במוקד התובענה שבפניי ניצבת הטענה שלפיה הנתבע מס' 1, ובנו הנתבע מס' 2, רקמו מזימה להשתלט במרמה על עסקיה ולקוחותיה של התובעת - חברה שהוקמה על ידי הנתבע מס' 1 עצמו, ולימים נמכרה על ידו והוא הפך ליועץ חיצוני לה.
רקע עובדתי
1. בשנת 1991 הקים הנתבע מס' 1, מר איתן גרינשטיין (להלן: "
איתן"), יחד עם שותף בשם קרלוס עין (להלן: "
קרלוס"), את חברת אי. ג'י. רי ריאנשורנס ברוקרס בע"מ - שעיסוקה היה בתחום ביטוח המשנה. איתן וקרלוס היו הבעלים והמנהלים של החברה עד לשנת 1999, שאז היא נרכשה על ידי קבוצת AON העולמית (להלן: "
AON") באמצעות חברת בת שהוקמה על ידי AON במיוחד לצורך עסקת הרכישה - היא התובעת, אי.ג'י.רי ברוקרס (1999) בע"מ (להלן: "
התובעת").
יבואר כי ביטוח משנה הוא ביטוח שנרכש על ידי מבטח על מנת להקטין את החשיפה שלו כלפי מבוטחיו בעת קרות המקרה הביטוחי, כאשר מבטח המשנה מתחייב לשלם למבטח הראשי חלק מתגמולי הביטוח. ההתקשרות בין המבטח לבין מבטח המשנה יכולה להיעשות באופן ישיר או באמצעות ברוקר - כאשר קבוצת AON היא אחת מן הברוקרים המובילים בעולם בתחום ביטוח המשנה.
עוד יבואר כי בתחום ביטוח המשנה קיים ביטוח משנה
פקולטטיבי - שהוא כיסוי ביטוחי שנעשה אד-הוק וניתן למבטח בהתייחס ללקוח מסוים שלו. כן קיים ביטוח משנה
אובליגטורי - שהוא כיסוי ביטוחי שניתן למבטח ביחס לכל עסקאות הביטוח הנערכות על ידו בתחום מסוים, כגון ביטוחי חובה לרכב, ביטוח אחריות מקצועית וכו'; ביטוח מעין זה לא נעשה אד-הוק, אלא אחת לשנה ביחס לתחום הביטוח המסוים בכללותו.
2. בד בבד עם רכישת החברה שבבעלותם, נחתמו הסכמי העסקה בין התובעת לבין איתן וקרלוס (הסכם הרכישה צורף כנספח א לתצהיר תור; הסכם ההעסקה של איתן צורף כנספח ב לתצהיר, להלן: "
הסכם ההעסקה"); מכוח הסכם ההעסקה שימש איתן כמנהל התובעת עד לחודש מאי 2006.
בין לבין, בשנת 2002 רכשה AON חברה ישראלית נוספת שעסקה בתחום ביטוח המשנה - והיתה בבעלותו של מר רוני תור (לעיל ולהלן: "
תור"). בשלהי שנת 2004 החליטה הנהלת AON למזג את פעילותה של התובעת שהתמחתה בתחום האובליגטורי, עם פעילות החברה שנרכשה מתור שהתמחתה בתחום הפקולטטיבי. על פי החלטתו של מר ריצ'רד פוסגייט מהנהלת AON (להלן: "
פוסגייט") - איתן אמור היה להמשיך ולשמש כמנהל התובעת, ואילו תור עתיד היה להתמנות כמנכ"ל החברה הממוזגת. איתן מצידו התנגד לשינויים הארגוניים שהונהגו על ידי פוסגייט, ואף ניסה להביא לביטול "רוע הגזירה" באמצעות התכתבויות ופגישות עימו - אך ללא הועיל. בחודש אוגוסט 2005 עברו שתי החברות לפעול באותו משרד; איתן המשיך לנהל את התובעת, ותור מונה כאחראי על שתי החברות. נוסף על כך, וגם זאת בניגוד לדעתו של איתן, להנהלת התובעת גויסה עובדת חדשה - עו"ד דיאנה לבן (להלן: "
דיאנה") - ואיתן התבקש להכיר לה את תחום ביטוח המשנה שהיה חדש לה, ולהכשירה לתפקיד בהנהלה (ראו סעיפים 15-12 לתצהיר איתן, וסעיפים 21-10 לתצהיר תור).
3. בסמוך לאחר מיזוג החברות הופסקה עבודתו של קרלוס בתובעת, ונחתם עימו הסכם שלפיו ישמש כיועץ חיצוני לה. איתן לדבריו חש כי לנוכח חילוקי הדעות בינו לבין פוסגייט, גם הוא עומד בפני פיטורים - וביום 27/3/06 הקדים והגיש לתור מכתב התפטרות (צורף כנספח ב לתצהיר איתן); אין חולק כי באותה עת הפסקת עבודתו של איתן אכן עמדה על הפרק מבחינתו של תור, והאחרון אף החזיק בטיוטא להודעה לשוק הביטוח בנדון (ראו עדותו של תור בעמ' 49 לפרוטוקול ש' 19-1 ובעמ' 51 ש' 26-14). במסגרת מכתב ההתפטרות ביקש איתן כי ייחתם גם עימו הסכם ייעוץ - בדומה לזה שנחתם זה מכבר הן עם קרלוס והן עם עובד נוסף של התובעת בשם ג'ו ארטל (ראו סעיפים 20-16 לתצהיר איתן). AON מצידה נעתרה לבקשתו, וביום 24/5/06 נחתם הסכם כאמור בין התובעת לבין איתן (להלן: "
הסכם הייעוץ", צורף כנספח ד לתצהיר תור).
על פי הסכם הייעוץ התחייב איתן לייעץ לתובעת בהיקף של 110 ימי ייעוץ בשנה, תמורת סכום של 160,000$ לשנה שישולמו לו כנגד חשבונית (סעיפים 6 ו- 10 להסכם). הסכם זה הטיל על איתן חובת נאמנות כלפי התובעת, ובכלל זה צוין כי עליו להעניק לה את שירותיו ביושר ובמקצועיות (סעיף 5 להסכם). איתן אף התחייב שלא לפעול במהלך תקופת הייעוץ באיזה מבין תחומי הביטוח בכל אופן העלול להוות תחרות לעסקי התובעת, או להעמידו במצב של ניגוד עניינים ביחס לעסקיה או טובתה של התובעת (סעיף 8 להסכם הייעוץ). ואולם בניגוד להסכם ההעסקה, הסכם הייעוץ לא רק שלא כלל תניית אי-תחרות בתובעת לאחר סיום תקופת ההתקשרות בין הצדדים - אלא שאף נקבע באופן שאינו משתמע לשני פנים כי מגבלה מסוג זה לא תחול על איתן:
"As of the termination of this agreement, Eitan will be free to engage in any aspect of the Insurance Business."
(ראו סעיף 17 להסכם הייעוץ, להלן: "
סעיף השחרור").
לעניין ניסוחו של הסכם הייעוץ - תור הבהיר בחקירתו כי הסכם הייעוץ שנחתם קודם לכן עם קרלוס שימש כבסיס להסכם שנחתם גם עם איתן. תור אמנם ביקש להשמיט את סעיף השחרור שהופיע בהסכם עם קרלוס מן ההסכם עם איתן - ואולם מכיוון שאיתן התנגד להשמטה, תור הסכים להותירו (ראו עדותו של תור בעמ' 58 לפרוטוקול ש' 24-10).
4. תקופתו של הסכם הייעוץ היא שנה אחת, ואולם במסגרת ההסכם ניתנה לאיתן אופציה להאריכה בשנה נוספת. בחודש מרץ 2007, לקראת תום תקופת הייעוץ על פי ההסכם, הודיע איתן לתובעת כי בכוונתו לממש את האופציה באופן חלקי - כך שתקופת הייעוץ תוארך עד ליום 1/10/07 (ההודעה צורפה כנספח ז לתצהיר תור). לדבריו של איתן הוא היה מאוכזב עד מאוד מהאופן שבו נוהלה התובעת על ידי תור ועל ידי דיאנה שתפסה את מקומו בהנהלת התובעת, וכך חשו גם לקוחות התובעת שעימם עמד איתן בקשר. נוסף על כך, באותה עת עמדו על הפרק הצעות עסקיות אחרות שעניינו את איתן - ובין היתר הצטרפות למיזם משפחתי לשיווק מזוודות מאובטחות לבלדרות כספים (ראו סעיף 23 לתצהירו).
איתן הפסיק אפוא לשמש כיועץ לתובעת בסוף חודש ספטמבר 2007. בסמוך לפני כן, ביום 23/9/07 הודיעו שני עובדים אחרים של התובעת על התפטרותם מן החברה. האחד הוא הנתבע מס' 2, מר אסף גרינשטיין (להלן: "
אסף"), והשני הוא מר טל קופרשמידט (להלן: "
טל") (מכתבי ההתפטרות צורפו כנספחים ט-י לתצהיר תור).
אסף הוא בנו של איתן, והוא החל לעבוד בתובעת בשנת 2002 - בהיותו סטודנט וכאשר איתן עוד שימש כמנהל שלה. כשנה וחצי לאחר תחילת העסקתו בתובעת הוחלט על ידי הנהלת AON כי אסף יעבור תקופת הכשרה במשרדי AON שבלונדון - כאשר במהלך תקופה זו שכרו ישולם על ידי התובעת והוצאות שכר הדירה שלו ימומנו על ידי AON. בשנת 2005 נסע אסף להכשרה בלונדון, וקודם לנסיעתו חתם על הסכם שלפיו התחייב לעבוד עבור התובעת במשך תקופה של שנה לפחות לאחר תקופת ההכשרה, שאחרת יהא עליו להשיב ל- AON את הוצאות הכשרתו (להלן: "
הסכם ההכשרה", צורף כנספח א לתצהיר אסף). בחודש אפריל 2006 שב אסף מאנגליה, והחל לעבוד עבור התובעת בכפיפות לדיאנה - שהחליפה את איתן עם פרישתו והיותו ליועץ חיצוני (ראו סעיפים 7-2 לתצהיר אסף).
טל החל את דרכו בתובעת עוד בשנת 1998, שאז עוד היתה בבעלותם של איתן וקרלוס, והמשיך לעבוד בה גם לאחר מכירתה ל- AON.
מיד לאחר התפטרותם של אסף וטל מן התובעת וסיום תפקידו של איתן כיועץ - הקימו השלושה עסק מתחרה בעסקי התובעת בתחום ביטוח המשנה. פעילותו של העסק החדש נעשתה במסגרתה של חברה שהוקמה על ידי איתן - היא הנתבעת מס' 3, ניו ג'י רי בע"מ (להלן: "
החברה המתחרה", שלושת הנתבעים יחדיו יכונו להלן: "
הנתבעים").
התובענה וטענות הצדדים
5. התובעת טוענת כי הנתבעים גזלו ממנה במרמה את הלקוחות הגדולים שלה - ובכך גרמו פגיעה ממשית לעסקיה והסבו לה נזקים כלכליים בהיקף ניכר. התובעת מודה כי הסכם הייעוץ מתיר לאיתן בתום תקופת הייעוץ להקים ולנהל עסק המתחרה בעסקיה, וכך רשאי גם אסף לאחר שהפסיק את עבודתו בתובעת - ואולם
לשיטתה איתן ואסף החלו לחתור תחתיה ולהכשיר את הקרקע לפעילותה של החברה המתחרה בתהליך איטי ומתוכנן בקפידה שראשיתו עוד בשנים 2004 או 2005, כאשר הוראות הסכם הייעוץ עדיין חלו על איתן ואסף עוד היה עובד של התובעת.