טענות התובע
1. התובע הגיש תביעה בגין הפרת חוזה, בבקשו פיצוי בגין הפסד רווח צפוי בסך 362,040 ש"ח ונזק לא ממוני בסך 50,000 ש"ח.
2. אין חולק כי התובע והנתבעת 1, חתמו ביום 14.05.09 על "הסכם לביצוע שירותים", לפיו התובע יספק שירותי בר לנתבעת 1 בגן האירועים שבבעלותה הידוע בשם "בין הקשתות", במשך שנה.
3. התובע טוען כי ההסכם נחתם לאחר משא ומתן בן כחודשיים ימים (הצעת המחיר של התובע מיום 29.03.09, צורפה כנספח ג' לתביעה), וכי החל לספק את השירות מיום חתימת ההסכם ולשביעות רצון הנתבעים, עד ליום 05.06.09. לטענתו, העבירה לו הנתבעת 2 רשימת אירועים לחודש יוני 2009 על מנת לתאם מראש את השירות שיספק.
על פי כתב התביעה, ביום 05.06.09 נודע לו כי הנתבעים 2-3 מכרו את פעילות גן האירועים למר אבי כאכון, מבלי לעדכן את התובע. כתוצאה מכך, נטען, הופסקה עבודת התובע באופן מיידי, שכן מר כאכון הפעיל במקום שירותי בר באופן עצמאי.
4. לטענת התובע, על הנתבעים לפצותו בגין הרווחים שנמנעו ממנו, בכך שלא נתן שירותי בר בחודש 06/09 ובמשך השנה נשוא ההסכם.
5. לטענת התובע, יש להרים את מסך ההתאגדות של הנתבעת 1 ולחייב את הנתבעים 2-3 בגין כל הנזקים שתחוייב בהם הנתבעת 1, שכן הנתבעים 2-3 ידעו ו/או היה עליהם לדעת כי הנתבעת 1 לא תוכל לעמוד בהתחייבויותיה כלפי התובע על פי ההסכם. כמו גם, לאור פועלם של הנתבעים 2-3 בחוסר תום לב ובמרמה בחתימת ההסכם עם התובע, תוך ידיעתם שלא יוכלו לעמוד בהסכם שנכרת בין הצדדים. בכך, טוען התובע, הפרו הנתבעים 2-3 את חובותיהם כבעלי שליטה, כבעלי מניות וכמנהלי הנתבעת 1 ואת חובת הזהירות שלהם. לטענת התובע, ניצלו הנתבעים 2-3 את מסך ההתאגדות למטרה זרה.
6. על פי כתב התביעה, הנתבעת 1 הנה חברת יחיד שנשלטה ונוהלה על ידי הנתבעים 2-3 בזמנים הרלוונטיים לתביעה, ובלעדיהם אין לנתבעת 1 קיום ו/או תוכן ממשי.
עוד טען התובע כי יש להרים את מסך ההתאגדות מכוח סעיפים 6, 54 לחוק החברות התשנ"ט - 1999 (להלן: "
חוק החברות").
7. על פי כתב התביעה, נהגו הנתבעים בחוסר תום לב ושלא בדרך מקובלת בניגוד לסעיף 39 לחוק החוזים (חלק כללי) תשל"ג - 1973 (להלן: "
חוק החוזים"), ולכן זכאי התובע לפיצוי מכוח סעיף 10 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה) תשל"א - 1970.
טענות הנתבעים
8. הנתבעים 2-3 דוחים את טענות התובע בדבר קשר אישי כלשהו שלהם לתביעה. לטענתם, הועסקו כאורגן בנתבעת 1, ומעולם לא התקשרו אישית עם התובע בהסכם כלשהו.
9. לטענת הנתבעים, הם אמנם קיבלו הצעת מחיר מהתובע ביום 29.03.09, אך המשא ומתן נדחה לחודש מאי 2009 מחמת פגרת חג הפסח וספירת העומר, כך שהצדדים לא ניהלו משא ומתן בן חודשיים אלא אפילו פחות מחודש ימים.
10. בכתב ההגנה נטען, כי במהלך המשא ומתן סיכמו הצדדים על תקופת ניסיון בת שלושה חודשים, שבסופה תהא רשאית הנתבעת 1 לבטל את ההתקשרות עם התובע בהעדר שביעות רצון משירותיו. הנתבעים טוענים, כי מאשר והתובע הוא שניסח את ההסכם, נשמט ממנו פרט זה של תקופת הניסיון - ורק בדיעבד התברר זאת לנתבעת.
11. הנתבעים טוענים כי לא היו מרוצים משירותי התובע.
12. הנתבעים טוענים, כי רשימת האירועים לחודש יוני 2009 שהעבירה הנתבעת 1 לתובע (באמצעות הנתבעת 2), מעידה על מחויבות הנתבעת 1 להסכם ועל רצונה להפעיל את גן האירועים. בהתאם טוענת הנתבעת 1, כי השקיעה סכומים רבים בחודשים אפריל, מאי ויוני 2009, בהיערכות לעונת הקיץ בגן האירועים - כגון: בניית משרדים חדשים, עיצוב הלובי מחדש, קניית ריהוט לקבלת הפנים, חידוש הריהוט האלטרנטיבי, רכישת בגדים חדשים לעובדים וכיו"ב (חשבוניות המעידות על כך צורפו כנספח א' לכתב ההגנה).
13. מכתב ההגנה עולה, כי הנתבעת שכרה את גן האירועים מהחברה לפיתוח קיסריה, למשך עשר שנים, החל מיום 01.06.06, וכנגד בטחונות וערבויות שונות ובין היתר ערבות בנקאית על סך 780,000 ש"ח שהתחדשה אחת לשנה (להלן: "
הערבות"). לטענת הנתבעים, לא חודשה הערבות בשנת 2009 מטעמים טכניים, ולכן ביום 14.05.09 שלחה החברה לפיתוח קיסריה לנתבעת 1, מכתב התראה. לטענת הנתבעים, למרות ניסיונותיהם ומאמציהם למנוע זאת, ומשלא חודשה הערבות, הודיעה ביום 31.05.09 החברה לפיתוח קיסריה לנתבעת 1, על הפסקת אולם האירועים לאלתר החל מיום 01.06.09, וכי המושכר הושכר כבר לצד שלישי מר אבי כאכון (מכתב החברה לפיתוח קיסריה צורף כנספח ג' לכתב ההגנה).
14. הנתבעים טוענים, כי לאור הודעת החברה לפיתוח קיסריה, ניהלו משא ומתן ליילי מהיר עם מר אבי כאכון ומכרו לו את גן האירועים (הסכם המכירה צורף כנספח ד' לכתב ההגנה).
15. הנתבעים טוענים כי הפסקת פעילות הנתבעת 1 נפלה עליהם כרעם ביום בהיר, וכי הודיעו למשכיר החדש - מר כאכון - על ההסכם עם התובע, כפי שמתועד בסעיף 7 להסכם המכירה למר כאכון שזו לשונו: