היה תלוי ועל כן לא הצטרף לתביעה.
3. הנתבעת היא מבטחת הרכב שעקב השימוש בו נגרמה תאונת הדרכים, והיא אינה חולקת על התרחשות התאונה ועל חבותה לשאת בנזקים שנגרמו בעקבות מותו של המנוח בתאונת הדרכים, בהתאם להוראות חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ג- 1973 (להלן- " חוק הפיצויים").
4. לבקשת הנתבעים מונה פרופ' משה זוננבליק כמומחה מטעם בית המשפט בתחום הגריאטריה להערכת תוחלת חייו של המנוח אלמלא התאונה. פרופ' זוננבליק קבע בחוות דעתו מיום 19.9.11 שתוחלת החיים הצפויה של המנוח עובר לתאונה הייתה לכל היותר 3 שנים. המומחה פירט שתוחלת החיים הצפויה לאדם בגילו של המנוח בשנת 2006 היא כ- 6 שנים, ואולם למנוח הייתה מחלה וסקולרית מוחית שגרמה להפרעות קשות, בדידות, נפילות, ירידה קוגניטיבית שחומרתה לא לגמרי ברורה ואפילפסיה. על פי האמור בחוות הדעת, תוחלת החיים הממוצעת לחולים עם דמנציה וסקולרית כמו גם לחולים המוגדרים כסיעודיים היא כ- 3 שנים. המומחה הצביע על כך שנוכח תחלואתו של המנוח נקבעה לו בשנת 2004 תלות תפקודית בשיעור 50% ובשנת 2006- בשיעור 168%. עוד הוסיף המומחה שנפילות חוזרות ונשנות, ואפילו נפילה בודדת, גורמות לירידה תפקודית ולירידה ב-IADL, ועם זאת אין נתונים על השפעת נפילות על תוחלת חיים.
5. למומחה לא נשלחו שאלות הבהרה והוא לא נחקר על חוות דעתו ולמעשה לא הייתה מחלוקת על כך שתוחלת חייו של המנוח אלמלא התאונה הייתה 3 שנים.
תמצית טענות התובעים
6. לטענת התובעים, חרף גילם הם היו תלויים במנוח למחייתם ונתמכו בידי המנוח בקביעות במשך כ- 15 שנים עד פטירתו. לטענתם עלה בידם להוכיח שלפחות משנת 2002 (שהחל ממנה הוצגו דפי החשבון) ועד לפטירתו, העביר המנוח לידי כל אחד מהתובעים מידי חודש בחודשו, סכום ממוצע של 2,000 ש"ח.
7. התובעים הוסיפו וטענו כי יש לסטות בענייננו מכללי החישוב לפי שיטת הידות כפי שנקבעה בע"א 10990/05 דוד פינץ ואח' נ' הראל חברה לביטוח בע"מ, פ"ד סא (1) 325 (להלן: "הלכת פינץ"), שכן הובאו ראיות ברורות ביחס להכנסותיו ולהוצאותיו של המנוח ולא מדובר בספקולציות ובהערכות שונות.
8. התובעים פירטו בסיכומיהם את מקורות ההכנסה של המנוח כדלקמן: פנסיה חודשית על סך של 11,500 ש"ח ; כספי "שילומים" מגרמניה (פנסיה גרמנית) בסך של 535€ שהועברו לחשבון המנוח בבנק דיסקונט, עד 2.2.06, ולאחר מכן לחשבונו בבנק הפועלים; קצבת זקנה חודשית מהמוסד לביטוח לאומי על סך 1,500 ש"ח שהועברה לחשבון המנוח בבנק הדואר; ו הפרש בתשלום שכר דירה עבור דירה שהשכיר לעומת התשלום עבור הדירה ששכר בסך של 150$ בחודש.
9. התובעים פירטו גם את הוצאות המחייה של המנוח עובר לפטירתו כדלקמן: תשלום עבור עובד זר בסך של 500$ +150 ש"ח לחודש; נטען שאת ארוחותיו היומיות כולל בימי שבת אכל המנוח אצל אחת מבנותיו שהתגוררה סמוך לו. נטען שתרופות סופקו למנוח באמצעות קופת חולים לאומית. לתובע לא היה גז. הוצאותיו הסתכמו במעט אוכל, חשמל ומים. התובעים חישבו בסיכומיהם את "ההכנסה הפנויה" שהייתה למנוח עובר לפטירתו כדלקמן: סך הכנסתו החודשית 16,547 ש"ח, בהפחתת 2,430 ש"ח ששולמו לעובד הזר, ובהפחתת סכום שלא עולה על 1,000 ש"ח עבור הוצאות שונות. לפי חישוב זה עומדת ההכנסה הפנויה של המנוח על סך של 13,414 ש"ח בחודש, ובאמצעותה תמך על פי הנטען, בתובעים.
תמצית טענות הנתבעים
10. הנתבעים טענו מנגד שלא עלה בידי התובעים להוכיח שבעקבות מותו של המנוח "נשבר מטה לחמם" או שהיו תלויים בכספים שלטענתם קיבלו מהמנוח, ולכן אין מקום לפסוק פיצוי בגין הפסד הכנסות כתלויים. לטענת הנתבעים הוכח שיש לתובעים הכנסות והוצאות שונות וכלכלתם אינה נסמכת על הפקדה בסך של 2,000 ש"ח בחודש שאותה קיבלו לטענתם מהמנוח. הנתבעים הוסיפו וטענו שהתובעים לא הוכיחו שהיו העברות רציפות וקבועות מהכנסות המנוח ומחסכונותיו אליהם. עוד טענו שחלק מהתמיכה, ככל שהייתה, מקורה בחלוקת רכוש של המנוח לפני מותו, ועל כן אין להביאה בחשבון.
11. לטענת הנתבעים, ככל שתתקבל טענת התובעים בתביעת התלויים, יש להגביל את תביעת העיזבון ותביעת התלויים לגובה הפיצוי המגיע לעיזבון בגין ראש נזק זה. הנתבעים הוסיפו וטענו בסיכומיהם שהתובעים לא הוכיחו את טענתם שלפיה יש לסטות מהלכת פינץ וכי יש לחשב לפי שיטת הידות ולקבוע כי הפיצוי לעיזבון הינו בשיעור 30%.
12. הנתבעים פירטו בסיכומיהם את חישובם להכנסות התובע כדלקמן: פנסיה ממבקר המדינה סך של 10,200 ש"ח ; קצבת זקנה סך של 1,450 ש"ח ; כספי שילומים מגרמניה סך של 2,900 ש"ח (בהתאם לשער האירו לשנת 2006). לטענתם, לנוכח גובה הכנסתו החודשית של המנוח ולנוכח הוצאותיו למחייתו אין זה סביר כי תמך בשישה מילדיו, שכן לטענת התובעים התמיכה החודשית מגיעה לסך של 12,000 ש"ח בחודש, מה שמותיר למנוח סך של 2,550 ש"ח בלבד לקיומו, לרבות התשלום לעובד זר. הנתבעים הוסיפו וטענו שטענת התובעים בדבר הפרשים בשכר הדירה לא נתמכה בראיות (הסכמי השכירות או אישורים כלשהם) ולפיכך אין לקבל את טענתם ולהביא בחשבון סכום זה כהכנסה נוספת, ובכל מקרה מדובר בהכנסה מהון שאינה ברת פיצוי.
תלותם של התובעים במנוח
13. המחלוקת המרכזית הטעונה הכרעה הינה בשאלה האם היו התובעים בגדר תלויים במנוח. כזכור, לטענת התובעים תמך בהם המנוח תמיכה חודשית קבועה, בסכום של כ- 2,000 ש"ח. מהראיות שהובאו בפני ניתן ללמוד שאכן המנוח תמך בבניו בקביעות, מדי חודש בחודשו.
14. בהתאם לסעיף 4(א) לחוק הפיצויים "על זכותו של נפגע לפיצוי על נזק גוף יחולו הוראות סעיפים 19 עד 22, 76 עד 83, 86, 88 ו-89 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] ". סעיף 78 ל פקודת הנזיקין [נוסח חדש] (להלן- " פקודת הנזיקין") קובע "גרמה עוולה למותו של אדם, והיה אותו אדם, אילולא מת, זכאי אותה שעה לפיצויים לפי פקודה זו בעד חבלת גוף שגרמה לו העוולה — יהיו בן זוגו, הורו וילדו זכאים לפיצויים מן האדם האחראי לעוולה.".
15. סעיף 80 לפקודת הנזיקין מוסיף: " בתובענה לפי סעיף 78 יש למסור פרטים בדבר האנשים שלטובתם היא מוגשת ובדבר הפסד הממון שסבל כל אחד מהם עקב מות הנפגע, והפיצויים יינתנו בעד הפסד הממון שסבלו למעשה, או עתידים לסבול אותו למעשה, ובכלל זה הוצאות שהוציאו לקבורתו; לאחר שינוכו מסכום הפיצויים הוצאות משפט שלא נגבו מהנתבע, יקבע בית המשפט בשעת שפיטה, את חלקו של כל אחד מן הזכאים בסכום הנותר. "