התובענה
1. לפניי תביעה כספית מטעם חברת אופנת שרינה בע"מ (להלן:"
התובעת 1") ומטעם בני הזוג גרשון ושרה בן-אריה, (להלן:"
התובעים 2 ו-3") לתשלום סכום של 7,870,780 ש"ח כנגד בנק לאומי לישראל בע"מ (להלן:"
הנתבע" או "
הבנק") בגין נזקים, אשר, לטענתם, נגרמו להם כתוצאה מהפרת הסכמים ואי קיום התחייבויות של הבנק כלפיהם, במסגרת יחסי בנק לקוח, אשר התקיימו בין התובעת 1 לבין הבנק.
יצויין, כי התיק הועבר לטיפולי בחודש דצמבר 2009.
רקע עובדתי
2. התובעת 1 הינה חברה בע"מ העוסקת בייבוא, ייצור ושיווק של בגדים במידות גדולות. התובעים 2 ו-3 הינם בעלי השליטה בתובעת 1, ומנהליה.
בחודש אפריל 1997, פתחה התובעת 1 חשבון מספר ----- בבנק, אשר נוהל בסניף עסקים "החרושת", עד שהועבר, בחודש דצמבר 2001, לסניף "אזור", שאז מספרו הוחלף לחשבון מספר--------- (להלן:"
החשבון").
במהלך התקופה שבין פתיחת החשבון ועד לחודש מאי 2006, ובמסגרת היחסים בין הבנק לתובעת 1, העניק הבנק לתובעת 1 מסגרת אשראי, אשר השתנתה מעת לעת.
להבטחת פירעון חובות התובעת 1 כלפי הבנק, העמידה התובעת 1 לטובת הבנק שתי בטוחות עיקריות:
א. משכון לטובת הבנק על הדירה בבעלות הורי הנתבע 2, בראשל"צ (להלן:"
דירת ההורים") בסכום של 200,000$, ביום 11/05/98.
ב. משכון לטובת הבנק על דירתם הפרטית של התובעים 2 ו-3, אשר ברח' ברנשטיין 32 בראשל"צ (להלן:"
דירת התובעים 2 ו-3"), ללא הגבלת סכום, ביום 03/02/2000.
(להלן:"
המשכנתאות").
ביום 23/03/06, הגישו התובעים את תביעתם המקורית לבית-המשפט.
בחודש מאי 2006, החל הנתבע לנקוט בפעולות למימוש המשכנתאות בהוצאה לפועל. התובעים התנגדו למימוש המשכנתאות, וביום 17/08/06, הגישו, במסגרת תיק זה, בקשה לצו מניעה זמני, אשר יאסור על הבנק להמשיך בהליכי מימוש המשכנתאות, עד למתן פסק דין בתובענה. אלא שביום 13/09/06, דחה כב' השופט ישעיה את בקשה זו.
ביום 18/09/06, הגישו התובעים תביעה לסעד הצהרתי למתן צו עשה, לאכיפת הסכם ולסגירת תיקי ההוצל"פ (ת"א 2168/06), ובמסגרתה, ביקשו צו זמני לעיכוב הליכי מימוש המשכנתאות. ואולם בקשה זו נדחתה, ביום 28/09/06, בשנית, ע"י כב' השופט ישעיה. התובעים הגישו בקשת רשות ערעור על החלטת כב' השופט ישעיה לביהמ"ש העליון (רע"א 8327/06), ובמסגרתה הגיעו הצדדים, ביום 14/11/06, להסדר, לפיו התחייבו התובעים לשלם לבנק סך של 550,000 ש"ח כנגד סגירת תיק ההוצל"פ למימוש דירת ההורים. בנוסף התחייבו התובעים להמשיך לפרוע את ההלוואה, אשר הועמדה לתובעת בחודש יולי 2005, כאשר, להבטחת פירעונה, עוכב תיק ההוצל"פ למימוש דירת התובעים 2 ו-3 (להלן:"
הסדר הפשרה").
לאור השתלשלות העניינים, כמתואר לעיל, הגישו התובעים, ביום 26/06/08, בקשה לתיקון כתב התביעה, במסגרתה, ביקשו להוסיף את העובדות שאירעו לאחר מועד הגשת תביעתם המקורית. בית המשפט נעתר לבקשתם, ואיפשר לתובעים להגיש כתב תביעה מתוקן, ולנתבעים כתב הגנה מתוקן.
טענות התובעים
3. לטענת התובעים, עם פתיחת החשבון, סוכם בינם לבין הנתבע, כי החשבון יהיה זכאי לעמלות מופחתות, למסגרת אשראי של 500,000ש"ח כנגד שעבוד על כרטיסי אשראי, ולמסגרת אשראי של 800,000 ש"ח כנגד שעבוד נוסף של תוכניות חיסכון בבנק הפועלים.
בין החודשים דצמבר 1997 למרץ 1998, הקימה התובעת 1 חנות בקניון עזריאלי בת"א, והשקיעה בהקמה כ-800,000 ש"ח. בתקופה זו, כך נטען, נקלע החשבון, לראשונה, ליתרת חובה חריגה בסכום של כ-100,000 ש"ח. לכן, ניהלו התובעת 1 והבנק, בחודש מאי 1998, מו"מ להגדלת מסגרת האשראי. בסופו של המו"מ, סוכם על הגדלת מסגרת האשראי, באמצעות הלוואה בסך של 400,000 ש"ח למשך שלוש שנים, כנגד משכון דירת ההורים.
התובעים טענו, כי במרוצת הזמן, יתרת החובה בחשבון תפחה מחמת ההשקעות הכבדות, אשר ביצעה התובעת 1 בפיתוח רשת החנויות שלה. ולפיכך, בסוף שנת 1998, ניהלו התובעים מו"מ עם הבנק ביחס לשעבוד דירתם הפרטית.