1. התובעת, שעיסוקה ייצור דלתות פלדה ומוצרי מיגון, הגישה תביעה כספית על סך של 81,662 ש"ח כנגד הנתבעים.
2. הנתבעת מס' 1 (להלן "החברה") שיווקה בכל זמן רלוונטי לתביעה מוצרים של התובעת ואילו הנתבעים 2 ו - 3 (להלן "לוקס" ו"חדד", בהתאמה) היו הבעלים ו/או מנהליה של החברה.
3. התובעת טענה, כי החל מחודש אוקטובר 2008 ועד לחודש דצמבר 2008 סיפקה לחברה, לבקשת לוקס וחדד, סחורה בשווי כולל של 81,742 ש"ח. בתמורה מסרו הנתבעים לתובעת 5 המחאות דחויות על הסכום הנ"ל, שפרעונן החל מיום 22.11.2008 ועד ליום 30.12.2008, בהתאמה. ההמחאות הוצגו לפרעון אולם, חוללו באי פרעון מחמת ביטולן.
לטענת התובעת, בסמוך למועדי פרעון ההמחאות קרסה החברה כלכלית, סגרה שעריה וחדלה מפעילות עסקית.
התובעת טענה, כי על הנתבעים לשלם לה את הסך הנ"ל על סמך התחייבותם המפורשת וכי התנהגותם הייתה נגועה בחוסר תום לב ותוך הטעייה, מרמה והצגת מצג שווא לפיו, ביכולת החברה ובכוונתה לפרוע את החוב וזאת בסמוך למועד הספקת הטובין וקריסת החברה.
התובעת הוסיפה וטענה, כי יש להרים את מסך ההתאגדות בין החברה לבין לוקס וחדד, אשר ניהלו את החברה תוך נטילת סיכון בלתי סביר ועשו שימוש באישיותה המשפטית הנפרדת על מנת להתחמק מתשלום חוב. עוד נטען, כי בנסיבות העניין נתקיימו חלופות סעיפים 6 ו - 54 לחוק החברות, שעה שלוקס וחדד עשו שימוש לרעה במסך ההתאגדות וכי במועד שהוזמנה הסחורה, ידעו לוקס וחדד כי החברה חסרת פרעון ו/או לא תוכל לפרוע את התמורה. עוד נטען, כי החברה הבריחה נכסיה באמצעות לוקס וחדד. לפיכך, עתרה התובעת לחייב את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לה את סכום התביעה.
4. הנתבעים התגוננו מפני התביעה וטענו, כי החברה מנהלת כנגד התובעת בבית המשפט המחוזי בתל-אביב בתיק פש"ר 1690/08, תביעה על אכיפת חיוב כספי בסך של 2 מיליון ש"ח, מהם חייבת התובעת לחברה בהתאם לחלקה היחסי, סך של 542,160 ש"ח. לטענתם, בהליך הנ"ל התבקש בית המשפט הדן בפירוק קבוצת רב בריח, להצהיר כי התובעת הפרה את הסכם רכישת נכסי רב בריח, במסגרת הליך כינוס נכסיה, בכך שלא שילמה לחברה ולמפיצים אחרים של קבוצת רב בריח סך של 2 מיליון ש"ח, כפי שהתחייבה במסגרת הסכם המכר. תמיכה בטענה זו ביקשו הנתבעים למצוא גם בתגובת הנאמנים בהליך הפש"ר ממנה עולה, כי התובעת אכן הפרה את ההתחייבות לשלם לחברה ולמפיצים אחרים כספים וכי זו הסיבה העיקרית לביטול ההמחאות נשוא כתב התביעה. הנתבעים טענו, כי החברה ניסתה להמשיך ולקיים פעילות עסקית חרף קריסת קבוצת רב בריח באמצעות המשך ניהול עסקים עם התובעת, אשר נכנסה בנעלי רב בריח שקרסה. ניסיון זה לא צלח, מאחר והתובעת לא עמדה בהתחייבותה לשלם את הסך של 2 מיליון ש"ח. החברה לא יכלה להמשיך ולפעול וסגרה את שעריה לאחר שעמדה בכל התחייבויותיה כלפי ספקים ולקוחות.
הנתבעים טענו, כי עם כניסתה של התובעת לנעליה של רב בריח אשר קרסה, היא החלה לנשל את החברה על ידי הצרת צעדיה, מכירת דלתות באזור ההפצה שלה וניסיון להכתיב חוזה התקשרות חדש המכיל סעיפים דרקוניים. נטען, כי התובעת נהגה בחוסר תום לב והפרה את התחייבויות שלה, אשר ניתנו גם באמצעות הצהרות בפני בית המשפט המחוזי, בדבר כספים אותם היא עתידה לשלם למפיצים.
הנתבעים טענו, כי לוקס וחדד הינם אנשים נורמטיביים ללא כל חוב ולא מתנהלת נגדם תביעה כלשהי. הם כפרו בטענותיה של התובעת כלפי לוקס וחדד וטענו, כי לא קיים בסיס להרמת מסך ההתאגדות. עוד העלו הנתבעים טענת קיזוז על סך של 542,160 ש"ח, המהווים לשיטתם את חלקם מתוך הסך של 2 מיליון ש"ח אותם התחייבה התובעת לשלם למפיצים וכי סכום זה נגזר מתוך תביעת החוב שהגישה החברה כנגד רב בריח שקרסה.
5. בד בבד עם הגשת התביעה, הוטלו עיקולים זמניים על זכויותיהם של לוקס וחדד בנכסים שונים. בקשה לביטול העיקולים נדחתה והעיקולים הומרו בערבויות בנקאיות של לוקס וחדד.
6. הצדדים הגישו תצהירי עדות ראשית. מטעם התובעת הוגש תצהירו של מר חיים ארזני, אשר שימש כמנהל אצל התובעת בזמנים הרלוונטיים לתביעה. מנגד, הוגשו תצהיריהם של לוקס וחדד. במהלך דיון ההוכחות נחקרו המצהירים על תצהיריהם. בסיום הדיון, ניתנה לצדדים הצעה לסילוק התביעה בפשרה אולם, בסופו של דבר, הצדדים לא הגיעו לידי הסכמות. הצדדים סיכמו את טענותיהם בכתב.
דיון והכרעה
העובדות והשתלשלות העניינים
7. לוקס חדד דלתות ומיגון בע"מ הינה חברה שעיסוקה היה בהפצה ושיווק של מוצרי של חברת רב בריח ומוצרי ביטחון בע"מ והיא ניהלה מרכז הפצה באזור נתניה והסביבה אשר הוגדר באופן מפורש, בהתאם לתנאי הסכם הפצה שנכרת בינה לבין רב בריח ביום 23.1.2006 (נספח א' לתצהירו של לוקס). על פי הסכם ההפצה, תקבולים שהתקבלו מלקוחותיה של החברה הועברו לרב בריח. בכל חודש נערכה התחשבנות בין הצדדים ורב בריח אמורה הייתה להעביר לידי החברה עמלת הפצה והתקנה בשיעור של 35% מסך התקבולים שעברו לידיה במהלך החודש שקדם להתחשבנות.
8. ביום 6.5.2008 ניתן במסגרת פש"ר 1690/08 בבית המשפט המחוזי בתל אביב, צו להקפאת הליכים כנגד רב בריח. חדד טען בתצהירו, כי רב בריח לא העבירה ולא שילמה לחברה את עמלות ההפצה וההתקנה עבור החודשים שקדמו למתן צו הקפאת ההליכים וחדלה לספק לה דלתות ומשקופים, דבר גרם לחברה נזקים כלכליים כבדים, לרבות אבדן לקוחות ותביעות מצד לקוחות אשר שילמו זה מכבר את התמורה בעד המוצרים ואשר לא סופקה להם סחורה. עוד נטען על ידי חדד, כי המחאות שמסרה עוד קודם לכן רב בריח לחברה בגין עמלות ההפצה, לא נפרעו. כניסתה של רב בריח להליך הפירוק גרם, אפוא, לאבדן עמלות הפצה והתקנה עבור החדשים שקדמו למתן צו הקפאת ההליכים ולמעשה, נגדע הבסיס העיקרי לעסקה של החברה, אשר נשענה על אספקת סחורה מרב בריח.
מצב דברים זה הביא את החברה ל"סחרחורת" כלכלית ויצר "חור" בחשבונות הבנק שניהלה. לוקס וחדד מצדם נאלצו להתמודד עם תלונות וטרוניות של לקוחות. למרות זאת, נטען על ידי חדד, וטענה זו לא נסתרה, כי החברה עשתה ככל שביכולתה על מנת לעמוד בהתחייבויות שנטלה כלפי הלקוחות, רכשה מוצרים מגורמים אחרים ואילו לוקס וחדד נאלצו לשלם כספים מכיסיהם.
9. ביום 31.5.2008 חוללה באי פרעון המחאה ע"ס של 95,000 ש"ח שנמשכה מחשבונה של החברה לפקודת בנק מזרחי ואילו ביום 30.6.2008 סורבה המחאה נוספת על סך של 98,000 ש"ח. בנק מזרחי פתח בהליכי גביה כנגד החברה וביום 24.8.2008 הגיש לביצוע את ההמחאות הנ"ל בלשכת ההוצאה לפועל. במועד פתיחת תיק ההוצל"פ, עמד חובה של החברה על סך של 217,377 ש"ח.
10. בחודש מאי 2008 פנתה חברת עמלי דונרשטיין (1999) בע"מ (להלן "חברת דונרשטיין") באמצעות מנהלה, שמואל דונרשטיין, אל לוקס וחדד, כמו גם מפיצים אחרים של רב בריח, והודיעה להם כי הוגשה על ידה הצעה לרכישת פעילות חטיבת הדלתות של קבוצת רב בריח. שמואל דונרשטיין הבהיר כי בכוונתו לייעד סך של 2 מיליון ש"ח ומע"מ לפרעון חובותיה של רב בריח כלפי המפיצים והזכיינים שלה, כדי שיוכלו לקיים את התחייבויותיהם כלפי הספקים והלקוחות. חדד טען בתצהירו, כי שמואל דונרשטיין התנה את הסיוע הכספי הנ"ל בכך שהמפיצים יסייעו לו במהלך הדיון שאמור היה להתקיים בבית המשפט המחוזי בהצעת הרכישה שלו.
חדד חזר על גרסתו זו גם בחקירתו הנגדית וציין כי במהלך הדיון שהתקיים בפני כבוד השופט גורן בבית המשפט המחוזי, חזר והתחייב דונרשטיין בפני בית המשפט להקצות סך של 2 מיליון ש"ח לטובת המפיצים, כמו גם כספים לטובת גורמים אחרים, וזאת מעבר לסכום שנקב בעד רכישת חטיבת הדלתות עצמה. התובעת לא התכחשה לטענה עובדתית זו והיא לא נסתרה.