לפניי תביעה לתשלום פיצויים בהתאם לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות הדרכים התשל"ה- 1975.
1. התובע יליד 1.4.71 נשוי ואב לשישה ילדים, נפגע בתאונת דרכים שארעה ביום 20.3.07 בעת שנהג ברכב מ.ר. 1544951 כאשר לפתע רכב צד ג' פגע ברכבו בעוצמה מאחור .הנתבעת מודה בחבותה על פי הדין, אולם עיקר המחלוקת בתיק זה היא בשאלת שיעורי הנכות הרפואית והתפקודית ואומדן הנזק הנובע מהן.
הנכות הרפואית:
2. ממקום התאונה פונה התובע באמבולנס לבית החולים "הדסה הר הצופים" ולאחר מכן טופל בקופת החולים. התובע טוען לחבלות ביד ימין, בצוואר ובעיקר בגב התחתון. התובע טוען כי בבדיקת C.T שעבר אובחנה פריצת דיסק בחוליות ע"ש מותני עם לחץ על השורשים בהתאם. התובע טוען כי בעקבות התאונה עבר ניתוח בבית החולים "שערי צדק" וכן טיפולי פיזיותרפיה רבים אשר לא היטיבו במצבו. התובע טוען כי שהה באי כושר מלא למשך שלושה חודשים ועד היום סובל מכאבים בגבו התחתון.
3. הצדדים הסכימו למנות את פרופ' חיים צינמן כמומחה מוסכם בתחום האורטופדי אשר בדק את התובע ביום 29.6.08 וציין בחוות דעתו כי, התובע התלונן על מגבלות בתנועה ובכיפוף, קושי בעלייה במדרגות, קושי בהרמת משאות כבדים, כאבים וקושי בנהיגה ממושכת כמו כן כאבים בישיבה ממושכת. לאחר בדיקת המומחה הלה ציין כי נותרה הגבלה קלה בתנועות ע"ש מותני ובשל העדר עבר רפואי או תלונות קודמות קבע המומחה את נכותו הצמיתה של התובע בשיעור 15% על פי תקנה 37 (7) א'-ב' לתקנות המל"ל.
4. המומחה אף השיב לשאלות הבהרה שנשלחו על ידי התובע וציין כי אין הצדקה רפואית לתלונות התובע בדבר קושי בנהיגה ממושכת במערכת היגוי ידנית. כמו כן אין כל קשר בין פעילות השחייה לבין שיפור מצבו הגופני עקב התאונה של התובע. המומחה ציין כי אינו צופה כי טיפולים רפואיים שעל התובע לקבל בעתיד עקב התאונה. המומחה ציין כי אין הצדקה לתלונותיו של התובע בדבר כאבים יומיומיים בדבר פעילות רגילה ובלתי מאומצת וקושי בתפקוד במשק הבית.
5. אני מקבל את חוות דעתו של המומחה המוסכם ואת תשובותיו לשאלות ההבהרה שנשלחו על ידי התובע וקובע כי נכותו הצמיתה של התובע עקב התאונה הנה בשיעור 15%.
הנכות התפקודית
:
6. התובע הצהיר כי עובר לתאונה עבד כמנהל בית ספר תיכון "הישיבה התיכונית ברמת גן" והשתכר משלושה מקורות: עבודתו כמנהל ממשרד החינוך, מעבודה בעיריית רמת גן וכן מעבודה בעמותה של הישיבה ובסך הכל הרוויח לחודש סך של 19,000 ש"ח ברוטו. התובע הצהיר כי עובר לתאונה עבד שעות ארוכות כמנהל, ונסע ממקום מגוריו במעלה לבונה באזור ירושלים, שעות ארוכות למקום עבודתו ללא כל קושי. אולם לאחר התאונה לא היה מסוגל ליסוע שעות רבות בשל כאבי הגב. התובע מציין כי המל"ל הכיר בתאונה כתאונת עבודה וקבע לתובע נכות רפואית בשיעור 10% בגין החבלה בגב התחתון. התובע הצהיר כי עקב התאונה נגרמו לו הפסדי שכר שכן בעת היעדרותו שולם שכרו על חשבון ימי המחלה אשר ניתנים לפידיון בתום העסקה. כמו כן לא שב לעבודה מלאה ונגרמו לו הוצאות רפואיות והוצאות נסיעה .
7. התובע הצהיר כי עד היום סובל מכאבים ומהגבלות תנועה קשות, מתקשה בעמידה ובהליכה ומרגיש כאבים בעת שינויי מזג האוויר. לאחרונה הודיע למעסיקיו על פרישה היות ואינו מסוגל לעמוד בנסיעות הממושכות, אולם מעסיקיו ביקשו ממנו להישאר בעבודה ועל כן הסכים לעבוד אך יום בשבוע ושכרו ירד לסך של 5,000 ש"ח ברוטו.
8. התובע העיד בבית המשפט בדבר תפקודו וציין כי יום עד יומיים בשבוע הוא עובד בישיבה משעה תשע בבוקר ועד ארבע אחר הצהריים, מגיע לאחר נסיעה בת שעה וחצי מקסימום ברכבו לעבודה. התובע העיד כי אינו נדרש בהרמת משאות כבדים בעבודה אולם נדרש לעמידה וישיבה ממושכים והוא מעריך כי תפוקת עבודתו ירדה עקב הכאבים מהם סובל. התובע העיד כי מיום התאונה ועד יציאתו לשבתון קיבל שכר זהה וכן בתקופת אי הכושר קיבל שכר ממעבידיו על חשבון ימי המחלה. יום אחד בשבוע התובע לומד ניהול מערכות חינוך במכללה באלקנה על חשבון קרן ההשתלמות. התובע מציין כי עצם היציאה לשבתון נבעה מהבעיות הרפואיות, ובשל העובדה כי חייב ללמוד בשבתון לומד חצי יום בשבוע וקיבל פטור מנוכחות לאור נסיונו. למעשה מדובר בשבתון נוסף לאחר שבע שנים מהשבתון הקודם שלקח, במקום לצבור את שנת השבתון. לכל מקום מגיע עם רכבו בנהיגה. התובע העיד כי הוא חבר מועצה במטה בנימין דבר המחייב אותו בהשתתפות בישיבות מליאת המועצה. התאונה התרחשה במרץ 2007 ולמעשה עבד רגיל עד ליציאתו לשבתון בספטמבר 2010 התובע העיד כי בתקופה זו של הארבע שנים שכרו לא נפגע, יש לו קביעות, לא הודיע על פרישה, בעת חקירתו נמצא בשבתון.
9. אשת התובע גברת מרגלית ביגון נחקרה אף היא על תצהירה בבית המשפט וציינה כי, היא לומדת חמישה ימים בשבוע ומחזיקה רכב משלה, העידה כי חלק מהעבודה בעלה עובד מהבית. התובע לומד תואר שני במכללת אורות ישראל באלקנה.
10. הרב פתחיה זיו אור, ראש הישיבה התיכונית בו מלמד התובע העיד כי, כאשר התובע נמצא בשבתון יש לו מחליף בשם יהושע מנרבי. כאשר התובע אמור לחזור בשנה לאחר מכן אם ירצה בכך. העד ציין כי הבקשה לשבתון הגיעה עקב התאונה ולמעשה בשל קשיים בתפקוד שמו לתובע מיטה בחדרו. גם בשבתון התובע מגיע לישיבה פעם עד פעמיים בשבוע ברכבו היות והוא אחראי תחום בגרויות. העד ציין כי ניתן לצאת לשבתון לאחר שש או שבע או שמונה שנים.
11. בסיכומיו טוען התובע כי פגיעתו קשה וגרמה לו נכות תפקודית של ממש. עקב מגבלותיו וקשיי התפקוד מהם הוא סובל , על אף נסיונות ממושכים להתמיד בעבודתו כמנהל בית הספר התיכון בישיבה התיכונית ברמת גן , בה הוא משתכר שכר גבוה , נאלץ התובע לצאת לשנת שבתון בה הוא מחפש אחר מקום עבודה חלופי, וטענה זו לא נסתרה. התובע סבור כי נכותו התפקודית גבוהה מנכותו הרפואית והיא בשיעור של 25% לפחות.
12. מנגד, טוענת הנתבעת בסיכומיה כי נכותו הרפואית של התובע נקבעה בגין מגבלה קלה בעמ"ש מותני, והיא חסרת כל משמעות תפקודית ואינה פוגעת כלל בכושרו של התובע לעבוד ולהשתכר כעובר לתאונה בעבודתו כמורה וכמנהל עבודה אשר אינה כרוכה במאמצים פיסיים.
13. הנתבעת טוענת כי על פי התשובות לשאלות ההבהרה של המומהח המוסכם עולה כי יש לדחות על הסף את מרבית תלונותיו של התובע שאין להן בסיס או הצדקה רפואית. המומחה ציין כי אין לתאונה כל השלכה בדבר יכולתו של התובע לנהוג או לבצע פעילות יומיומית רגילה ולבצע עבודות משק בית. המומחה אף הבהיר כי אין הצדקה רפואית לתלונות התובע על קושי בנהיגה ממושכת ומשכך נשמט למעשה הבסיס מתחת לתלונה העיקרית של התובע לטענתו בדבר קשיים בנהיגה ממושכת. התובע לא זימן את המומחה לחקירה נגדית ומכאן שקביעותיו נותרו על כנן. בפועל התובע ממשיך לנהוג ברכבו הן ללימודיו לתואר השני והן לעבודתו בישיבה. הנתבעת מפנה את בית המשפט לעובדה כי כל חקירתו של התובע נעשתה בעמידה על אף תלונותיו בדבר הקושי בעמידה ממושכת.
14. הנתבעת טוענת כי התובע המשיך בשגרת חייו בעבודתו כמנהל בישיבה ללא גריעה בשכרו ובהיקף משרתו. כך גם עולה מתלושי השכר של התובע ומתדפיס רציפות בעבודה ביטוח הלאומי כי כחודש לאחר התאונה שב התובע לעבודתו כמנהל ישיבה, כאשר במשך תקופה בת 3.5 שנים שכרו לא נפגע ואף השביח. הנתבעת מפנה את בית המשפט לעדותו של התובע לפיה כלל לא הודיע על פרישה אלא הודיע על יציאה לשבתון בה לומד תואר שני במכללת אורות ישראל ואף מגיע לישיבה פעמיים בשבוע לעבוד כאחראי תחום הבגרויות . התובע לא פוטר ולא התפטר שכן יש לו קביעות והמנהל שמונה תחתיו מונה למינוי זמני בת שנה עד לשובו של התובע לעבודתו בסיום שנת השבתון
15. כבוד השופט א. רובינשטיין ציין בע"א 4716/07
פלוני נגד כלל חברה לביטוח
(פורסם בנבו, מיום 13.7.09) את אמות המידה על פיהן בוחנים את הנכות התפקודית של נפגע:
"...טענה אחת שהחלטנו להידרש אליה היא נושא הנכות התפקודית. זו - כנקבע מכבר - עניינה "מידת הפגיעה בכושר התפקוד, אשר לא בהכרח זהה לשיעור הנכות הרפואית. התפתחות זו באה לבטא את תרגום הנכות הרפואית לנכות אשר באה לבטא את מידת הפגיעה בתפקודו של הנפגע" (ע"א 3049/93 גירוגיסיאן נ' רמזי, פ"ד נב(3) 792, 799, השופט - כתארו אז - אור); ע"א 354/79 מעין נ' ממרם פ"ד ל"ה (1)77 ,81 (השופטת בן-עתו)). כפי שמציין המחבר י' אנגלרד (פיצויים לנפגעי תאונות דרכים מה' 3 (תשס"ה) 485), "הנכות התפקודית נקבעת על פי שיקול הדעת של בית המשפט, לאור כישוריו וסגולותיו האישיים של הנפגע על רקע עיסוקו... עם זאת, דרגת הנכות הרפואית היא יסוד חשוב בהערכת הנכות התפקודית...", ובהיעדר נתונים אחרים משמשת היא כאמת מידה. עוד משכבר הימים, בע"א 132/65 מיררו נ' לנגברג, פ"ד יט(3) 282, 284 ציין השופט - כתארו אז - ח' כהן, "שבהעדר ראיות אחרות לענין זה להנחת דעתו של בית המשפט משמשים אחוזי הנכות שנקבעו על-ידי הרופאים כאמת מבחן סבירה הצודקת למידת אבדן כושר העבודה"; ובע"א 4946/06 צל דוד נ' אליהו (לא פורסם) [פורסם בנבו], נאמר מפי המשנה לנשיאה ריבלין, כי "בהיעדר ראיות אחרות עשויה הנכות הרפואית ללמד על שיעור הפגיעה התפקודית של הנפגע, אולם יש לבחון תמיד את מידת 'התפקודיות' של הנכויות הרפואיות ואת המאפיינים הספציפיים של המקרה ושל הנפגע"; ראו גם ע"א 5175/06 כלל נ' אסרף (לא פורסם, [פורסם בנבו], פסקה 20, השופט ג'ובראן).... נושא הנכות התפקודית אינו תמיד קל להכרעה, שכן כולל הוא מטבעו גם רכיבים של השערה ואי ודאות. עסקינן במכלול שחלקו לוט בערפילי העתיד, קרי, כיצד יתפקדו התובע או התובעת לאורך שנים יבואו. ברי כי הבסיס לכך הוא מחד גיסא "אלה תולדות" - המצב הרפואי העדכני וכן תפקודו של התובע בעבר, לרבות בתקופה שלאחר התאונה, ומאידך גיסא, על יסודם של אלה, הגריעה מכושר ההשתכרות. אוסיף, כי ככל שהנכות הרפואית גבוהה, גם אם אינה פוגעת באינטלקט וביכולות הקוגניטיבית כהוא זה, אין להתעלם הימנה גם במבט צופה פני עתיד, שכן מעבר לשינויים רפואיים אפשריים, לתנודות כלכליות יוודע לא אחת (אם גם לא תמיד) אפקט מעשי רב יותר כשהמדובר בבעל נכות גבוהה".
16. לאחר בחינת הראיות שהובאו בפניי התרשמתי כי נכותו התפקודית של התובע הנה בשיעור 10% למטה מנכותו האורטופדית בגין החבלה בגב. התרשמתי כי פגיעתו של התובע קלה היא והתובע אשר מצוי בשנת השבתון, לומד תואר שני, מגיע לעבודה בישיבה פעם עד פעמיים בשבוע בה עובד בהיקף משרה של 38% אותה אינו חייב לעבוד שכן הוא בשנת שבתון, מכהן במשרות התנדבות במקביל, בעל קביעות והשתלב חזרה במקום עבודתו ללא גריעה בהיקף הכנסתו או היקף שכרו. איני מתעלם מהטיפולים שעבר התובע עקב הפגיעה, מהניתוחים בגבו ומתלונותיו אשר קיבלו אישוש גם מראש הישיבה עצמו. איני מתעלם מקביעותיו של המומהח הרפואי בחוות דעתו ובתשובות לשאלות ההבהרה ועל כן אני סבור כי נכות תפקודית בשיעור 10% הנה ראויה בנסיבות תיק זה.