ת"א
בית משפט השלום תל אביב - יפו
|
151467-09
26/05/2013
|
בפני השופט:
זהבה אגי ס. נשיאה
|
| - נגד - |
התובע:
1. עזבון בניגי אפרת ז"ל
2. יחזקאל בניגי
3. פנינה בניגי
עו"ד יאיר סמוגורה ואח'
|
הנתבע:
1. חיים הררי
2. הכשרת הישוב חברה לביטוח בע"מ
3. ישעיהו מנביץ
4. קרנית קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים
עו"ד יצחק מנדה ואח'
עו"ד בן יהודה
עו"ד בלגה
|
| פסק-דין |
מבוא
ביום 7.8.2008 נפגעה אנושות אפרת בניגי ז"ל, ילידת 1989, [להלן - "התובעת" או "המנוחה"] בתאונת דרכים שהתרחשה בשדרות רוקח בתל אביב, ולאחר 10 ימים נפטרה כתוצאה מן הפצעים שנפצעה בתאונה.
התביעה דנן הוגשה על ידי עיזבונה, באמצעות הוריה ויורשיה החוקיים, הם התובעים 2 ו-3.
בתאונה השתתפו כלי רכב הבאים:
-מונית מ.ר. 50-368-25 [להלן - "המונית"] שהייתה נהוגה על ידי הררי חיים, הוא הנתבע 1 ואשר השימוש בה היה מבוטח על ידי הכשרת היישוב חברה לביטוח בע"מ, היא הנתבעת 2.
-ג'יפ סוזוקי מ.ר. 97-417-28 [להלן - "הג'יפ" או "הסוזוקי"] אשר היה נהוג על ידי ישעיהו מנביץ, נגדו הגישו הנתבעים 1 ו-2 הודעת צד ג' [להלן - "הצד השלישי" או "מנביץ"]. בהודעה לצד שלישי טענו הנתבעים כי הצד השלישי אחראי בלעדית לתאונה ותוצאותיה, ולחילופין, להיות התאונה "תאונה מעורבת", ועל כן על הצד השלישי לשפותם במחצית מסכום הפיצויים שישולם לתובעים.
מאחר ובמועד אירוע התאונה לא היתה ברשות הצד השלישי תעודת ביטוח חובה בת תוקף, באשר לטענתו התעודה השנתית בה עשה שימוש, פג תוקפה 7 ימים לפני מועד התאונה, נשלחה על ידו הודעה לצד רביעי כנגד קרנית, קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים, לאור הסיפא לסעיף 9(א)(2) לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975.
לאור הכחשת החבות מצד הנתבעים והצד השלישי, כאשר כל אחד הטיל על חברו את האחריות המלאה או החלקית לשאת בפיצוי התובעים, ובהוראת בית המשפט, תוקן כתב התביעה כך שהצד השלישי וקרנית צורפו כנתבעים נוספים בתביעה, אך ההודעות לצד שלישי ורביעי לא נמחקו ונותרו בתוקף.
התאונה התרחשה כאשר המנוחה וחברה יקותיאל דניאל [להלן - "יקותיאל"], ביקשו לחזור לביתם בבני עייש, לאחר בילוי בתל אביב. השניים אותתו למונית, אשר נסעה באותה עת בשדרות רוקח מול גני התערוכה, מכיוון מערב למזרח. הנתבע 1 עצר את המונית בנתיב הימני ביותר. בטרם נכנסו למונית, ובעוד חברה של המנוחה משוחח עם נהג המונית, סטה הצד השלישי, אשר נהג באותה השעה בג'יפ בשד' רוקח בנתיב האמצעי, ימינה, ופגע במונית. כתוצאה מן הפגיעה, נהדפה המונית וסטתה שמאלה לכיוון מרכז הכביש ואילו הג'יפ עלה על המדרכה ונבלם בתמרור שהוצב על שפת המדרכה.
כאמור, המנוחה נפגעה אנושות ונפטרה ימים ספורים לאחר הפגיעה בתאונה. גם יקותיאל נפגע קשה בראשו בתאונה.
נגד הצד השלישי הוגש כתב אישום בבית משפט השלום לתעבורה בתל אביב יפו, ת"ד 11059-07. בית המשפט, מפי כב' השופט ישראל ויטלסון, סג"נ, מצא אותו אשם בגרימת התאונה והרשיע אותו בעבירות שיוחסו לו בכתב האישום, כעולה מהכרעת הדין מיום 4.10.2012 [להלן - "הכרעת הדין"].
במסגרת דיוני קדם המשפט, הוצע לצדדים לקבע את גובה הנזק על סך 811,872 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית או הפרשי הצמדה בלבד, אך מאחר ולא הייתה הסכמה לכך, התנהל הדיון הן בשאלת החבות ואין בשאלת הנזק.
המחלוקת בשאלת החבות
בין הנתבעים כולם התגלתה מחלוקת באשר לשאלת האחריות לנזקי המנוחה בתאונה.
בעוד שהנתבעים 1 ו-2 טענו כי המנוחה כלל לא נפגעה על ידי המונית אלא הג'יפ, אשר היה נהוג בידי נתבע 3 הוא שפגע בה ועל כן אחראי בלעדית לשאת במלוא סכום הפיצויים, טען הצד השלישי [הוא הנתבע 3] כי יש לראות בנפגעת כ"משתמשת" במונית בעת אירוע התאונה, ועל כן החבות לפיצוים מוטלת על הנתבעים 1-2 לבדם. לחילופין בלבד, טען הצד השלישי כי יש לראות בתאונה כ"תאונה מעורבת" ועל כן חובת השיפוי המוטלת עליו הינה בשיעור מחצית בלבד מסכום הפיצויים שייפסק לתובעים.
בגזרת המחלוקת מול קרנית, טען הצד השלישי כי אין לקרנית זכות חזרה אליו, ואכן קרנית אישרה בסיכומיה כי היא מנועה מלחזור בתביעת שיבוב לצד השלישי, ככל שתחויב בפיצוי התובעים. לכן, חבות קרנית יכולה לקום רק אם יתברר כי המנוחה נפגעה על ידי הג'יפ לבדו ללא כל מעורבות עובדתית-משפטית של המונית.
לצורך הכרעה בשאלת האחריות, יש לבדוק אם המנוחה היתה בבחינת "משתמשת" במונית במועד התאונה, או "הולכת רגל", ואם ייקבע כי היתה הולכת רגל, יש לקבוע מי מכלי הרכב פגע במנוחה: האם הייתה זו המונית או הג'יפ או שהפגיעה הייתה כזו שיש לראותה כ"תאונה מעורבת".
הראיות
מטעם התביעה הוגשו תצהירי הורי המנוחה, יחזקאל בניגי ופנינה בניגי. ברי, כי לא היה בכוחם לשפוך אור על נסיבות התאונה, מאחר ולא נכחו במקום. כמו כן הוגשו על ידי התובעים תיק המשטרה, כתב האישום שהוגש נגד הצד השלישי והכרעת הדין.