פסק-דין בתיק ת"א 16168-02-10

1.      התובעת, חברת הראל חברה לביטוח, ביטחה את דירת אמיר זימן (להלן:"המבוטח"), בפוליסה לביטוח דירה מיום 1.8.09-  31.7.10 בביתו ברחוב **** בבנימינה. (להן:"הבית"). בתאריך 16.8.09 הוצף מרתף הבית במי ביוב שעלו דרך פתח ניקוז המקלחת הממוקמת בחדר הרחצה בקומת המרתף של הבית.  כמפורט בכתב התביעה המבוטח הזעיק את נציגי המועצה המקומית והבדיקה העלתה שמקור התקלה הוא בסתימה שאירעה במערכת הביוב המוניצפלית הממוקמת בסמוך. נציגי המועצה המקומית טיפלו במערכת הביוב המוניצפלית ולאחר שהסתייעו במערכת שאיבה,  פסקה זרימת מי הביוב לבית המבוטח. כתוצאה מהאירוע נגרמו לבית המבוטח ולתכולתו נזקים רבים. שמאי התובעת קבע הנזקים והתובעת שילמה למבוטח סך  של 71,747 ש"ח  בגין נזקיו ובהתאם לפוליסה. כן שילמה שכר טרחה לשמאי בסך 2347 ש"ח. מששילמה התובעת תגמולי הביטוח קמה זכותה לבוא בתביעת שיבוב כלפי האחראית לנזק ומשכך הגישה התביעה כנגד המועצה המקומית . מאחר והבית בוטח הן על ידי התובעת והן על ידי חברת הביטוח איי. אי גי הוגשה התביעה בתחילה גם כנגד חברת ביטוח זו לשאת בנטל החיוב לפי היחס שבין סכומי הביטוח הנקובים בשתי הפוליסות.

בהמשך  ניתן פסק דין במסגרת הסכם פשרה לפיו נתבעת מס' 2 שילמה לתובעת סך של 33,304 ש"ח.  כתב התביעה תוקן וחברת אי. אי גיי צורפה כתובעת נוספת ונמחקה כנתבעת.

2.      הנתבעת, המועצה המקומית טענה בכתב הגנתה שאינה אחראית כלל לנזקים שנגרמו בבית המבוטח. לטענתה המבוטח הוא שהתקין מערכת אינסטלציה בקומת המרתף שלא בהתאם להיתרים שניתנו לו מטעם העיריה, שכן היה עליו להתקין שוחת ביוב שתקלוט את מי הביוב של קומת המרתף, אולם זאת לא נעשה והביוב חובר ישירות למערת הביוב המועצתית.

3.      בדיון שהתקיים ביום 17.11.11 הסכימו הצדדים שבית המשפט ימנה מומחה מטעמו באשר לשאלה האם חיבור המבוטח לביוב נעשה באופן תקין וראוי והאם ההצפה בביתו נבעה עקב חיבור זה או עקב הנחיות שגויות שניתנו.

4.      לאחר שהתקבלה חוות דעת המומחה אילן אליהו ואף תשובותיו לשאלות ההבהרה הסכימו הצדדים לסכם טענותיהם.

5.      דיון משפטי: המומחה בחוות דעתו קובע שהמבוטח התחבר למערכת הביוב העירונית בהתאם להנחיות המועצה המקומית שהיו שגויות. המבוטח לא ביצע הנחיות הנספח הסניטרי לגבי ביצוע שוחת ביוב מרכזית שוחה מספר 4. . עם זאת אף אם היתה מבוצעת שוחה מס' 4 לא היתה נמנעת ההצפה במרתף הבית שכן גובה המכסה המתוכנן של השוחה הינו מעל לגובה רצפת המרתף.

כן קובע המומחה שמערכת הביוב בנכס אינה עונה על תקנות התכנון והבניה.

6.      בתשובותיו לשאלות ההבהרה חוזר המומחה וקובע שהאחריות לטעות התכנונית מוטלת על כתפי הנתבעת אשר דרשה בנספח הסניטרי דרישה שגויה לפיה המועצה לא תהיה אחראית להצפות של רכוש הפרטי במי הביוב כתוצאה מבנית נקודות ביוב בתוך המבנה שהינן נמוכות מקווי הביוב שבסמיכות לנכס. המבוטח העלה את מפלס ביתו על מנת לעמוד בתנאי זה.

7.      עוד קובע המומחה שאף אם היה מבצע המבוטח בנית שוחה 4 לא היתה נמנעת ההצפה. דהיינו, ההצפה לא ארעה עקב אי בנית השוחה, אלא בשל גובה המפלס שנבנה לאור הנחיות הנתבעת. אין כל מחלוקת שהבית נבנה בהיתר ולפי הנחיות אלה של הנתבעת. כאשר המבוטח פעל בהתאם להוראות הנתבעת וחיבר ביתו למערכת הביוב המוניצפלית.

8.      הנספח הסניטרי הינו נספח המצורף להיתר הבניה שניתן למבוטח. בהיתר הבניה נרשם מפורשות: "בתנאי שהעבודות תבוצענה בהתאם לתקנות התכנון והבניה... ובהתאם לנספחים החתומים והמאושרים המצורפים להיתר זה..."

סעיף 17 ג' לתקנות התכנון והבניה קובע שמתן היתר אינו בא להסיר אחריות מהמבקש, ממתכנן שלד הבניין ומהאחראי לביצוע השלד, בשל נזקים שייגרמו כתוצאה מאי קיום ההוראות המפורטות בתוספת השניה.

כמפורט בסיכומי הנתבעת, על מנת שמקרי הצפה במערכת הביוב המועצתית לא ייגרמו נזקים בבתי התושבים, הוראות התכנון והבניה דורשות להתקין את השוחה המרכזית במגרש כך שגובה החלק העליון של השוחה יהיה נמוך ב - 20 ס"מ מגובה רצפת המפלס התחתון בדירה. במידה ומפלס הרצפה נמוך מהשוחה בחוץ (כאן מדובר על הפרש של 1.5 מטר) אזי על המבוטח היה בהתאם לסעיף 4.5.7.2 להל"ת לחבר את נקז המבנה לתא בקרה באמצעות מיתקן שאיבת שפכים.

המבוטח לא עשה כן.

עבודות הבניה בבית המבוטח התבצעו על יד אנשי מקצוע. כך ניתן לראות בהיתר הבניה שעורך הבקשה הינו אדריכל, מתכנן השלד הינו מהנדס. חזקה על אנשי מקצוע אלה המכירים את הוראות החוק התקנות.

9.   לאור האמור ל סבורני שקיימת רשלנות הן של הנתבעת בכך שהנחיותיה היו שגויות. המבוטח הסתמך על הנחיות אלה והתאים הבניה אליהן, ומשכך נגרם נזקו. קיימת רשלנות אף של המבוטח עצמו אשר למרות שפעל בעזרת אנשי מקצוע, אשר הוראות החוק והתקנות ברורות להם, ביצע הבניה בניגוד לתקנות ולהוראות החוק בענין.

רשלנות שני הצדדים הינה שווה.

על כן על הנתבעת לפצות התובעות במחצית עלות הנזק, באופן שתשלם לתובעת מס' 1 סך של  37,047 ש"ח נכון ליום הגשת התביעה ונושא הפרשי הצמדה וריבית בניכוי סך של 33,304 נכון ליום 28.3.10 וכן הפרשי הצמדה וריבית ממועד זה.

לתובעת מספר 2 סך של 16,652 ש"ח נכון ליום 28.3.10 ונושא הפרשי הצמדה וריבית ממועד זה.

כן תשלם שכ"ט בסך כולל של 5,000 ש"ח לתובעות,  וכן את אגרת בית המשפט כפי ששולמה על ידי התובעות. באשר לשכר המומחה איני סבורה שיש מקום להשיב לתובעות הסכומים ששילמו לאור קביעותי לעיל.