מבוא
1. התובע, יליד
1978, נפגע לטענתו בשלוש תאונות, כמפורט בכתב התביעה. התביעה בגין שתיים מהתאונות, אשר אירעו ביום 21.4.02 וביום 23.6.06, הסתיימה בפשרה, וכל שנותר לדיון הינה התאונה מיום 12.8.04.
2. המחלוקת המרכזית בין התובע לבין הנתבעת, שהייתה מבטחת הרכב במועד התאונה, הינה בשאלה האם התאונה שאירעה לתובע הינה תאונת דרכים, כמשמעותה ב
חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה- 1975 (להלן "חוק הפיצויים"). מחלוקת נוספת הינה באשר לנזקים שאותם תבע התובע.
3. התאונה הייתה תאונת עבודה, אף שלא הוכרה ככזו על ידי המוסד לביטוח לאומי.
4. מומחה בית המשפט בתחום האורטופדיה, ד"ר שי לוריא, קבע כי בעקבות התאונה לא נותרה לתובע נכות צמיתה, ואולם להערכתו במשך כחודש לאחר התאונה עמדה נכותו של התובע על 100%.
5. אקדים ואציין כבר בשלב זה, שלאחר עיון בראיות ובטענות הצדדים מצאתי שיש לדחות את התביעה כיון שלא מדובר בתאונת דרכים.
נסיבות התאונה-גרסת התובע
6. בכתב התביעה פורט שביום 12.8.04, בשעות הלילה, נפגע התובע בתאונת דרכים בדרך מנחם בגין בפתח תקווה, "
בעת שיצא התובע בסיום נסיעתו, נסגרה דלת הרכב על אצבעו ביד ימין". כן פורט בכתב התביעה שכתוצאה מהתאונה נפגע התובע באצבע מס' 3 ביד ימין.
7. ממקום התאונה פונה לבית החולים השרון בפתח תקווה, שם קיבל טיפול ראשוני ואובחן כסובל מחתך באצבע, שבר בקצה הגליל, ופגיעה בציפורן, אשר נבקעה לשניים. פורט ששאריות הציפורן הוסרו בניתוח מקומי, והאצבע נחבשה. במשך כחודש לא היה בידו לכתוב ביד ימין, היא ידו הדומיננטית, ובשל כך נפגעו לימודיו של התובע, ולא עלה בידו לסייע בעבודות הבית.
8. בתצהיר עדות ראשית תוארו בסעיף 4 נסיבות התאונה באופן זהה, כדלקמן:
"
בסיום הנסיעה, כאשר יצאתי מהרכב, נסגרה דלת הרכב על אצבעי ביד ימין".
9. לעומת האמור בכתב התביעה ובתצהיר עדות ראשית, תוארו נסיבות התאונה בחקירה הנגדית באופן שונה לחלוטין. התובע השיב שבתום הנסיעה ממקום עבודתו בירושלים לביתו בפתח תקווה לאחר סיום יום העבודה, החנה את רכבו בחניון ביתו, כיבה את הרכב, ירד מהרכב מדלת הנהג, סגר אותה, וניגש לצידו השני של הרכב על מנת להוציא את תיקו. התובע לא זכר האם ניגש לדלת הקדמית או האחורית בצד השני של הרכב, ואיזו מהן נטרקה על ידו לאחר שהוציא את התיק וסגר את הדלת. הוא אף לא זכר האם היו פניו לכיוון הדלת או לכיוון השני. למיטב זכרונו סגר את הדלת באמצעות היד שנפגעה מהדלת (עמ' 3 לפרוטוקול הדיון מיום 1.5.12).
10. התובע נשאל האם לפני שפנה אל הדלת השנייה על מנת להוציא את התיק עלה לביתו או עשה דבר נוסף, והשיב שלאחר שירד מהרכב, הלך, פתח את הדלת, הוציא את התיק, ואז סגר את הדלת על אצבעו.
דיון והכרעה
שאלת האחריות
11. מבחינת נסיבות התאונה, מצאתי שיש לקבל את גרסת התובע לפיה הפגיעה בידו היא כתוצאה מטריקת דלת הרכב. יחד עם זאת, כפי שציין בא כוחה של הנתבעת, שלוש בעיות בעדותו של התובע העיבו על גרסתו. ראשית, נפלה כאמור סתירה בין תיאור נסיבות האירוע בכתב התביעה ובתצהיר עדות ראשית לבין תיאורן במהלך החקירה הנגדית. בעוד שמתצהיר עדות ראשית ניתן היה להבין ולהסיק שדלת הנהג היא זו שנטרקה על ידו של התובע, מיד בסיום הנסיעה, עולה מהחקירה הנגדית שלא כך היה. התברר שלפי גרסת התובע, התובע יצא מרכבו, טרק את דלת הנהג, הקיף את הרכב, ניגש לדלת בצידו הנגדי של הרכב, פתח אותה, הוציא את התיק, טרק את הדלת ואז נחבל.
12. שנית, מדובר בעדות יחיד של בעל דין. אשתו של התובע, שהייתה הראשונה שראתה אותו לאחר האירוע, ושמעה ממנו מה היו נסיבות התאונה מיד לאחר שאירעה, לא הובאה לעדות. כמו כן לא הובאו לעדות הוריה, אשר הגיעו למקום התאונה על מנת לשמור על ילדו של התובע בשעה שהתובע ואשתו פנו לקבלת טיפול רפואי.
13. שלישית, וזוהי הבעיה המכרעת לטעמי בעדותו של התובע, ניכר היה כי בשל חלוף הזמן נשכחו ממנו פרטי האירוע. התובע לא זכר מאיזו דלת הוציא את התיק לאחר שיצא מהרכב, האם מהדלת הקדמית או האחורית, ואין כל ביטחון לכך שלאחר שיצא מדלת הנהג הלך מיד לדלת האחרת על מנת להוציא את התיק. יתכן שבשל חלוף הזמן לא היה זכור לתובע שהוא נקט בפעולות נוספות לפני שניגש להוציא את התיק (כגון הוצאת פסולת מהרכב והשלכתה לפח האשפה, שיחה עם שכן מזדמן, וכו').
14. מנגד יש לציין שעדותו של התובע, שהייתה כאמור עדות יחידה, הייתה עדות אמינה, והיא נתמכה בתיאור שנמסר באישורים הרפואיים, לפיהם נפגע התובע בידו מדלת הרכב. אמנם גרסת התובע נמסרה באופן לאקוני בכתב התביעה ובתצהיר עדות ראשית, ופרטי האירוע התגלו רק במהלך החקירה הנגדית, ואולם לא התרשמתי שהדבר נעשה בזדון, או על מנת להסתיר את הפרטים מפני בית המשפט, אלא בשל התייחסות לנסיבות התאונה כלאחר יד.
15. הקושי המרכזי נעוץ כאמור בכך שהתובע לא זכר את פרטי האירוע, אין ודאות שהתובע ניגש לדלת הרכב מיד לאחר שיצא מדלת הנהג, ואין להוציא מכלל אפשרות שלאחר שיצא מדלת הנהג ברכבו, ועוד בטרם ניגש לעבר הדלת בצד השני של הרכב, עשה פעולות נוספות. כאמור, סברתי שהתובע לא פירט את נסיבות התאונה לאשורן כיון שהתייחס אליהן כלאחר יד, ועל כן אין להוציא מכלל אפשרות שהוא התייחס כלאחר יד גם לאירועים אחרים שאירעו בין היציאה מדלת הנהג ועד טריקת הדלת בצד השני על ידו, ועל כן לא זכר אותם.
16. בנסיבות האמורות קשה לומר שעלה בידי התובע להוכיח שנסיבות התאונה אירעו בדיוק כפי שתואר על ידו.