פסק-דין בתיק ת"א 15623-08

1.         התובעים הינם הבעלים של דירה בקומת קרקע בבית הנמצא ברח' עלמא מס' 6 בירושלים והידועה כחלקת משנה 1,2,3,4/88 בגוש 30108 (להלן: "הדירה").

            הנתבע, עו"ד במקצועו ,שהוא גם איש עסקים ויזם, רכש יחד עם עוד ארבעה שותפים את זכויות הבעלות בדירת מגורים הנמצאת מעל דירת התובעים.

2.         עניינה של התביעה הכספית בדרישת התובעים לחייב את הנתבע בגין נזקים שנגרמו להם בשל הפרת חוזה, בנוגע לשימוש בזכויות הבנייה כתוצאה מבנייה שנעשתה מעל דירתם, הוצאות לצורך שיפוץ דירתם, דמי שימוש חד צדדי ברכוש המשותף, תשלום עבור דמי שכירות ועוגמת נפש. כל הנזקים בכתב תביעתם מסתכמים בסך 630,500 ש"ח. הנתבע ,הן בכתב הגנתו והן בסיכומיו ,דחה את טענות התובעים מכל וכל.

3.         לאחר שהצדדים הגישו תצהירי עדות ראשית והתיק נקבע להוכחות , הגיעו לידי הסדר דיוני ,בדיון מיום 5.11.12 , לפיו הוסמך בית המשפט לפסוק על דרך הפשרה בתוקף סמכותו לפי סעיף 79א' לחוק בתי המשפט, על יסוד כתבי הטענות, התצהירים שהוגשו וכל המסמכים שבתיק.

            עוד הוסכם, כי בית המשפט יפסוק על דרך הפשרה בין הסכומים של 60,000 ש"ח כעמדת הנתבע לבין סך של 210,000 ש"ח כעמדת התובעים. בהתאם להסדר, הגישו הצדדים סיכומיהם בכתב.

            התובעים בסיכומיהם בכתב מבקשים לפסוק לזכותם את השיעור המירבי עליו הוסכם בהסדר הדיוני היינו 210,000 ש"ח ואילו הנתבע ביקש להסתפק בחיוב ברף הנמוך של הסכומים ולהסתפק בחיובו ב-60,000 ש"ח בלבד. 

4.         כידוע, בבוא בית המשפט לפסוק בעניין שלפניו בדרך של פשרה בהתאם לסעיף  79א' לחוק בתי המשפט, אין עליו לנמק את הפסק (ע"א 757/88, ברמן נ' איילון חב' לביטוח בע"מ- לא פורסם וכן ע"א 448/94 של בית המשפט המחוזי בירושלים באדר נ' דבר מיום 9.4.95- לא פורסם).

בבית המשפט העליון נפסק, כי סעיף 79א' אינו מונע את בית המשפט להחליט לקבל את התביעה במלואה או לדחותה במלואה, וכי סעיף 79א' לחוק יוצר הסדר שתחולתו משתרעת על כל סוגי הסכסוכים המובאים בפני הערכאות ועל כל רכיבי ההכרעה בסכסוכים אלה, לרבות קביעת אחריות, אשם תורם, חלוקת אחריות ועוד.

הצדדים המפקידים הכרעות אלה בידי בית המשפט, על מנת שיפסוק בהן על דרך הפשרה, מבקשים לקצר את משך ההתדיינות ביניהם, בין בערכאה ראשונה ובין בערכאת ערעור ולצמצם את האפשרות להמשך ההתדיינות ביניהם במסגרת הדיון בערכאות ערעור (ע"א 1639/97, אגיאפוליס נ' הקסטודיה אינטרנציונלה דה טרס סנטה, פ"ד נג(1) 337. ע"א 3958/95 אדמונד שמעון נ' עזבון המנוח אלפרד שמעון ז"ל ואח' פסק דין מיום 14.2.96 (לא פורסם). רע"א 5569/97 אליאס עובדיה ואח' נ' רם בן שמחון ואח', תקדין עליון כרך 97(4), תשנ"ז/תשנ"ח - 1997 עמ' 268. רע"א 6756/96 זוננשוילי יצחק נ' חוד, חברה לתעשיית מוצרי מתכת בע"מ, תקדין עליון, כרך 97 (4) תשנ"ז/תשנ"ח - 1997 עמ' 622).

יצויין כי במקרה דנן, הצדדים גם  לא ביקשו שאנמק את פסק הדין.

5.         לאחר עיון בכתבי הטענות, בתצהירי עדות הראשית, במכלול המסמכים שבתיק, בסיכומי ב"כ הצדדים ובתוקף סמכותי לפי סעיף 79א' לחוק בתי המשפט, אני קובע כדלהלן:

א.         הנתבע ישלם לתובעים סך של 120,000 ש"ח אשר ישולם בארבעה תשלומים שווים. החל מיום 1.2.13 ובכל 1 לחודש שלאחריו. עם השלמת התשלומים יושבו לידי הנתבע שטרי החוב.

ב.         הנתבע ישלם לתובעים הוצאות משפט ובנוסף שכ"ט עו"ד בסך 5,000 ש"ח.

            המזכירות תשלח העתק פסק-הדין לב"כ הצדדים.

ניתן היום,  כ"א טבת תשע"ג, 03 ינואר 2013, בהעדר הצדדים.