ת"א
בית המשפט המחוזי מרכז
|
18395-09-09
10/06/2012
|
בפני השופט:
עופר גרוסקופף
|
| - נגד - |
התובע:
חיה רבקה וינדלינג יוסקביץ'
עו"ד יעקב קלדרון
עו"ד חנה קלדרון
עו"ד אורי שורר
|
הנתבע:
1. דקל ייצור ויבוא ויצוא דברי נוי בע"מ
2. עמיר סנדיק
3. חיים סנדיק
עו"ד נחמן כהן-צדק
עו"ד יוסי מרקוביץ'
עו"ד נתניאל אגו
|
| פסק-דין |
התובעת והנתבעים הם מתחרים המייבאים סחורה מסין, ומפיצים אותה בארץ. התובעת טוענת כי הנתבעים העתיקו ושווקו בישראל דגמים ייחודיים של מוצרי אריזה לאירועים שעיצבה ושיווקה בהצלחה בישראל. מנגד, הנתבעים טוענים כי מדובר במוצרי מדף זולים וחסרי ייחוד, אשר נרכשו על ידם בשווקי סין. המחלוקת בין הצדדים היא בחלקה עובדתית, אולם בחלקה משקפת עמדות שונות ביחס לדיני התחרות ההוגנת החלים בנוגע לסחורה שאינה מוגנת באמצעות דיני הקניין הרוחני.
רקע עובדתי
- התובעת, גב' חיה רבקה וינדלינג יוסקביץ' (להלן: "
התובעת") מייבאת ומשווקת מוצרי אריזה ודקורציה לאירועים. ראשית פעילותה בשנת 2006 במסגרת העסק "הבחירה הטעימה". בין השנים 2006 - 2007 עסקה בייבוא סרטים ופרחים דקורטיביים. בשנת 2008 שינתה את שם העסק ל"אורגנזה פלוס". החל משנת 2010 פועלת התובעת תחת חברת "אורגנזה פלוס 2010 בע"מ". לתובעת גם חנות בעיר אשדוד ששמה "פטיט סוויטס". בעברה, בין השנים 2006 - 2008, הייתה התובעת לקוחה של הנתבעת 1.
- הנתבעת 1, היא חברת דקל ייצור ויבוא ויצור דברי נוי בע"מ (להלן: "
דקל") הפועלת בישראל מזה 25 שנה. מדובר בחברה גדולה, העוסקת בייבוא ושיווק כלי נוי ומתנות. מנהליה הם האחים, הנתבע 2, עמיר סנדיק, והנתבע 3, חיים סנדיק (להלן יכונו כל השלושה יחדיו: "
הנתבעים").
- הן התובעת והן הנתבעים מייבאים מגוון רחב של מוצרים מסין. קטלוג הנתבעים כולל מעל ל- 6000 מוצרים שונים, בעוד שקטלוג התובעת כולל כ- 2000 מוצרים שונים. אין חולק כי בין הקטלוגים קיימת חפיפה מסוימת, אולם לא בכל מקרי החפיפה עוסקת התביעה שלפני. התביעה מתמקדת בשני סוגי מוצרים, אשר התובעת טוענת כי היא זו שעיצבה אותם, מסרה אותם לייצור בסין, והחלה לשווקם בישראל, וכי הנתבעים החלו לאחר זמן לייבא שכמותם לישראל. ואלו המוצרים נשוא התביעה:
א.
"שקיות הטלית" - שקיות מבד אורגנזה (בד שקוף) המעוטרות בגדילים, ומשווקות בשלושה גדלים שונים, שעליהן רקומים שני פסי בד כחולים או שחורים בדקורציה המזכירה טלית (ומכאן כינויים). שקיות הטלית משמשות לאריזת סוכריות, "הפתעות" או כלי סכו"ם באירועים בעלי אופי משפחתי-מסורתי (כגון חגיגת בר מצווה).
ב.
"אריזות הצלופן" - אריזות מלבניות עשויות נייר צלופן בתשעה דגמים (מהם כאלו הנבדלים בדוגמאות, ומהם כאלה הנבדלים רק בצבעים), המשמשים לאריזת מתנות, שעליהן כיתוב כגון "מזל טוב" ו"יום הולדת שמח".
להלן נתייחס בנפרד לרקע העובדתי הנוגע לכל אחד מהמוצרים הללו.
שקיות הטלית
- התובעת החלה ביבוא שקיות הטלית לארץ בשנת 2007. בבסיסן, המדובר בשקיות בד אורגנזה "סטנדרטיות", אשר ניתן לרכוש אותן כפי שהן ("as is") בעלות נמוכה, וממספר יצרנים סינים (ראו מוצג מש/19 שהוצג במסגרת הדיון בסעדים הזמניים ביום 30.9.2009). אלא ששקיות התובעת היו מעוטרות בפסים כחולים, ויתרה מכך, מצויצות בגדילים. ייחודן, כאמור לעיל, בעיצוב המזכיר טלית, שהיה, כך לטענת התובעת, יציר רוחה (פרוטוקול 30.9.2009, עמוד 5 שורה 8). לדבריה, היא הגתה את הרעיון כשהייתה במטוס בדרכה לסין (פרוטוקול 18.11.2010, עמוד 84 שורות 5 - 8). לטענתה, היא השקיעה ממון רב בפיתוח המוצר, בקטלוגים ובתערוכות, כדי להחדיר את המוצר לשוק. שקיות הטלית הפכו למוצר הדגל שלה ותוך פרק זמן קצר נמכרו לחנויות שונות בהיקף נאה. בעדותה סיפרה כך (פרוטוקול 30.9.2009, עמוד 6 שורות 16 - 18): "
אני יודעת שהמוצרים האלה לא היו לפני כן מעולם. אני יודעת ששקית אורגנה בציצית לא הייתה לפני שאני עיצבתי."
בחודש יולי 2009, כשנתיים לאחר שהחלה לשווק את שקיות הטלית, נודע לתובעת, מבעלי חנויות מולם עבדה, שהנתבעים משווקים שקיות בד אורגנזה הדומות בעיצובן לשקיות הטלית במחירים הנמוכים ממחיריה.
יצוין כי שקיות הטלית של הנתבעים אינן זהות במדויק לשקיות הטלית של התובעת, ואינן מיוצרות באותו מפעל. קיימים הבדלים בגודל, בעובי הפסים ובצבעם, וכן שוני בצורת הגדילים. ואולם, אין חולק כי הקונספציה של שני המוצרים זהה, וכי מטרתם ליצור אצל אדם יהודי אסוציאציה לצורתה של טלית.
אריזות הצלופן
- אריזות הצלופן עוצבו בעבור התובעת על ידי גב' חווה קמינר, מעצבת שהעסיקה בסוף שנת 2008. האריזות יוצרו על ידה במפעל סיני בשם YIWU Shun Lei Package Factory (להלן: "
המפעל הסיני"). התובעת החלה בשיווק אחד הדגמים בארץ כבר בפברואר 2009, ואולם רוב הדגמים החלו להימכר על ידה רק במאי 2009 (פרוטוקול 30.9.2009, עמוד 11 שורות 23 - 31). המדובר באריזות סטנדרטיות, המעוטרות בעיצובים שגרתיים, כדוגמת פסים, עיגולים וכיו"ב.
החל מחודש יולי 2009 החלה אף דקל לשווק בארץ אריזות צלופן באותם דגמים בדיוק. הנתבעים הזמינו את אריזות הצלופן הללו בסוף חודש אפריל 2009 מאותו מפעל סיני שייצר עבור התובעת. לטענת הנתבעים הוצגו דגמים אלו כמוצרי מדף בשוק החפצים הקטנים בעיר YIWU, ושם ראו ורכשו אותם, מבלי שיידעו כי המדוברים במוצרים שעיצובם נעשה על פי הזמנה של התובעת. להשלמת התמונה יצוין כי התובעת לא ערכה כל הסכם בלעדיות עם המפעל הסיני, וזאת מהטעם ש"
זה לא יעזור" (ראו פרוטוקול 18.11.2010, עמוד 100).
ההתנהלות המשפטית
- ההליך נפתח בבקשה דחופה שהגישה התובעת ביום 17.9.2009 למתן סעדים זמניים. במסגרת בקשה זו עתרה התובעת לצו שיורה לנתבעים להימנע מלעשות כל פעולה מסחרית בשקיות הטלית ואריזות הצלופן, ולצו שיורה להם ליתן חשבונות לגבי מוצרים אלו. בתגובתם ביקשו הנתבעים כי בית המשפט יידחה את הבקשה מהטעם שאין לתובעת זכות ייחודית בשקיות הטלית ובאריזות הצלופן, ומשום שאין הצדקה למנוע תחרות חופשית ביחס למוצרים אלה.
- הבקשה והתגובה הראשונית נדונו במעמד הצדדים ביום 21.9.2009 לפני הנשיאה, כבוד השופטת הילה גרסטל. במסגרת זו נחקרו המצהירים ביום 30.9.2009 על תצהיריהם. בסוף הדיון קיבל ב"כ התובעת את המלצת בית המשפט, והבקשה לסעדים זמניים נמחקה.
- לאחר שהוגשו כתב ההגנה וכתב התשובה, והתקיימו הליכי גילוי, נקבע התיק לשמיעה לפני. עדי הצדדים נחקרו בשני מועדי הוכחות (18.11.2010 ו- 25.11.2010), והצדדים הגישו סיכומים בכתב. לאחר ששמעתי את עדויות המצהירים, עיינתי במסכת הראיות המפורטת שנפרשה לפני, ושקלתי את האמור בסיכומים שהגישו באי-כוח הצדדים, הגיעה העת להכריע בתובענה.