הרקע
1. עניינה של התובענה שלפנינו, שהוגשה ביום 27.05.08, סילוק ידם של הנתבעים מתחנת הדלק הידועה בשם "פז פסגת זאב" בדרך משה דיין 101 בירושלים (להלן - תחנת הדלק), אשר בה מפעילים הנתבעים, במבנה המרכזי, מזנון הקרוי בשם "פסגת הבאגט" (להלן - המזנון).
כמו כן, מבקשת התובעת פיצול סעדים.
2. על פי כתב התביעה, תחנת הדלק מצויה בחלקות 28, 35 ו-38 בגוש 30613, מגרשים 1 ו-2 בתב"ע 3736 (להלן - הנכס).
הנכס הוחכר על ידי מינהל מקרקעי ישראל למר דוד עמוס, במסגרת שיקומו כנכה צה"ל (להלן - עמוס) בדצמבר 1994, ובמקביל נחתם באותו מועד שטר חכירת משנה עם התובעת לגבי תחנת הדלק, לרבות כל המבנים שבה.
3. הואיל ועמוס טען כי שטר חכירת המשנה נכפה עליו - התנהלו הליכים משפטיים בינו לבין התובעת בבית המשפט המחוזי בירושלים (ת.א. (י-ם) 1000/95), ובסופו של דבר ניתן פסק דין ביום 03.12.02 לפיו זכות הקניין והחזקה בנכס נתונות לתובעת.
לאחר שעמוס הגיש ערעור לבית המשפט העליון, נחתם ביום 13.12.06 הסכם פשרה בין הצדדים (להלן - הסכם הפשרה) שבמסגרתו נקבע, בין היתר, כי הסכם חכירת המשנה תקף וכי לתובעת זכויות לחזקה בנכס.
בתוספת להסכם הפשרה, שנחתמה בין הצדדים ביום 20.05.07 (להלן - התוספת להסכם) התחייב עמוס לפעול לפינוי הנתבעים מהמזון תוך 30 ימים (ראה סעיף 7ד' לתוספת להסכם).
4. במהלך כל התקופה שבה התנהלו ההליכים המשפטיים בין הצדדים נהג עמוס כאילו הוא בעל זכות החזקה בנכס, והשכיר את המזנון לנתבעים החל ביום 01.07.97 ועד ליום 31.12.06. הנתבעים שילמו דמי שכירות לעמוס.
5. הואיל ועמוס לא פעל לפינוי הנתבעים כפי שהתחייב בתוספת להסכם - נשלחה לנתבעים ביום 05.06.07 דרישה מטעם התובעת לפינוי המזנון (להלן - דרישת הפנוי), ומשזו לא נענתה - הוגשה התביעה שלפנינו, ביום 27.05.08.
6. יצויין, כי התביעה המקורית הוגשה נגד הנתבעים הן על ידי התובעת והן על ידי עמוס, אולם ביום 18.08.09 הודיע עמוס, מטעמים השמורים עמו, כי אינו עומד על התביעה,ולכן ניתן פסק דין חלקי המורה על מחיקתו, והתובעת נותרה תובעת יחידה בתיק.
7. ביום 03.05.09 הגישו הנתבעים בקשה לדחיית התביעה על הסף, בטענה כי הם מחזיקים במזנון כדין לאחר שביום 05.02.09 נחתם בינם לבין עמוס הסכם שכירות לתקופה של 10 שנים החל ביום 01.01.08, דהיינו עד לשנת 2018 (להלן - הסכם הנתבעים עם עמוס).
הבקשה נדחתה בהחלטה מיום 22.09.09, ונקבע כי הואיל ובין הצדדים קיימות טענות עובדתיות סותרות לעניין זכויותיהם במזנון - יש מקום לקיום ההליך לגופו, על מנת לברר את הטענות האמורות.
טענות התובעת
8. התובעת טוענת כי זכות החזקה הבלעדית בתחנת הדלק, לרבות כל המבנים שבה ולרבות המזנון, נתונה לתובעת וזאת מכוח הסכם חכירת המשנה, ומכוח הסכם הפשרה והתוספת להסכם.
הואיל וביום 31.12.06 פקע, לטענת התובעת, חוזה השכירות של הנתבעים - הרי שזכאית התובעת לדרוש את פינויים מהמזנון.
לטענת התובעת, הסכם הנתבעים עם עמוס מפברואר 2009 נחתם על ידי הנתבעים בחוסר תום לב, ומדובר בהסכם הסותר את הסכם הפשרה והתוספת להסכם, שהינם קודמים להסכם הנתבעים עם עמוס.
על כן טוענת התובעת, כי הסכם הנתבעים עם עמוס הינו מחוסר כל תוקף, וזאת לאור הוראות סעיף 9 לחוק המקרקעין, התשכ"ט - 1969 (להלן - חוק המקרקעין), שעניינו עסקאות סותרות.
לטענתה, לא רק שהתחייבות עמוס לתובעת קודמת בזמן להתחייבותו לנתבעים, אלא שהנתבעים ידעו על התחייבותו של עמוס לתובעת לפי הסכם הפשרה והתוספת להסכם, ולכן הם פועלים בחוסר תום לב כל זמן שאינם מתפנים מהמזנון.