א.
רקע עובדתי
1. תביעה למתן צו מניעה קבוע וכן פיצויים בסך של
560,000 ש"ח בגין שימוש בלתי מורשה שעשו הנתבעים בצילום של התובעת 1, המהווה, לטענת התובעות, קניינה הרוחני של התובעת 2. התובעותעתרו גם למתן צו המורה לנתבעים לפרסם הודעת התנצלות והבהרה בגין ההטעיה בפרסום, שהיתה גלומה בשימוש שעשו בצילום של התובעת 1.
2. התובעת 1 (להלן: "
הדס") הינה הבעלים והמנהלת של התובעת 2 (להלן: "
פיזיקל"), חברה המפעילה שני מכוני כושר, ברמת גן וברמת השרון. החברה הוקמה על ידי הדס ובעלה בשנת 1994. הדס היתה מדריכת אירובי, ואף זכתה באליפות הארץ באירובי בשנות ה-90 (סע' 1.9 לתצהירה). כיום היא מתמקדת בניהול החברה שבבעלותה. נתבעים 2-3 הינם הבעלים והמנהלים של הנתבעת 1, המפעילה שני מכוני כושר באזור השרון תחת השם המסחרי "
סוויפט".
3. בחודש אוקטובר 2006 יצאה פיזיקל במסע פרסום, במסגרתו הופק, בין היתר, תצלום התובעת נשוא תביעה זו, בו היא נראית מתאגרפת (נספח ז' לתצהיר הדס - להלן: "
הצילום"). הצילום בוצע על ידי עדי אורני, שהינה צלמת מקצועית (סע' 2-3 לתצהיר אורני). אין מחלוקת כי בחודשים מרץ-אפריל 2007, במסגרת מסע פרסום מטעמם, עשו הנתבעים שימוש בצילום נשוא התביעה בארבעה פרסומים במגזין אחד ובשני מקומונים, וכן פרסום אחד על שלט חוצות (סעיף 4.1 לתצהיר הדס וסעיף 39 לתצהיר מיקי טיין, אחד ממנהלי הנתבעת 1). בפרסומים של הנתבעים נראה התצלום של הדס מתחת לשמה המסחרי של הנתבעת 1 - "סוויפט" (נספחים ח'1-ח'4 לתצהיר הדס). הנתבעים לקחו את הצילום מאתר אינטרנט של צ'יקו זוארץ (להלן: "
צ'יקו"), שניהל חברה להקמת אתרי אינטרנט, ואשר עבד הן עם התובעות והן עם הנתבעים. מיקי טיין, אחד ממנהלי הנתבעת 1, הודה כי הוא זה שנטל את הצילום מאתר האינטרנט (עמ' 18 לפרוטוקול).
4. ביום 12.4.07, כאשר התובעות גילו כי נעשה שימוש בצילום, שלח בא-כוחן מכתב התראה לנתבעים, בו נדרשו לחדול לאלתר מן השימוש בתמונה, לפרסם מודעת התנצלות בשלושה עיתונים יומיים, ולפצות את התובעות בסך של
1,000,000 ש"ח (נספח ט' לתצהיר הדס). ביום 29.4.07 נשלח מכתב התראה שני. ביום 1.5.07 שלח ב"כ הנתבעים מכתב לב"כ התובעות, בו הודה כי הנתבעים אכן עשו שימוש בתצלום האמור, אך טען כי הדבר נעשה בתום לב, מבלי שהנתבעים היו מודעים לקיומן של זכויות יוצרים בתצלום. לפנים משורת הדין, הציע ב"כ הנתבעים לפצות את התובעת בסכום סמלי של 20,000 ש"ח. הצעה זו נדחתה על ידי התובעות, ולכן הוגשה תביעה זו.
5. בכתב התביעה שהוגש ביום 11.6.08 נטען כי פיזיקל הינה בעלת זכויות היוצרים בתמונותיה של הדס, שצולמו לצורך מסע הפרסום של פיזיקל. הנתבעים הפרו את זכויות היוצרים של התובעות בצילום, כאשר עשו בו שימוש לקידום רשת מכוני הכושר שלהם. הנתבעים מעולם לא קיבלו רשות מהתובעות לעשות שימוש בתצלום, ולא טרחו לברר למי שייכות הזכויות בצילום, אף שלאור המוניטין הרב של הדס בקרב העוסקים בכושר, יש להניח כי זיהו אותה בצילום. הנתבעים גם השהו את תגובתם למכתבו של ב"כ התובעות עד ליום בו הסתיים המבצע במועדון אותו הם מפעילים, ככל הנראה במכוון. העילות הנטענות בכתב התביעה, הן הפרת זכות יוצרים, הפרת הזכות המוסרית, גניבת עין ועשיית עושר ולא במשפט. נתבעים 2-3 אחראים באופן אישי למעשים הנטענים, שכן היו מעורבים אישית בהחלטה לעשות שימוש בצילומים.
6. בכתב ההגנה שבו הנתבעים והודו כי עשו שימוש בצילום נשוא התביעה, אך הדגישו כי הדבר נעשה בתום לב, מבלי שידעו מי היא הדמות המצולמת. הנתבעים גם טענו כי השימוש בצילום נעשה במסגרת מצומצמת של פרסום במקומון בשם "שבשבת", וכי הפסיקו את השימוש בצילום מיד לאחר קבלת מכתבו של ב"כ התובעות. לגישתם, מדובר לכל היותר בהפרה אחת ויחידה של יצירה אחת, ובנסיבות העניין הפיצוי שהוצע על ידם לתובעות בטרם הוגשה התביעה היה הוגן.
7. הצדדים מסכימים כי החוק החל על ההפרה דנן הינו חוק זכות יוצרים, 1911 (להלן: "
החוק"), שכן האירועים המתוארים לעיל התרחשו בחודשים מרץ-אפריל 2007. סעיף 77 לחוק זכות יוצרים, תשס"ח-2007 (להלן: "
החוק החדש") מורה כי החוק ייכנס לתוקף לאחר ששה חודשים ממועד פרסומו ביום 25.11.07 (ראה גם סעיף 78(ג) לחוק החדש).
ב.
טענות הצדדים
8. בסיכומיהן טוענות התובעות כי הן בעלות מוניטין מבוסס בענף הכושר, וכי הן נחשבות למותג ידוע ומוכר. עוד נטען כי זכויות היוצרים בתצלום נשוא התביעה הן קניינה הבלעדי של פיזיקל, וכי הנתבעים היו מודעים לכך היטב. אף על פי כן, הנתבעים הפרו את זכויות היוצרים של פיזיקל על ידי שימוש בתצלום, ואין לקבל את טענתם כי קיבלו רשות לעשות שימוש בצילום. מעשי הנתבעים מהווים הפרה של זכות היוצרים של התובעות; גניבת עין וכן עשיית עושר ולא במשפט. במעשיהם, פעלו הנתבעים ברשלנות ובחוסר תום לב, ויש בכך כדי להטיל על נתבעים 2-3 אחריות אישית.
9. הנתבעים טוענים בסיכומיהם כי סברו שהם רשאים לעשות שימוש בצילום. הצילום הופיע באתר האינטרנט של אדם בשם צ'יקו זוארץ, אשר נתן להם רשות להוריד את הצילום מהאתר. עוד נטען כי כאשר הורידו את הצילום מהאינטרנט, לא היו מודעים לכך שהמצולמת הינה התובעת 1. ממילא, זכות היוצרים הכלכלית בצילום שייכת לצלמת, וזאת בהעדר מסמך בכתב המלמד על העברת הזכויות מן הצלמת לתובעות. הזכות המוסרית שייכת אף היא לצלמת, שכן הזכות המוסרית אינה ניתנת כלל להעברה.
יתר על כן, במקרה דנן מדובר לכל היותר בהפרה אחת של זכות יוצרים אחת, אשר ערכה המסחרי הינו זעום. בנסיבות אלו, הפיצוי שהציעו הנתבעים לתובעות משקף את מלוא הפיצוי הסטטוטורי המגיע להן, והגשת התביעה היתה מיותרת. בפרט לא היה צורך לעתור לצו מניעה קבוע, כאשר הנתבעים חדלו זה מכבר משימוש בצילום.
התובעות לא הוכיחו את יסודותיה של עוולת גניבת עין. התובעת 1 לא הוכיחה כי יש לה מוניטין אישי, נפרד מן המוניטין של רשת "פיזיקל". כך גם לא הוכח כי השימוש בתצלום יוצר חשש להטעיה - הן משום שהתובעות פונות לקהל שונה מזה אליו פונים הנתבעים, והן משום שבמודעות הפרסום של הנתבעים הופיע בהבלטה, לצד הצילום, שם המועדון שבבעלותם - "סוויפט". כך גם לא הוכחו יסודות העילה של עשיית עושר ולא במשפט. התובעות לא הוכיחו שהנתבעים הפיקו מהפרסום רווח כלשהו. התובעות גם לא הוכיחו שהשימוש בצילום פגע בפרטיותה של התובעת 1, באופן המזכה אותה בפיצוי כלשהו.
ג.
דיון והכרעה
1.
הבעלות בזכות היוצרים בצילום
10. התובעות טוענות כי זכויות היוצרים בצילום, הן הזכות הכלכלית והן הזכות המוסרית, שייכות להן (הקנין בתצלום שייך לפיזיקל: סעיף 1.1 לסיכומים). הנתבעים, לעומת זאת, טוענים כי זכויות היוצרים בצילום שייכות דווקא לצלמת. לגישתם, הזכות הכלכלית שייכת לצלמת, שכן לא הוצג מסמך בכתב המלמד על העברתה. הזכות המוסרית ודאי שייכת לצלמת, שכן היא איננה עבירה.
סעיף 5(1) לחוק קובע כדלקמן:
"
בהתחשב עם הוראות חוק זה, יהא מחברה של יצירה הבעל הראשון של זכות היוצרים בה; בתנאי -
(א) שאם היה זה פיתוח, צלום או תמונה והקלישאה או העתקה מקורית אחרת הוזמנו ע"י אדם אחר והוכנו תמורת דבר ערך בהתאם לאותה הזמנה הרי, אם אין הסכם הקובע את ההיפך, יהא האיש שהזמין את הקלישאה או את ההעתקה המקורית האחרת הבעל הראשון של זכות היוצרים...".