פסק-דין בתיק ת"א 14210-04

            העובדות בתמצית

1.         הקרן הקיימת לישראל היא הבעלים הרשום של המקרקעין הידועים כגוש 8976 חלקה 19 במושב בצרה. (להלן: "המקרקעין"). (ראה העתק רישום מפנקס הזכויות שצורף לכתב התביעה ולתצהירים מטעם התובע).

התובע מנהל את המקרקעין עבור בעליהם מכוח חוק מנהל מקרקעי ישראל, תש"ך  - 1960. (להלן: "המנהל").

משק מספר 30 המוחזק על ידי הנתבע מספר 1  שהינו חבר מושב בצרה, נכלל במסגרת משבצת מושב בצרה אשר הושכרה למושב בחוזי משבצת שהוארכו מעת לעת, האחרון שבהם נחתם בין המושב למינהל ביום 10.12.2001 ותוקפו עד יום 30.9.2004. (חוזה המשבצת צורף כנספח ב' לתצהיר גב' קלודט סולמונוביץ  סגנית מנהלת המחלקה החקלאית במנהל).

לאחר תום תקופת חוזה המשבצת לא נחתם חוזה משבצת נוסף בין המנהל למושב.

2.         בתביעת המנהל שהוגשה ביום 27.12.2004 עותר המנהל למתן הסעדים כדלקמן:

·        צו מניעה המורה לנתבע מספר 1 (להלן: "הנתבע") ולכל הבא מכוחו, ו/או הפועל מטעמו או בהרשאתו להפסיק לאלתר את כל השימושים החורגים הנעשים על ידו במקרקעין, לרבות השימוש במבנים המתוארים בכתב התביעה ובתשריט הנחלה שצורף לכתב התביעה, וכן כל שימוש אחר במקרקעין שלא לצרכי חקלאות, ו/או הנוגד את חוזה המשבצת.

·        צו להריסת המבנים הבלתי חוקיים על חשבון הנתבע.

·        צו לסילוק יד כל "מאן דהוא אחר" שאינו הנתבע מן המקרקעין ומהמבנים.

·        היתר לפיצול סעדי התובע.

התביעה כנגד המושב הסתיימה בהסכם בין הצדדים לו ניתן תוקף של פסק דין.

            טענות הצדדים בתמצית

            טענות המנהל

4.         לטענת המנהל הוכח בעדויות העדים מטעמו, ובכללן עדויות הפקחים ודוחות הפיקוח, כי הנתבע  מבצע שימושים חורגים במקרקעין, ללא הסכמת המנהל, ובניגוד להסכם המשבצת בגדרו הושכרו המקרקעין למושב לשימושים שהינם בעיקרם חקלאיים.      

לטענת המנהל הנתבע אף הודה בביצוע השימושים החורגים בנחלה בסעיפים 12 - 13 לתצהירו, זאת לנכון למועד עריכת תצהירו, ואף לאחר שהוגש כתב התביעה. כמו כן נטען כי הנתבע הודה בעשיית שימוש חורג במקרקעין גם בעת התנהלות ההליכים כנגדו, באמצעות בא כוחו אשר הודה בדיון שהתקיים ביום 3.12.2008 כי הנתבע מפעיל מבנה בגודל 380 מ"ר במקרקעין.

            השימושים החורגים מבוצעים על פי הנטען במבנים שהוקמו בנחלה בהיעדר אישור המנהל להקמתם ולשימוש הנעשה בהם. לטענת המנהל הנתבע משכיר את המבנים לאחרים ואף בכך הוא חורג מהרשות שנתנה לו באמצעות המושב ביחס לשימוש במקרקעין.

5.         לטענת המנהל אמנם כטענת הנתבע חוזה המשבצת שנכרת עם המושב והוארך במהלך השנים מעת לעת, לא הוארך שוב לאחר תום תוקפו על פי החוזה האחרון, זאת ביום יום 30.9.2004. הסיבה לכך כעולה מעדות מר יואל פירסט מזכיר המושב היא כי המושב ערך שינויים בחוזה. הגם שחוזה המשבצת לא הוארך אין לנתבע על פי הנטען זכויות טובות מאלה שהיו לו על פי הרשות שניתנה לו מכוח חוזה המשבצת.

6.         המנהל טוען כי הנתבע הוא בר רשות במקרקעין אשר נעדר כל חוזה ישיר עם הבעלים ביחס למקרקעין. זכותו אישית וניתנת לביטול, וממילא אינה רחבה יותר מזכויות המושב שהוא הצד לחוזה המשבצת אשר הגביל את השימוש במקרקעין למטרות שהן בעיקרן לחקלאות ולמגורי חברי המושב.

7.         המנהל טוען כי ביקורי המפקחים במקרקעין שעל יסודם הוגשה התביעה נעשו עוד בעת שחוזה המשבצת היה בתוקף והם לא הופסקו על ידי הנתבע  גם בעת ניהול ההליכים.