1. התובע, אבו פאחר איברהים, הגיש תביעה כספית על סך 130,283 ש"ח נגד חברת נמלי ישראל פיתוח ונכסים בע"מ (להלן- חנ"י). לטענת התובע, שהינו דייג במקצועו ובעל ספינת דייג מ.ר. 70539, מעשי ומחדלי הנתבעת הביאו להטבעת ספינתו בתוך תחום נמל דייג הקישון בחיפה ביום 31.3.07. נטען כי הגורם המיידי לטיבוע היה סירה נטושה מ.ר. 53173 שהתחככה בספינתו במשך מספר שעות ובעקבות כך גרמה לחורים בגוף ספינתו שהביאו לחדירת מים והטבעתה.
2. הנתבעת, הכחישה אחריותה בגין טיבוע ספינת התובע, כמו גם את נזקיו.
ראיות הצדדים
3. מטעם התובע נמסר תצהיר על ידי העד ניסים אזולאי, גם הוא דייג מקצועי המחזיק ספינת דייג בנמל הדייגים בקישון (להלן- הנמל). הוא הצהיר שבחודשים האחרונים של שנת 2006 ובתחילת 2007 הוא הבחין בסירה קטנה וישנה ששוטטה ללא השגחה בנמל ואשר היתה מופקרת למעשה. הוא הוסיף שבמהלך השנים האחרונות עד למקרה של הטביעה של ספינתו של התובע לא טופלו ספינות משוטטות ומופקרות ושרר אי סדר בנמל.
4. בתצהירו תיאר התובע שהחל לעגון את ספינתו בנמל הדייג בקישון החל משנת 2004 וכי במהלך כל השנים עבור זכויות העגינה בנמל שילם אגרה, בעבר לרשות הנמלים, ובשנים האחרונות לנתבעת. בשנת 2007 שילם לנתבעת סך של 2,104 ש"ח בתוספת מע"מ עבור אגרה שנתית. לטענתו, בתקופה זו לא היה סדר בנמל בכל הנוגע לסירות הדייגים. הוא טען שכלי שייט ללא בעלים או ללא כושר שייט הסתובבו בנמל והיו מופקרות ללא טיפול או השגחה.
5. ביום 31.3.07 בשעה 6:00 בבוקר כאשר הגיע לנמל הוא ראה סירה נטושה, מ.ר. 53173, שחרטומה נתקע מתחת לירכתי ספינתו. במאמץ רב הצליח לחלץ את ספינתו מתחת לסירה וקשר אותה לרציף. הוא נשאר בנמל על סיפון ספינתו עד לשעה 10:00 ואז נסע לביתו. הוא ציין שבמהלך שעות אלו לא הבחין בבעיה בספינתו. במוצאי שבת בערב, התקשר אליו דייג אחר והודיע לו שספינתו טבעה. הוא הגיע בסביבות השעה 21:00 לנמל וגילה שספינתו אכן שקעה וטבעה. הוא טען שהסירה מ.ר. 53173 שוטטה בנמל ללא אחראי עליה והיתה אחת מתוך כמה סירות במצב דומה. הוא פנה לצוללנים על מנת שיחלצו את ספינתו. הוא טען שלאחר החילוץ התגלו באיזור הירכתיים של ספינתו שני חורים בקוטר של 12 מ"מ המתאימים לברגים שבלטו מאיזור מעקה הסירה בחרטום. הוא טען עוד שנמצאו סימני צבע ברורים של הסירה ושל הספינה באיזור המגע ביניהם. לטענתו, בגלל חדירת המים לכל מערכות הספינה נגרם לו נזק כבד (הנזק פורט בחוות הדעת).
6. התובע הגיש חוות דעת שנערכה על ידי יצחק שטכרמן, מומחה להנדסה ימית. הוא תיאר את הצפת הספינה מעל לפני המים מחדש ותיאר לאחר מכן את הסיבות לטביעתה כדלקמן:
"7. לאחר הוצאת הספינה שטבעה מהמים, ניתן היה לשחזר את ההליך האיטי של טביעת הספינה. באיזור הירכתיים של הספינה, באיזור בו נמצאה הסירה השכנה, מ.ר. 53173, כאשר היא נכנסה מתחת לספינה - נמצאו שני ברגי מעקה הסירה אשר חדרו אל תוך גוף הספינה. קוטר החורים כ- 12 מ"מ.
8. נמצאו סימני צבע ברורים, הן על הסירה והן על הספינה באיזור המגע ביניהן, כאשר הסירה היתה מתחת לירכתיים של הספינה. "
7. על פי חוות דעתו של המומחה, הסירה הנטושה היא זו שגרמה לטביעת ספינת התובע.
8. מבחינת הנזקים הגיע המומחה למסקנה שלפני האירוע שווי הספינה הגיע ל-120,000 ש"ח בהתאם לפירוט חלקיה. לעומת זאת, לאחר הטביעה ועל מנת למכור אותה לקונה במצב כפי שהיתה לפני התאונה, הגיע המומחה למסקנה שיש להשקיע כ- 113,487 ש"ח בהתאם לפירוט שבחוות דעתו. המומחה הסיק שהנזק הכולל שנגרם לתובע עמד על סך 110,283 ש"ח (שווי הספינה לפני האירוע - 120,000 ש"ח; תיקון המנוע הראשי כולל מע"מ - 14,437.6 ש"ח; שני הצוללים והצפת הספינה - 3,500 ש"ח; שירותי מנוף - 960 ש"ח; ליווי מהנדס להוצאת הספינה מהמים - 1,386 ש"ח; ניכוי מחיר מכירת הספינה בסך 30,000 ש"ח).
ראיות הנתבעת
9. מטעם הנתבעת נמסרה חוות דעת על ידי שחר פודולי, שמאי ויועץ ימי. בין היתר, פודולי הגיע למסקנה שאין כלל מדובר בסירה משוטטת אלא סירה שרותקה ליד הספינה של התובע. הוא טען בנוסף שעל ידי זיהוייה לפי המספר רישום שלה ניתן היה להגיע לבעליה ולהחזיקו כאחראי לנזקים. המומחה פודולי העלה טענות שונות בנוגע לחוות דעתו של שכטרמן. בין היתר, לטענתו, שכטרמן לא ציין היכן בדיוק נמצאו החורים, האם מעל או מתחת לקו המים בדופן, ולא תוארו מיקומם של ברגי המעקה בספינה הפוגעת בצורה מדוייקת. לטענתו, בתצלומים שצילם התובע לא נראה כלל כי קיים מעקה על הסירה הפוגעת. את הסירה הפוגעת הוא בדק לאחר שאיתר אותה. הוא טען שהוא לא מצא שום מעקה עליה וגם לא שרידים של ברגי מעקה.
10. ביחס לחדירת מים לספינתו של התובע, הוא ציין שעל מנת שיחדרו מים על הפגיעה או החורים להיות מתחת לקו המים או בסמוך אליו. נטען שחורים המצויים במרחק משמעותי מעל לקו המים אינם מהווים סיכון לחדירת מים וביתר שאת כאשר הסירה שוהה במעגן סגור ומוגן. הוא ציין בנוסף שמעקה ממוקם על חלק גבוה של סירה תמיד ועל כן אינו יכול לגרום לחורים במקום נמוך על סירה אחרת ותיאר שהסירה הפוגעת היתה צריכה לבצע צלילה של ממש מתחת לירכתיים של ספינת התובע, דבר שאינו הגיוני בתחום הנמל. נטען שלא נמצא הסבר פיזיקלי הגיוני ביחס לגורם של חדירת מים לספינת התובע ועל כן הוא פסל את גירסת התובע כסיבה לטביעה.
11. ביחס לנזקים הוא העריך כי מדובר בנזק כולל של 51,053 ש"ח. הוא טען שבחוות דעתו של שכטרמן אין פירוט לגבי סעיפים רבים, לרבות תיקוני הגוף ועל סעיפים אחרים הוא חלק על הממצאים של שכטרמן.
12. נמסר תצהיר מטעם רב חובל מורדי חבר ששימש במועד הרלוונטי (וגם לאחר מכן) כמנהל מעגן הדייג מטעם הנתבעת. העד תיאר את ההודעה שקיבל ביום 1.4.07 בקשר לכך שספינתו של התובע טבעה במעגן והוא שהנחה עובד מהמעגן להודיע לתובע. לטענתו, לא הבחין בקרבת ספינת התובע בכלי שייט משוטט מופקר וטען שליד הספינה של התובע עגנו באותה עת, "כמו תמיד" כלי שיט אחרים "בצורה מסודרת ובטוחה". הוא דחה מכל וכל את גירסת התובע לפיה בשטח המעגן משוטט אותו כלי שיט. לטענתו, התובע מסר מידע על כלי השיט המשוטט, לטענתו, רק במסגרת פניות מבא כוחו לאחר האירוע ולעולם לא התלונן לפני כן. לטענת העד, כלי השיט הפוגע "עגן במעגן דרך קבע ולמיטב ידיעתה של חנ"י על פי רישומי משרד התחבורה היה בעת האירוע בבעלותו ו/או בחזקתו של מר בארי סלע (הצד השלישי)". הוא הוסיף "למיטב ידיעתי ועל פי רישומינו לסירת התובע לא היה כושר שיט בתוקף ביום האירוע ולא היה לה ביטוח בתוקף". לטענתו, אילו ספינתו של התובע היתה מצוידת במערכת שאיבת מי שיפוליים עם הפעלה אוטומאטית, סביר להניח שהספינה לא היתה טובעת. הוא ציין שרק לאחר האירוע פנה הצד השלישי לחנ"י ואישר את דבר בעלותו על כלי השיט ואף אישר לחנ"י לגרוט אותו. לטענתו, "מטבע הדברים חנ"י אינה בעלת הסמכות לעשות כן ללא אישור מן הבעלים".
13. יצויין עוד שניתן ביום 11.11.10 פסק דין חלקי בהסכמת הצדדים למחיקת ההודעה לצד השלישי.
חקירות הצדדים בבית המשפט
14. בחקירתו הנגדית שכטרמן תיאר שהיה נוכח בעת הצפת ספינתו של התובע. כאשר נשאל אם נעשה שחזור של הטביעה הוא השיב כי אפשר לראות את מיקום החורים שגרמו לטביעה ושנעשה שחזור באופן תיאורטי בלבד. הוא פירט את מה שהוא תיאר כהליך איטי של טביעת הספינה וטען שהטריד אותו שהבעלים היה נוכח על הספינה 4 שעות ולא מצא סימני שקיעה. לטענתו, הדבר מצביע על כך שקצב השקיעה היה מאד איטי. לטענתו, " ... כדי שספינה בסדר גודל כזה יקח לה יותר מ- 12 שעות טביעה איטית מאוד, ולכן הייתי צריך למצוא הסבר הגיוני שהוא שהחורים היו קרוב לקו המים מתחת למים כך שבהתחלה הכניסה איטית ואחר כך הקצב מתגבר בגלל הלחץ ההידרוסטטי" (עמ' ,11 ש' 26 - 32 לפרוטוקול). ביחס לקוטר החורים הוא טען שמדובר בכניסת מים של דלי עד דלי וחצי לשעה (15 ליטר/ש') שבסופו של דבר מדובר במילוי של 3 מ' מעוקבים והגיע למסקנה שנדרשו כ- 15 שעות לתהליך (עמ' 12, ש' 3 - 5).