טיסה שהזמינו התובעים בוטלה, ובשל כך נאלצו להמתין מספר שעות עד אשר נמצאה להם טיסה חלופית. מסלול הטיסה החלופית היה שונה מזו שהזמינו התובעים, באופן שנמנעה מהם חניית ביניים שאותה תכננו. בשל כל אלו ובשל נזקים שנגרמו לתובעים לטענתם בשל כך, הגישו את תביעתם, שבה עתרו לפיצוי כספי בסך של 200,000 ש"ח.
עיקר העובדות הרלוונטיות והרקע הדיוני
2. ביום 23.2.2005 הגיעו התובעים בשעה 14:00 מביתם שבירושלים אל שדה התעופה בן-גוריון, כדי לטוס בטיסה של אייר פראנס (הנתבעת) למיאמי שבארצות הברית דרך פריס, בטיסה שאמורה הייתה לצאת מהארץ סמוך לשעה 17:00.
בשל תנאי מזג אוויר קשים בפריס, שבעטיים היה קרח על מסלולי ההמראה בשדה התעופה שארל דה-גול שבפריס, לא יצאו טיסות מפריס, ולכן המטוס שאמור היה להטיס את הטיסה שהתובעים אמורים לטוס בה, כלל לא הגיע לארץ, והטיסה לפריס בוטלה בוטלה. דיילת קרקע של הנתבעת (להלן - הדיילת) ניסתה לסייע לתובעים, כמו גם לשאר נוסעיה של אותה טיסה, ולסדר להם מקומות בטיסה חלופית. כך אמנם נעשה בסופו של דבר, והתובעים טסו למיאמי בטיסה של חברת אל-על שיצאה מהארץ בשעה 23:30.
3. במהלך ניסיונותיה של הדיילת למצוא לתובעים טיסה חלופית, התפתח ויכוח קולני בינה לבין התובע 1, שבמהלכו הוא גם צילם את הדיילת, בניגוד להסכמתה. צילום זה, ככל הנראה, גרם למהומה, שאליה נקראו גם אנשי ביטחון ושוטרים. אלו, על-פי הנטען, הניחו לתובעים לאחר שקיבלו את הסבריהם, כי לא עשו כל מעשה אסור. למרות זאת, כך לטענת התובעים, התנהלותה של אותה דיילת הסבה להם אי נוחות רבה.
4. בכתב התביעה שהוגש ביום 25.12.2006, עתרו התובעים כאמור, לפיצוי כספי בסך של 200,000 ש"ח, בגין התנהלותם של הנתבעת ועובדיה. על-פי הנטען בכתב תביעה, הפיצוי נדרש בשל כך שהתנהלותם הפסולה הייתה, לטענת התובעים, הסיבה לעיכוב שחל ביציאתם מהארץ, וכן בשל כך שתנהלות זו הסבה להם פגיעה בשמם הטוב, לאחר שהושפלו לעיני באי בית הנתיבות.
5. כמעט במקביל, ביום 13.12.2006, הגיש התובע 1 תובענה נוספת נגד הדיילת, אשר הוגשה אל בית משפט השלום בפתח-תקווה, שבה תבע פיצוי כספי בסך של 100,000 ש"ח בגין הוצאת לשון הרע ופגיעה בפרטיותו, והדיילת הגישה תביעה שכנגד (ת"א 6121/06). הראיות באותה תביעה נשמעו ביום 21.6.2011 וביום 21.7.2011 ניתן פסק הדין על-ידי כבוד השופטת חנה קיציס, שלפיו התקבלה תביעת התובע 1 בחלקה המזערי, ונפסק לו פיצוי בסך של 4,000 ש"ח בלבד. התביעה שכנגד נדחתה, ולא ניתן צו להוצאות (תביעה זו תכונה להלן - 'תביעת הדיילת').
המסכת העובדתית המתייחסת לחלקה של הדיילת בתביעה הנדונה, זהה לזו שנטענה בתביעתו של התובע 1 נגד אותה דיילת. מטעם זה ומאחר שההוכחות בתיק הנדון נשמעו לאחר שכבר ניתן פסק הדין בתביעה נגד הדיילת, זנחו התובעים את טענותיהם המתייחסות להתנהלותה, הגם שלא ביקשו להפחית את סכום הפיצוי שתבעו. לפיכך, השאלות היחידות שנותרו להכרעה הן בעניין אחריות הנתבעת, חברת התעופה, לאיחור בטיסת התובעים, לכך שנמנעה מהם חניית הביניים בפריס, ולנזקים השונים שלטענתם, נגרמו להם בשל כל אלו, כפי שיפורט בהמשך.
6. במסגרת כתב ההגנה שהגישה הנתבעת ביום 20.2.2007 ביקשה הנתבעת את סילוקה של התביעה על הסף, מטעמי ייחוד העילה, ומאחר שלטענתה, בהתאם לדין החל, חל מחסום משפטי מפני בירורה. בהתאם להחלטת כבוד השופט מוריס בן-עטר ז"ל, שבפניו נדונה התובענה באותה עת, סיכמו הצדדים את טענותיהם בכתב בעניין טענת הנתבעת כאמור. לאחר פטירת השופט בן-עטר ז"ל בחודש פברואר 2011, הועברה בקשת הנתבעת אליי למתן החלטה, ובהחלטה מיום 7.3.2011 נדחתה בקשתה של הנתבעת לסילוק התביעה על הסף, מן הטעמים שפורטו בה.
לאחר הגשת תצהירי עדות ראשית, נשמעו ההוכחות ביום 31.10.2011, שבמהלכן העיד התובע 1, ומטעם הנתבעת העידה הגב' מזל רפאל לוי, מנהלת מחלקת שירות לקוחות של הנתבעת, והצדדים סיכמו את טענותיהם בכתב (מטעם התובעים הוגש ביום 21.11.2011, מטעם הנתבעת הוגש ביום 11.12.2011 וביום 15.12.2011 הגיש התובע תשובה לסיכומי הנתבעת).
הכרעה במחלוקות העובדתיות
7. בעניין העובדות, טענותיהם העיקריות של התובעים הן, שבאופן מכוון הזמינו טיסה למיאמי הכוללת עצירה בפריס והחלפת טיסה כעבור מספר שעות. זאת בשל רצונם לבקר בפריס בשעות הלילה, והעובדה שלא רצו לטוס טיסה ארוכה ורצופה, ולכן בחרו לקטוע אותה.
עם הגיעם אל שדה התעופה בשעה 14:00, הופתעו לשמוע שהטיסה, שאמורה הייתה לצאת מהארץ בשעה 17:00, בוטלה. עניינה של אחת מטענות התובעים היא בכך, שאיש מטעם הנתבעת לא טרח להודיע להם על ביטול הטיסה.
עוד טענו, שהדיילת מטעם הנתבעת הציעה לתובעים לטוס לפריס בטיסה של חברת אל-על, אך לאחר כארבעים וחמש דקות, התברר להם, שלמרות הבטחת הדיילת שמקומם באותה טיסה הובטח, אין וודאות שאמנם יוכלו לטוס באותה טיסה. כעבור כחצי שעה נאמר לתובעים ולעוד כשלושים נוסעים, שאין עבורם מקום בטיסת אל-על. בשלב זה החל האירוע שבמהלכו היו חילופי דברים לא נעימים בין התובע 1 לבין הדיילת, שבעניינם הוגשה תביעת הדיילת.
לאחר שנעשה ניסיון לסדר לתובעים מקום בטיסה למיאמי דרך ניו-יורק, שגם בה מקומם לא היה וודאי, התברר להם, כך לטענתם, שנציגי הנתבעת עזבו את שדה התעופה, מבלי לסדר להם טיסה חלופית. בסופו של דבר, כך לטענת התובע 1, הצליח הוא, בזכות קשריו, לסדר לתובעים מקום בטיסת אל-על ישירה למיאמי. סמוך לשעה 23:30 המריאה הטיסה.
8. באשר לטענות התובעים כי לא ידעו על ביטולה של הטיסה קודם להגיעם לשדה התעופה, טענה הנתבעת, תוך הסתמכותה של הגב' לוי שהעידה מטעמה על פלט מחשב של תוכנת "אמדאוס" (נספח ב' של תצהירה), שהודעת הביטול של הטיסה נשלחה מהמרכז בפריס בשעה 11:56 לפי שעון ישראל. הודעה זו מתקבלת במרכז של החברה בישראל, ובמקביל אצל כל סוכני הנסיעות ברחבי העולם, שעליהם חלה האחריות להודיע על שינויים בטיסות ללקוחותיהם, שהזמינו טיסות באמצעותם. החברה מודיעה על שינויים בטיסות רק לנוסעים שהזמינו את כרטיסי הטיסה במישרין מהחברה. לפיכך, ככל שהייתה תקלה בעניין מסירת הודעה לתובעים, הרי שהייתה אצל סוכן הנסיעות שלהם, שלא הודיע להם.
התובעים לא הביאו כל ראייה בעניין זה, וכל דבריהם באשר למועד שבו התקבלה ההודעה על ביטול הטיסה (שלטענתם, לכאורה, התקבלה כבר ב-5:00 בבוקר), באשר לאופן ההודעה על ביטולה, ובאשר לידיעת סוכן הנסיעות שלהם, לא הייתה אלא בגדר השערה גרידא. כך למשל, כשנשאל התובע 1 אם הוא יודע אם סוכן הנסיעות שלו קיבל הודעה על ביטול הטיסה, השיב שאינו יודע, ומיד לאחר מכן אמר שבסוכנות הנסיעות לא ידעו שהנסיעה בוטלה (עמ' 2, שורות 21-16).
כך גם טענות התובעים שלכאורה, ניתן היה ליידע אותם על ביטול הטיסה, לא היו אלא אמירות בעלמא. כפי שהובהר במהלך הדיון, האמצעים הטכנולוגיים, שבאמצעותם נשלחות כיום הודעות לנוסעים על שינויי זמנים בטיסות ועל ביטול טיסות, לא היו בשימוש בשנת 2005. כך באשר למסרונים, שכיום מקובל להשתמש בהם כאמצעי יעיל להעברת הודעות מהירות לנוסעים, וכך גם באשר להודעות דוא"ל.
לאור טענות הצדדים וראיותיהם בעניין מסירת ההודעה על ביטול הטיסה לתובעים רק בהגיעם אל שדה התעופה, לא מצאתי כל פגם או רשלנות בהתנהלותה של הנתבעת. אפילו חלה אחריות כלשהי על מסירת הודעה בזמן, הרי שזו חלה על סוכן הנסיעות (כך בין השאר גם לאור תכלית הוראותיהם של חוק שירות תיירות, התשל"ז-1976 והתקנות שניתקנו מכוחו). התובעים לא הראו שלא נמסרה הודעה אל סוכן הנסיעות, ולא הביאו כל ראייה בעניין. דברי התובע 1, שכאמור, טען דבר והיפוכו, בכל מקרה הם בגדר עדות מפי השמועה. מנגד, הנתבעת הראתה שכן פורסמה הודעה על ביטול הטיסה באמצעות תוכנת המחשב אשר נמסרה לכל סוכני הנסיעות.