פסק-דין בתיק ת"א 1441-07

לפניי תביעה שהגיש התובע מס' 1 לתשלום יתרת תמורה על פי הסכם לאספקת ענבים שנחתם בין הצדדים, ותביעה שכנגד שהגישה הנתבעת כנגד הנתבעים שכנגד בשל נזקים שנגרמו לה, כטענתה, משהפרו הנתבעים שכנגד את ההסכם האמור. התובענה הוגשה על ידי הנתבע 1 בלבד, והתביעה שכנגד הוגשה כנגד שני הנתבעים שכנגד.

למען הנוחות, יכונו להלן הנתבעים שכנגד "דרחי" והנתבעת תכונה "היקב". במקום שיהיה צורך באבחנה בין יחידי הנתבעים שכנגד, הם יכונו "ארז" או "גבי".

הרקע העובדתי

ביום 23/4/07 כרתו הצדדים דלעיל הסכם למכירת ענבים מכרם שבבעלותם או בעיבודם של דרחי.

על פי ההסכם התחייבו הצדדים, בין היתר, כי:

• דרחי ימכרו ליקב ענבים בכמות מוערכת של 350-400 טון מזן טומפסון, ג' ורד גלוב, במחיר של 1.22 ש"ח לק"ג.
• התשלום יהיה בשישה תשלומים דומים, הראשון באוגוסט 2007 והאחרון בינואר 2008.
• הבציר יהיה כפוף לאישור הבד"ץ עדה חרדית ירושלים.

על עותק ההסכם שצורף לכתב התביעה חתום גבי, ואולם השם "גבי" המופיע בכותרת ההסכם מחוק. כן נמחקה המילה "גבי" מעל החתימה ובמקומה נרשמה בכתב יד המילה "ארז". החתימה המופיעה מטעם דרחי היא חתימת גבי, למרות ששמו נמחק. על כך אין מחלוקת, וחתימה זו דומה עד כדי זהות לחתימתו של גבי על תצהיר העדות הראשית. על כן, אני קובע כי גבי הוא זה שחתום על ההסכם. למעשה, דרחי לא חולקים על כך.

על עותק ההסכם שצורף לכתב ההגנה מטעם הנתבעת חתום גבי, מצד דרחי. ארז אינו חתום למרות ששמו מופיע.

לאור האמור, יש לקבלת את טענת היקב כי ארז עשה שינוי בעותק ההסכם שבידו, לאחר שהוא נחתם על ידי גבי והיקב, בכך ששמו של גבי נמחק. ארז הודה כי עשה את השינוי.

יחד עם זאת, מצאתי כי למרות השינוי האמור, שנעשה ללא הסכמה, הרי לצורך ההליך שבפניי אין לדבר נפקות, שהרי גם אם ארז לא חתום על ההסכם, הרי בכך שהגיש הוא את התביעה בשמו, הרי גילה דעתו לכך שהוא רואה עצמו צד להסכם, למרות שהוא לא חתם עליו יחד עם אביו גבי. אמנם, בכתב ההגנה לתביעה שכנגד נטענה טענה של חוסר יריבות לגבי גבי, אך טענה זו נזנחה בהמשך הדרך וטוב שכך, שהרי גבי בעצמו חתום על ההסכם. לא רק זאת, אלא שלתצהיר עדותו הראשית של גבי צורף עותק של ההסכם, הפעם, משום מה, ללא מחיקת שמו של גבי וללא הוספת שמו של ארז. בנוסף, בסעיף 2 לעדותו הראשית של גבי נרשם, כי הוא חתם על ההסכם אבל ההסכם נערך בין מנכ"ל היקב לבין גבי וארז.

אין ספק כי התנהלותם של דרחי בכל הקשור לחתימות על ההסכם היא תמוהה. מכל מקום, ולאור האמור לעיל, יש לקבוע כי גם גבי וגם ארז הינם צד להסכם נשוא התובענה, מול היקב.

כאמור, כמות הענבים הוערכה על ידי הצדדים בין 350 ל-400 טון אך בפועל, דרחי סיפקו ליקב כמות פחותה מזו, כ-210 טון ענבים. על הכמות שסופקה בפועל אין מחלוקת (בכפוף לטענת דרחי כי סיפקו בעקיפין כמות נוספת באמצעות כורמים אחרים - הטענה תידון בהמשך). יש לציין  ש- 17 דונם ענבים נפסלו לשיווק ע"י העדה החרדית ירושלים- בד"צ, וגם על כך אין מחלוקת ואין בפי היקב כל טענה נגד דרחי בהקשר לכך.

בתמורה לכמות הענבים אשר הועברה ליקב, נתקבלו אצל דרחי תשלומים בסך כולל 220,000 ש"ח.

גרסת דרחי בתמצית

לדברי דרחי, בין הצדדים נכרת הסכם חסר מסוימות אשר אינו מרבה לפרט לפרטי פרטים ומותיר רכיבים מהותיים לוטים בערפל.

לטענתו, בסמוך לאחר החתימה על ההסכם בכתב, שם נקבע כי ארז ימכור ענבים תמורת 1.22 ש"ח לק"ג, סיכמו הצדדים ביניהם בעל פה על סכום אחר שהוא 1.5 ש"ח לק"ג.  

דרחי טוענים שלמרות שבהסכם בכתב הם התחייבו לספק כמות מוערכת של 350-400 טון, המדובר בכמות מוערכת, שאינה מדויקת, בהינתן שעסקינן בתוצרת חקלאית אשר מושפעת מגורמים רבים ומגוונים, בין היתר, יבול בפועל, פגעי מזג אויר מחלות ואישור בד"צ. מכיוון שכך, ומאחר ולטענת ארז, לאחר לבלוב הכרם לא ביקר איש מאנשי הנתבעת כדי לבדוק האם ההערכות שביצעו הצדדים בצוותא יש להן על מה להסתמך, אין לראות בהתחייבות המוערכת בהסכם בכתב, כהתחייבות בלתי חוזרת.