פסק-דין בתיק ת"א 157234-09

1. לפני תביעה לפיצויים בגין רשלנות רפואית נטענת אשר הביאה למותו הטראגי, בטרם עת של הקטין המנוח. המנוח, יליד 17.1.02 נפטר בהיותו בן שנה וחמישה חודשים ביום 2.7.03.

2. התובע הוא עזבונו של המנוח יוסף סעיד אלבז ז"ל. התובעת היא אמו החד הורית של התובע. הנתבעת היא הבעלים והמפעילה של המרכז הרפואי לילדים "שניידר" בפ"ת והמעבידה של הצוותים הרפואיים אשר טיפלו בקטין עובד יוסף ז"ל מלידתו ועד ליום מותו על פי הזמנים הרלבנטיים לתביעה זו.

3. לפני העידו התובעת , דר' נוימן (המומחה הרפואי מטעם התובעים- לגבי חוות דעתו ) ,דר' פעילן-רמו (מטעם הנתבעות לגבי חוות דעתה), פרופ' וייסמן- מנהל המחלקה לרפואה דחופה במרכז הרפואי "שניידר, פרופ' בן ציון גרטי, מנהל מחלקת ילדים ב' בבית החולים שניידר, כמו כן הוגש התיק הרפואי של המנוח.

רקע עובדתי, טענות הצדדים וחוות דעת רפואיות:

4. המנוח עובד יוסף ז"ל (להלן: "המנוח") נולד ביום 17.1.02. החל מגיל שלושה חודשים ועד ליום פטירתו בהיותו בן שנה וחמישה חודשים, נבדק המנוח 17 פעמים בחדר מיון של בית החולים שניידר לילדים ואושפז שם שבע פעמים עקב מחלות שונות שאובחנו בו.

5. במהלך האשפוז שהחל ביום 20.6.03 אובחן אצל המנוח גידול ממאיר מסוג נוירובלסטומה (להלן: "הגידול"), אשר השתרע מהצוואר לחזה לבטן ועד לאגן. באותו אשפוז ניתן למנוח טיפול כימותרפי בניסיון להציל את חייו ואולם ניסיון זה כשל והוא נפטר למרבה הצער ביום 2.7.03, עשרה ימים לאחר שנעשתה האבחנה.

6. התובעים טוענים כי ניתן היה לאבחן המחלה כבר בפברואר שנת 2003 , ארבעה חודשים לפני אבחון המחלה בפועל. בנוסף, הרופאים המטפלים התרשלו בכך שנתונים שחייבו בצוע בירור האם מדובר בגידול, נעלמו מעיניהם ובכך התעכבה האבחנה חודשים רבים. התובעים טוענים כי המחלה אשר הייתה בת טיפול עם סיכויי הבראה טובים, הלכה והתגברה עד למותו של המנוח.

7. התובעים צרפו חוות דעת שנערכה על ידי ד"ר יורם נוימן מנהל המערך האמבולטורי האונקולוגי פדיאטריה בבית חולים שיבא וסגן מנהל המחלקה האונקולוגית ילדים. הנתבעים צרפו חוות דעת שנערכה על ידי ד"ר נילי רמו רופאה בכירה במחלקת האונקולוגיה בבית חולים הדסה בירושלים.

8. בתאריכים 14.2.03-17.2.03 : אושפז המנוח במחלקת ילדים א' במרכז הרפואי שניידר בשל חום, דלקת לחמיות וגרון. בבדיקה הגופנית אובחנו בלוטות לימפה מוגדלות וטחול בקצהו. רמת ההמוגלובין הייתה 10.2 אחוז לגרם. רמת ה- LDH נמצאה 1,458 יחידות (הנורמה על פי המדדים בבית החולים: 240-850) וכן רמת אנזימי הכבד AST היה 58 כאשר הנורמה הנו טווח של 7-46. נעשה צילום חזה כאשר האבחנה הייתה תסנינים בשערי הריאות דו צדדית. האבחנה הייתה זיהום ויראלי אך המנוח טופל בכל זאת באנטיביוטיקה ונמצאה הטבה.

9. בתאריכים 22.2.03-27.2.03 : אושפז המנוח במחלקת ילדים ב' במרכז הרפואי שניידר בשל חום, שיעול, נזלת, ישנוניות וירידה בתיאבון. HB נמצא 9.2 גרם, רמת הפריטין (חלבון בדם המשקף את רמת מאגרי הברזל בגוף) פי 2 מהנורמה - 438, LDH - 1908 יחידות, אשר ירד בזמן האשפוז לרמת של 1,421 יחידות ולאחריה ל- 1211 יחידות בשחרור. AST- 63 יחידות שירד לרמה של 40 יחידות בשחרור. המנוח טופל במשאף ובאנטיביוטיקה ושוחרר עם המלצה למעקב נשימתי וברור האנמיה בסיום המחלה החריפה.

10. ביום 16.3.03 נבדק המנוח באשפוז יום ילדים במרכז שניידר בשל אירועים חוזרים של דלקות ריאה וצפצופים. רמת LDH- 813 נעשה צילום חזה ובו תסנינים בעיקר בלינגולה.

11. בתאריכים 19/3/03, 8/4/03, וב- 20/5/03 נבדק המונח במיון שניידר בשל חום גבוה קוצר נשימה וסטרידור. נמצאה דלקת חריפה של האוזן התיכונה מימין. נמצאו ערכי HB- 9.3 המנוח טופל באנטיביוטיקה.

12. ביום 18/5/03 נבדק המנוח עקב שיעול, קושי בנשימה, בטן תפוחה טחול וכבד מוגדלים, ערכי המוגלובין נמוכים - 8.1 גרם. התובעים טוענים כי למרות ממצאים אלו לא בוצעה בדיקת US בטן והמנוח שוחרר לביתו.

13. ביום 19.6.03 אושפז המנוח המחלקת ילדים א' בשל חום, הקאה, שלשול ישנוניות והזעות לילה בשבועיים האחרונים. בבדיקה הגופנית נמושו בלוטות לימפה קטנות צוואריות ומפשעתיות, בטן תפוחה, מלאות בבטן שמאלית עליונה וגושים לא סדירים ברום הבטן הימנית. התבצע CT כל גופי אשר הדגים גוש צווארי משמאל מ-C6 עד D3  עם חדירה למייצר ודחיקה של כלי הדם והקנה. גוש מרכזי המשתרע מהסרעפת ועד לאגן ומקיף את אבי העורקים עם הסתיידויות גסות. הערכים שנמצאו: HB- 7.9 פריטין- 438 , LDH - 2221. המנוח הועבר לטיפול נמרץ ילדים בשל אנוריה ומצוקה נשימתית. בסונר בטן נצפתה חסימת עורקי הכליה על ידי הגוש הבטני. המנוח הונשם עבר דיאליזה וקיבל כימותרפיה. בהמשך חלה הידרדרות במצבו עם פרכוסים וקריסת  מער כות. המנוח נפטר ביום 2/7/03.

חוות דעתו של ד"ר נוימן:

14. המומחה מציין כי רמת פריטין גבוהה כמו שקיעת דם מוחשת עשויות להיות סמנים למחלה ממארת ובפרט לנוירובלסטומה. התובעים טוענים כי באשפוז בתאריכים 22.2.03-27.2.03, אובחן ממצא של בטן תפוחה אשר עקב בכי של המנוח היה קושי בבדיקתה. התובעים מלינים על כך שכבר בתאריכים אלו ניתן היה לזהות את המחלה שכן היו ממצאים ברורים שכל רופא סביר היה חושד בהם כמצביעים על קיומו של גידול: רמת פריטין גבוהה שהיא סימן למחלה ממארת, רמת LDH גבוה שהוא סימן לגידול, היה צורך לעשות בדיקת US או CT בטן לנסות לחפש גידול, דבר שלא נעשה על מנת להסביר את הפרמטרים הלא ברורים שנמצאו. בנוסף רמת HB נמוכה יחסית של 9.2 אינה ממצא נדיר לילדים בני שנה אולם אינה מתיישבת עם רמת פריטין הגבוהה פי 2 מהנורמה ועל כן היה צורך לעשות בירור נוסף שלא בוצע. בשלב זה, התובעים טוענים כי המנוח היה בן 13 חודשים וכי צירוף התלונות הקליניות והממצאים הללו היו חייבים לעורר חשד אצל המטפלים על קיומו של גידול.

15. המומחה הסביר כי בנוירובלסטומה בדרגה 3 עם מעורבות בטנית וטורקאלית (בית החזה) אמפליקצייה של הגן N-NYC סיכויי ההבראה בחולים בגיל שנה נעים בין 50% ל- 70% אך אם הגידול היה  מתגלה ארבעה חודשים קודם הוא היה הרבה פחות מפושט ואז סיכויי ההחלמה היו מעל ל- 70%. לאחר גיל שנה יורדים הסיכויים באופן תלול אל מתחת ל-30%. במהלך חודשי העיכוב בגילוי המחלה נמשכה התפתחות הגידול שהתבטאה בכאבי בטן ובביקורים נוספים במיון.  המומחה סבור כי המנוח סבל מהמחלה כבר מגיל שנה כאשר העיכוב באבחנה הסתיים במות הילד זמן קצר לאחר שנעשתה האבחנה בגלל מצבו הירוד בהגיעו לניתוח הביופסיה: עם מסה גידולית אדירה, הפרעות כלייתיות, אנמיה, משקל ירוד והפרעות אחרות. המומחה סבור כי מחלה זו היא אחת המחלות המובהקות שבה נמצאה תלות חד משמעית בין גיל הילד בעת האבחנה לבין סיכויי הבראתו ממנה.

16. בחוות דעתו המשלימה ציין המומחה כי הוא עומד על דעתו כי תינוק אשר מגיל 3 חודשים ועד לפטירתו בגיל שנה וחמישה חודשים נבדק במיון "שניידר" 17 פעמים ואושפז 7 פעמים היה ראוי לערוך בירור מעמיק יותר של מחלותיו ולעשות ניסיון לקשור ביניהם.

חוות דעתה של ד"ר רמו: