פתח דבר
:
1. לפני תביעה כספית לתשלום דמי שימוש ראויים בסך 600,000 ש"ח, שהגישו התובעים, חמישה אחים בני משפחת סאלם, נגד מר אסעד נחלה בן מטאוע (להלן: "
הנתבע
").
2. התובעים הינם, ביחד עם אחרים, בעלי הזכויות בחלקה 48 גוש 17390 מאדמות כפר כנא (להלן: "
החלקה
" ו/או "
המקרקעין
"). מזה שנים רבות קיים סכסוך בין התובעים לבין הנתבע באשר להחזקתו ושימושו של הנתבע במקרקעין. סכסוך זה נדון בפני ערכאות משפטיות שונות.
3. תחילה עתרו הנתבע ואביו המנוח לוועדת האריסות המיוחדת שליד בית המשפט למתן סעד הצהרתי כי הם אריסים חוקיים מוגנים, בין השאר, במקרקעין (ו"ע 2/96). בקשתם נדחתה ונפסק כי הנתבע לא הוכיח כדין שהוא אריס חוקי מוגן. חרף זאת, לא מילא הנתבע אחר פסק דינה של ועדת האריסות ודרישת התובעים ממנו לפנות את המקרקעין ועל כן הגישו התובעים לבית המשפט שתי תובענות לסילוק ידו מהמקרקעין וממקרקעין אחרים (תא"ק 4271/07 ו-תא"ק 6152-05-08). שתי התובענות נידונו במאוחד על ידי כב' השופט בולוס, אשר נעתר להן והורה לנתבע לסלק את ידו מהמקרקעין. הנתבע ערער על פסק הדין לבית המשפט המחוזי בנצרת (ע"א 250/09), אולם ערעורו נדחה.
4. על פי הנטען בכתב התביעה, מנע הנתבע בהתנהגותו מהתובעים שימוש וחזקה והנאה מהמקרקעין וגרם להם חסרון כיס ו/או הפסד הכנסה ו/או הפסד דמי שימוש ראויים ו/או כאב וסבל ועגמת נפש והתעשר שלא כדין על חשבונם.
5. הנתבע הכחיש את טענות התובעים וטען כי הוא יחד עם אביו המנוח ובני משפחתו החזיקו ועיבדו את המקרקעין ברציפות החל משנת 1932 בהסכמה וברשות שניתנה להם על ידי הבעלים בתמורה לקבלת חלק מהיבול ורשות זו לא בוטלה על ידי התובעים ו/או בעלי החלקה הקודמים עד ליום תחילת ניהול ההליכים המשפטיים בין הצדדים והגשת התביעות לסילוק ידו מהחלקה.
6. הצדדים הגישו תצהירי עדות ראשית מטעמם. מטעם התובעים הוגש תצהיר עדותה הראשית של התובעת מס' 1, גב' נאיפה סאמי ימיני (להלן: "
התובעת
"), והנתבע הגיש תצהיר עדות ראשית מטעמו. כל המצהירים נחקרו בפניי על תצהיריהם.
7. כמו כן, הגישו הצדדים חוות דעת של מומחים מטעמם בשאלת גובה דמי השימוש הראויים למקרקעין. מטעם התובעים הוגשה חוות דעתו של שמאי המקרקעין, אנג' סמיר קעואר והנתבע הגיש חוות דעת נגדית של שמאי המקרקעין, מר אמיר חורי.
8. לאור הפער בין חוות הדעת שהוגשו מטעם שני הצדדים, מונה ביום 14/04/10 השמאי אליאס פרח כמומחה מטעם בית משפט על מנת שיחווה את דעתו באשר לכל השאלות השנויות במחלוקת בין הצדדים ואשר הינן בתחום התמחותו. מר פרח נחקר בפניי אף הוא על חוות דעתו.
תמצית טענות התובעים
:
9. התובעים טענו כי במסגרת העתירה שהגישו נגדם הנתבע ואביו המנוח לוועדת האריסות שליד בית משפט השלום בנצרת הם טענו טענות שונות וסותרות לגבי חזקתם במקרקעין ואף ביקשו וקיבלו צו מניעה זמני נגד התובעים, אשר מנע מהם ומיתר בעלי החלקה לעשות שימוש וחזקה במקרקעין ואלו גרמו להם חסרון כיס והפסד הכנסה ו/או דמי שימוש ראויים ו/או רווח נאות.
10. התובעים טענו כי חרף פסק דינה של ועדת האריסות מיום 13/05/07 לפיו נדחתה תביעת הנתבע ובוטלו צווי המניעה הזמניים שהוצאו לבקשתו וחרף פניותיו של בא-כוחם אליו בבקשה כי יסלק ידו מהחלקות נשוא העתירה ובהם המקרקעין, סירב הנתבע לסלק ידו מהם, המשיך להחזיקם שלא כדין ובלא זכות חוקית וחרף מחאותיהם וכן להתעשר שלא כדין מהם ולגזול את פירותיהם, ומנע מהם שימוש במקרקעין, הנאה, חזקה ורווח וגרם להם נזקים חמורים.
11. התובעים הכחישו כל טענה של "רשות" או הסכמות בעבר בקשר למקרקעין וטענו כי קיים בעניין זה "השתק", "מניעות" ו"מעשה בי"ד". כמו כן, לטענתם, הם הודיעו גם במכתב ששלח בא-כוחם בשמם וגם בעצם הגשת כתב התביעה על ביטול כל רשות או הסכמה מפורשת או משתמעת.
12. התובעים טענו כי הנתבע ביצע כלפיהם עוולות על פי פקודת הנזיקין [נוסח חדש] (להלן: "
הפקודה
"), כפי שיפורטו להלן:
12.1.
השגת גבול במקרקעין - הנתבע נכנס למקרקעין שלא כדין והמשיך להחזיק ולהשתמש בהם שלא כדין, חרף התראות ודרישות לסילוק ידו מהם וכן הפריע לתובעים ולשליחיהם להחזיק, להשתמש וליהנות מהמקרקעין ומפירותיהם וגרם להם ולמקרקעין נזק רב.
12.1.
רשלנות - הנתבע הפר את חובת הזהירות כלפי התובעים וגרם להם נזקים בכך שנקט בהליכים משפטיים רשלניים או מוטעים ומסר הצהרות סותרות ולא נכונות לשלטונות ולרשויות השונות, שהתבטאו בין היתר, בהטעיית בית המשפט ו/או ועדת האריסות והשיג צו מניעה זמני שלא כדין אשר מנע מהתובעים שימוש והנאה סבירים מהמקרקעין.
12.2.
מטרד ליחיד - הנתבע ושליחיו מנעו מהתובעים שימוש והנאה סבירים והוגנים בנכסיהם ובצו בית משפט מנעו את כניסתם למקרקעין וכפועל יוצא מנעו מהם קבלת הנאה מכל סוג מהמקרקעין, חסרון כיס והפסד דמי שימוש ראויים.
12.3.
הפרת חובה חקוקה - ובכלל זה, דיני תכנון ובניה, ובניית מבנה ללא רישיון בקרקע ושימוש בו שלא כדין, הפרת דיני מקרקעין ופגיעה בזכויות יסוד של התובעים והפרת דיני ההגינות ותום הלב.
12.4.
תרמית - הנתבע הציג מצגים מוטעים וכוזבים בפני הרשויות השונות ובבית המשפט, בידיעה שאינם נכונים מתוך כוונה להטעות ומצגים אלו גרמו בפועל להטעיית הרשויות, בית המשפט וועדת האריסות במשך תקופה ארוכה עד למתן פסק הדין, וכתוצאה מכך נגרמו לתובעים נזקים, לרבות הפסד וחסרון כיס.