עסקינן בתביעה כספית לפי חוק איסור לשון הרע, תשכ"ה - 1965 (להלן: "החוק"). הכרעתנו, תיסוב סביב כתבה שפורסמה, במקומון אינדקס העמק והגליל, המהדורה הרוסית.
אקדמות מילין
1. התובעת, הגב' סופיה אקסנוב, תושבת עיריית נצרת-עילית (להלן: "העירייה"), פוליטיקאית ואשת ציבור, ומכהנת כיו"ר מפלגת גיל (הגמלאים) - סניף נצרת עילית.
2. בחודש נובמבר 2008, התקיימו בחירות מוניציפאליות למועצת העירייה ולראש העירייה. מר שמעון גפסו, נבחר כראש העירייה, במקומו של ראש העירייה הקודם מר מנחם אריאב. התובעת נבחרה, מטעם רשימת גיל, כחברה במועצת העירייה. היא הצטרפה לקואליציה ומונתה, ביום 17.12.2008, כסגנית ראש העירייה (שלא בשכר). וכן, הואצלו לה סמכויות ראש העירייה בעניין הגמלאים. כמו-כן, היא מכהנת, כחברה, במספר ועדות של העירייה: ועדת הכספים; ועדת המשנה של הוועדה המקומית; הוועדה לקשרי חוץ, ועדת הביטחון; הוועדה לשלום הילד והוועדה לקידום מעמד האישה.
3. הנתבע 1 (להלן: "הנתבע"), הינו המוציא לאור של מקומון בשם "אינדקס העמק והגליל", שיוצא לאור, בשפה הרוסית, בכל סופשבוע באזור נצרת-עילית והעמקים (להלן: "המקומון" או "העיתון").
4. הנתבעת 2 (להלן: "הנתבעת"), הינה העורכת הראשית של העיתון.
5. באחד מסופי השבוע של חודש אוקטובר 2009, פורסמה, במקומון, כתבה, בשפה הרוסית, ולאחר תרגומה לשפה העברית, בזו הלשון:
"סטאלין חושב עליכם!"
"את הסיסמא הזו, אנו, הדור המבוגר, זוכרים מילדות.
טמטמו אותנו כבר אז. למן הזמנים הרחוקים ההם אנו
מחפשים לעצמנו תדיר: היכן ימצא מי שידאג לנו, המסכנים. מחפשים בילדות. מחפשים לעת זקנה. ונמצאים גם "בעלי הרצון הטוב הנענים לכך". ניקח את מפלגת "גיל" (הפנסיונרים), שכבר נעלמה בשקט מן הכנסת. "אנו נגן על זכויות הפנסיונרים", - הבטיחה לנו סופה אקסנוב הסימפטית. אילו פנסיונרים? אותם "הישראלים הנודעים" - הותיקים, שהרוויחו לעצמם פנסיה בישראל? שהרי הם גם כך, תודה לאל, מוגנים. אנו הסוציאלים - "שקיבלו אותנו" מקבלים רק את הקצבה מביטוח לאומי. חלק מאיתנו, הרוסים, מקבלים פנסיה "רוסית", חלק קיבלו "פיצויים" מגרמניה. אך לכל הכספים והזכויות הנ"ל לא המדינה ולא, אדרבה, נציגת מפלגת הגמלאים שכבר לא קיימת, גב' סופה אקסנוב, אינם קשורים בשום אופן. הגם שהיא כל הזמן מדגישה, בצורה עיקשת באופן חשוד, שהיא "עובדת ללא שכר" לטובת העם. את טוב הלב שלה ואת דאגתה לנו לנכדינו היא "הוכיחה", בכך שהצביעה בישיבת מועצת העיר לטובת בניית בית ספר ערבי בתחומי העיר ונגד הפחתת התשלום עבור "קייטנות" הילדים בחודש אוגוסט. תודה בשם הסבתות האהובות, סופה! אך אין עוד מאחוריך לא מפלגה ולא עם. הגם שכותבים שאת "פותרת את בעיות הפנסיונרים... ללא שכר"... ללא שכר של מי? ללא השכר של הפנסיונרים? ובהיעדר האינטרס שלך, הגם שאת אומנית בארגון "מסיבות" לפנסיונרים, אנו לא מאמינים יותר. אנו עדיין זוכרים את "יום הכיף", שכלל שטיפת מוח שארגנת בים-המלח בעיצומן של הבחירות ביום הקדוש "יום כיפור". האירוע הפוליטי הזה גרם באותה עת נזק נפשי למאות יהודים דוברי רוסית. מארגני הנסיעה פשוט עשו שימוש ציני באי ההכרה של היהודים דוברי הרוסית את המסורת היהודית של יום הכיפורים. אנשים חטאו מחוסר ידיעה. אבל את, בזמן שידעת הכל, פשוט "הונית" את האנשים משיקולי הקריירה הפרטית שלך."
(להלן: "הכתבה").
6. הכתבה נחתמה בשם עט "א. שנדאל", שהוא כינויה הספרותי של הכתבת הגב' מרה קונין (להלן: "מרה").
טענות התובעת
7. התובעת טוענת, בין השאר, כי הכתבה שפורסמה בעיתון, מראשיתה ועד סופה, הינה שקרית ומשוללת כל יסוד. היא מעולם, לא עשתה דבר מן המיוחס לה בכתבה. הכתבה, כל כולה, מהווה "לשון הרע", כהגדרת מונח זה בסעיף 1 לחוק. המדובר בכתבה שקרית לחלוטין "שעניינה ביקורת ארסית, זדונית, שקרית, לא עניינית לחלוטין, משוללת כל יסוד עובדתי, פוגענית ומשפילה כלפי התובעת ותפקידה ופועלה הציבורי בעיר נצרת-עילית - לפני הבחירות המוניציפאליות הנ"ל ולאחריהן" (סעיף 7 לכתב התביעה).
8. וכן, מוסיפה התובעת וטוענת, כי הנתבעים עשו יד אחת לצורך פרסום הכתבה בעיתון, המהווה עלילה שקרית ונואלת, במטרה לפגוע בה ולהשחיר את שמה הטוב ברבים, מטעמים זרים ופסולים, במיוחד בקרב ציבור העולים מרוסיה המתגורר בעירייה. הפרסום נעשה ללא קבלת תגובתה כלל.
9. כמבואר, התובעת מבססת את עילת תביעתה על עוולת לשון הרע, כהגדרתה בסעיף 7 לחוק. לגרסתה, הנתבעים פרסמו לשון הרע עליה וכתוצאה מכך היא ובני משפחתה נפגעו קשות ונגרמו להם נזקים רבים, הנאמדים על-ידה בסך של 100,000 ש"ח. הסעד המבוקש הוא, איפוא, סעד הפיצויים.
טענות הנתבעים
10. הנתבעים מכחישים, מנגד, את טענותיה המהותיות של התובעת שביסוד עילת התביעה, הן בשאלת האחריות והן בשאלת הנזק ושיעור הפיצויים והמוכחשים כשלעצמם.