1. התובעות, א.ש תעשיות אקולוגיה ישראל בע"מ ואדמון תעשיות אקולוגיה רפואית בע"מ, שהן גם הנתבעות שכנגד (להלן: "
התובעות") הגישו ביום 9.6.09 תביעה בסדר דין מקוצר כנגד הנתבעת, כלל חברה לביטוח בע"מ, שהיא גם התובעת שכנגד (להלן:
"הנתבעת") לתשלום תגמולי ביטוח, שעל פי הטענה אינם שנויים במחלוקת, בסכום של 1,133,832 ש"ח בגין נזקים שנגרמו למפעל התובעות (להלן: "
המפעל") כתוצאה מאירוע השריפה מיום 21.9.08 (להלן: "
אירוע השריפה"), אירוע שעצם התרחשותו אינו מוכחש.
2. התובעות הן חברות המאוגדת כדין בישראל, העוסקות בין היתר, בעיקור פסולת רפואית, העברה, איסוף, כולל שינוע וסילוק של פסולת תעשייתית, פסולת רפואית ופסולת חומרים מסוכנים, וכן בעלים ומפעילים של מתקנים לעיקור נטרול והשמדה של פסולת.
3. הנתבעת היא חברת ביטוח המורשית על פי דין לעסוק בעסקי הביטוח, אשר ביטחה את התובעות במסגרת מערך ביטוחים מקיף, שכלל פוליסות ביטוח מסוג "מטרייה לבתי מלאכה", חבות מעבידים ופוליסה לביטוח אחריות כלפי צד שלישי (להלן: "
הפוליסות").
4. על פי כתב התביעה נטען כי בעת אירוע השריפה נגרמו נזקים כבדים למבנה המפעל ולתכולה, וניזוקו באופן מוחלט ציוד ומכונות וכן נגרמו נזקים למלאי ולמלגזות שהיו במפעל.
5. עוד נטען בכתב התביעה, כי לאחר שהנתבעת ביררה חבותה, היא הכירה בתביעה, הכירה במקרה הביטוח ובחבותה על פי הפוליסה. בהתאם לכך, שילמה הנתבעת לתובעות תגמולי ביטוח כפי שמפורט בכתב התביעה.
6. לטענת התובעות, לאחר שכבר שולמו להן תגמולי ביטוח חלקיים, ולמעלה מחצי שנה לאחר אירוע השריפה הודיעה הנתבעת לפתע, כי היא מבקשת לחזור בה מהכיסוי הביטוחי וזאת בטענה של אי מילוי תנאי הרישיון של המפעל.
7. במקביל להגשת כתב התביעה, הוגשה בקשה לפיצול סעדים, בה עתרו התובעות להורות על פיצול הסעדים בין התביעה כאן הנוגעת לסכומים שאינם שנויים במחלוקת, לבין הנזקים בפועל שייתבעו במסגרת תביעה אחרת.
8. ביום 6.9.09 הנתבעת הגישה בקשה למחיקת כותרת "סדר דין מקוצר" ולהעברת הדיון לסדר דין רגיל ובנוסף הגישה בקשה למתן רשות להתגונן.
9. ביום 7.2.10 התקיים דיון בבקשות הנ"ל לפני כבוד השופטת ערקובי. בדיון עצמו הגיעו הצדדים להסכמות דיוניות לפיהן יינתן צו לפיצול סעדים, ניתנה לנתבעת רשות להתגונן כשהבקשה והתצהיר ישמשו כתב הגנה, והנתבעת רשאית להגיש כתב תביעה שכנגד. להסכמות אלה ניתן בדיון האמור תוקף של החלטה. בהתאם להחלטת כבוד השופטת ערקובי, הנתבעת הגישה כתב תביעה שכנגד ביום 9.3.10 (להלן: "
כתב תביעה שכנגד"). ביום 9.5.10 הגישו התובעות כתב הגנה שכנגד (להלן: "
כתב הגנה שכנגד") וביום 10.6.10 הגישה התובעת שכנגד כתב תשובה (להלן: "
כתב תשובה").
10. אין מחלוקת, כי אירוע השריפה התרחש ביום 21.9.08 במפעל של התובעות השוכן במבנה באזור תעשיה סגולה בפתח תקווה, וכי כתוצאה מהשריפה נהרגו שני בני אדם ששהו במפעל ונפצעו אנשים נוספים. עוד אין מחלוקת, כי בסמוך לאחר קרות אירוע השריפה נמסרה לנתבעת הודעה על האירוע וזו שלחה מטעמה מומחה ושמאי שחקרו את נסיבות האירוע והעריכו את שיעור הנזקים. בנוסף אין מחלוקת על כך כי הנתבעת העבירה לתובעות ביום 27.10.08 סך של 500,000 ש"ח; ביום 13.11.08 סך של 350,000 ש"ח וביום 10.12.08 סך 30,000 ש"ח עבור ייצוג משפטי. נוסף על כך, אין מחלוקת כי ביום 1.4.09 שלחה הנתבעת לתובעות מכתב דחיית כיסוי ביטוחי (להלן: "
מכתב הדחייה").
11. השאלות השנויות במחלוקת הן: האם הנתבעת רשאית לפטור עצמה מחבותה הביטוחית על יסוד סעיף כללי בדבר החזקת וקבלת רשיונות והיתרים מאת הרשויות המוסמכות (להלן: "
סעיף רישוי עסקים"), והאם אירוע השריפה נגרם בשל גריסת מכלי תרסיסי "סנו" מלאים, אירוסלים ( להלן: "
מכלי תרסיס/אירסולים") .
12. מטעם התובעות העידו העדים הבאים: מר ניר שמואלי- סמנכ"ל התובעות, מר יגאל טלמן-שמאי מטעם הנתבעת, מר סלבה קסלמן- טכנאי מעבדה במפעל סמוך, מר חן גרסיאני רפאל- מומחה שרפות, מר אנדי פרי- סוכן ביטוח מטעם הנתבעת, מר עיסווי סלים- עובד אצל התובעות, הגב' אתי שדה- עוסקת בניהול אדמיניסטרטיבי אצל התובעות, מר חגי בן שושן-יועץ משפטי של התובעות, מר שמואל הרשקוביץ- מנכ"ל המשרד לאיכות הסביבה.
13. מטעם הנתבעת העידו: מר אלי היינה- מומחה שריפות, מר רונן מאור- קצין כיבוי בשירותי הכיבוי פתח תקווה, גב' ניבה נואמה- ראש צוות תביעות אצל הנתבעת, מר אלון שבתאי- קצין חומרים מסוכנים וכיבוי בשירותי הכיבוי פתח תקווה, מר ברוך וובר- יו"ר ועדת הבדיקה, מנהל מחוז תל אביב במשרד להגנת הסביבה, מר עומר אלעסווי- עובד במפעל התובעות, מר גדעון מזור- מנהל מחוז מרכז במשרד להגנת הסביבה, מר רועי טל- ראש תחום התעשיות במחוז מרכז של המשרד להגנת הסביבה.
14. אומר מייד כי נתתי אמון בעדותם של עדי התובעות והעדפתי אותן על פני עדי הנתבעת. עדויות עדי התובעות היו מהימנות, קוהרנטיות ואמינות.
טענות התובעות
15. התובעות מבקשות לדון תחילה בשאלה המשפטית שעניינה האם רשאית הנתבעת לפטור עצמה מחבות על יסוד סעיף רישוי עסקים בפוליסה, קרי: סעיף כללי ובלתי מפורט בדבר החזקת רשיונות והיתרים וקבלתן מאת הרשויות המוסמכות.
16. לטענת התובעות אין מחלוקת, כי בעת האירוע היו בידי המפעל כל האישורים והרשיונות הנדרשים לפעילותו. לפיכך, השאלה היא שאלה של פרשנות פוליסת ביטוח. התובעות מדגישות כי בתחום הביטוח חל דין פרשנות שהוא אופייני וייחודי בשל מאפייניו המיוחדים של חוזה הביטוח, כגון: פערי כוחות מקצועיים וכלכליים בין המבטח למבוטח, והיכולת המוגבלת של המבוטח לעמוד על מכלול משמעותיו של חוזה הביטוח. התובעות בוחנות את הפירוש הנכון שיש לתת לסעיף רישוי עסקים בהתאם לשני מודלים, אחד מודל כללי הבוחן את המובן הלשוני במקרה של עמימות או חוסר בהירות כשעל המבטחת להראות כי הפירוש שלו היא טוענת הוא הפירוש הסביר היחיד, והמודל השני, מבוסס על כיבוד הציפיות הסבירות של המבוטח.
17. לטענת התובעות, כוונת סעיף רישוי עסקים הייתה ברורה לצדדים, והם פעלו על פיו, דהיינו כי מדובר בעסק טעון רישוי, כאשר במסגרת דרישת הביטוח, על המבוטח להחזיק ולהציג לפי דרישת המבטח את הרשיונות וההיתרים, אשר ניתנו לו כדין על ידי הרשויות המוסמכות. בכך מולאה לטענתן דרישת הפוליסה. לטענת התובעות, אין כל מקום לעשות שימוש בסעיף זה כדי לפטור את חברת הביטוח במקרה של אי עמידה בו. פרשנות חברת הביטוח יוצרת אי ודאות ובלבול, שכן כל פרשנות אחרת תעודד חברות ביטוח, גם בהעדר דרישה ספציפית בפוליסה, "לפשפש" במעשי המבוטחת ומחדליה שמא יימצא סעיף שלא מולא מבין מאות הסעיפים הכלולים ברשיונות והיתרים שניתנו כדין על ידי הרשויות המוסמכות.
18. לטענת התובעות, אפילו אם הייתה מתקבלת פרשנות הנתבעת, הרי שהסייג אינו עומד בהוראות סעיף 3 לחוק חוזה הביטוח, תשמ"א-1981 (להלן: "
חוק הביטוח"). נוסף על כך טוענות התובעות, כי בהתאם לחוק הביטוח, אין בכלל תנאים מוקדמים. וממילא אין מדובר בתנאי להקלת הסיכון (לפי ס' 21 לחוק חוזה הביטוח).