התובענה שלפני הינה חוליה נוספת בשרשרת הליכים שמתנהלים בין
עמותת אור משה תורת משה, היא התובעת, לבין
עמותת אור משה תל אביב, היא הנתבעת 1, על רקע סכסוך שפרץ בין חברי העמותות.
ההליך בתובענה שבכותרת עוכב לאור ריבוי ההליכים בין הצדדים שלפני. לאחר שההליכים האחרים הוכרעו, ביקשה התובעת להמשיך ולברר תובענה זו. הנתבעים, מצדם, טוענים, כי בשים לב לתוצאות ההליכים האחרים לא נותרה, למעשה, כל תובענה שיש לברר ולמצער, ככל שיש עוד תקומה להליך, הרי שיש להכריע בשתי הבקשות המקדמיות שהגישו במסגרת ההליך, בקשה לעיכוב הליכים מכוח סעיף 5 לחוק הבוררות, תשכ"ח - 1968 ובקשה לסילוק על הסף.
החלטה זו עניינה, אפוא, בשאלה, האם יש להורות על המשך הדיון בתובענה, או שמא היא התייתרה. ככל שימצא כי יש מקום לניהול ההליך, אדרש לבקשות המקדמיות שהגישו הנתבעים בגדרי ההליך, אשר טרם נדונו על ידי.
1.
רקע הדברים והליכים קודמים
התובעת
, עמותת אור משה תורת משה (להלן:
התובעת או
העמותה התובעת), הינה עמותה אשר נוסדה בשנת 1945 ואשר שמה לה למטרה לפתח ולקדם תלמוד תורה ולסייע לנוער עולה ולנוער במצוקה. התובעת הפעילה עד לשנת 1966 בית ספר טכנולוגי המשלב לימודי תורה במתכונת פנימייה לילדים בסיכון.
בשנת 1996 הקימה התובעת שותפות עם
עמותת המרכז לחינוך מקצועי והשתיים הפעילו יחדיו את בית הספר הטכנולוגי "תורת משה", אשר פעל מתוך בניין ברחוב יהודה הלוי 85 בתל אביב, שהזכויות בו היו רשומות על שם העמותה התובעת (להלן:
הבניין ברחוב יהודה הלוי).
הנתבעת 1,
עמותת אור משה תל אביב (להלן:
הנתבעת או
העמותה הנתבעת), הינה עמותה אשר נוסדה במסגרת השותפות בין עמותת המרכז לחינוך מקצועי לבין העמותה התובעת, לאחר שהשותפות קיבלה קרקע מעיריית תל אביב ברחוב דבורה הנביאה, לשם בניית מבנים חדשים לבית הספר. נתבעים 3-5, ה"ה
שמואל הלפרט, יוסף יהושע הלפרט ונחום גרוס, הינם חברי העמותה הנתבעת, אשר מחצית מחבריה הינם חברים בעמותה התובעת ומחציתם חברי עמותת המרכז לחינוך מקצועי. יוער, כי לטענת הנתבעים, הנתבע 3 איננו חבר בעמותה הנתבעת מזה למעלה מעשור.
בשטחים שהתקבלו מהעירייה הוקם המוסד החינוכי דתי "אור משה", שאליו הועבר בית הספר שפעל קודם לכן בבניין שברחוב יהודה הלוי. במוסד לומדים כיום נערים בסיכון משכבות מצוקה לימודי תורה וטכנולוגיה בתנאי פנימייה. הבניין ברחוב יהודה הלוי הושכר לחברה פרטית בשם
סילון אחזקת נכסים (1987) בע"מ (להלן:
חברת סילון) ושימש כבניין משרדים.
במשך השנים, נוהל בית הספר במשותף על ידי העמותה התובעת והעמותה הנתבעת, כאשר הרב
ישעיהו לשס, חבר העמותה התובעת, שימש כמנהל חינוכי בלעדי של בית הספר. הנתבע 2, מר
יוסף שבקס, אשר הינו חבר בשתי העמותות ומי שהיה הממונה על ניהול הכספים של שתי העמותות, ניהל את ענייניו הכספיים של המוסד החינוכי.
בשנת 2006 פרץ סכסוך בין חברי העמותה התובעת ובמיוחד בין ה"ה לשס ושבקס. לשס וחברים נוספים בעמותה התובעת טענו, כי שבקס ניצל את תפקידו כמנהל כספים בשתי העמותות לצורך העברת כספים מהעמותה התובעת לעמותה הנתבעת, דבר שהוביל את העמותה התובעת לקשיים כלכליים. מנגד, טען שבקס, כי לשס פעל להשתלטות על העמותה התובעת מטעמים שאינם כשרים. בסופו של דבר, לאחר שלשס הגיש תביעה לבית הדין הרבני בבת-ים, החליטו הצדדים לפנות להליך של בוררות לפני בית הדין של הרב קרליץ בבני-ברק (להלן:
הבד"צ), ובהתאם לכך חתמו הצדדים ביום 7.7.06 על שטר בוררות שלפיו פטורים הבוררים מסדרי הדין, מדיני הראיות, מניהול פרוטוקולים ומחובת הנמקה. כמו כן הוסכם, כי לבוררים הסמכות לדון בכל הסכסוכים הנובעים או הקשורים לעניין.
ביום 4.2.07 ניתן פסק בוררות (להלן:
פסק הבוררות המקורי), שבמסגרתו נדחו מרבית טענותיו של מר לשס ונקבע, כי הטענות שנטענו כנגד מר שבקס, בכל הקשור להתנהלותו הכספית של המוסד, נבדקו ונמצאו כ"
השמצות חסרות יסוד
". במסגרת פסק הבוררות המקורי, מתחו הבוררים ביקורת חריפה על מר לשס כמנהל חינוכי של המוסד. נקבע, כי חלה במוסד הידרדרות חמורה וכי קיים "טיוח" של אותן בעיות. הבוררים ציינו, כי יתכן שההתדרדרות נובעת מהעובדה שבמוסד מועסקים קרובים רבים מדרגה ראשונה. הבוררים ציינו, כי נדרש "מהפך חינוכי" במוסד, שאחרת יהיה צורך לבצע שינויים בהנהלה החינוכית של המוסד.
ימים ספורים לאחר שניתן פסק הבוררות המקורי, ביום 8.2.07, התקיימה אסיפה של העמותה התובעת ולאחריה התקיימו אסיפות נוספות, האחרונה שבהן ביום 18.7.07, שבמסגרתן הוחלט על החלפת חלק מחברי העמותה בחברים חדשים, מקורביו של לשס, וכן הוחלט על מכירת הבניין ברחוב יהודה הלוי, לשם כיסוי חובותיה של העמותה התובעת. מהלך זה בעמותה התובעת החריף את המחלוקת שבין הניצים, כאשר שבקס ומקורביו ראו בהתנהלות זו ניסיון השתלטות של מר לשס על העמותה התובעת.
לאחר מתן פסק הבוררות המקורי, ביום 13.5.07, הוציא משרד רו"ח ורדי האוזר נתיב ושות' טיוטת דו"ח ביקורת לגבי הניהול הכספי של התובעת (להלן:
דו"ח ורדי-האוזר). זאת, לבקשת החשב הכללי במשרד האוצר במסגרת התכנית לבקרה על התמיכות מתקציב המדינה למוסדות ציבור הנתמכים על פי סעיף 3א' לחוק יסודות התקציב, תשמ"ח - 1985. בטיוטת הדו"ח נקבע, בין היתר, כי
"העמותה אינה עומדת בדרישות חוק העמותות ומנהל תקין בכל הנוגע לשימוש בחשבונות הבנק ובכל הנוגע למורשי חתימה שאינם תואמים את האמור בתקנונה
", וכי "
הניהול הכספי הינו סביר אך אינו כולל את כל הנהלים הדרושים לענייני הכספים והתפעול
". נקבע עוד, כי "
על פי העולה מהמידע והנתונים שהונחו בפני הביקורת, קיים חשש להתנהלות לא תקינה למול צדדים קשורים
."
לנוכח המפורט בדוח ורדי-האוזר ולנוכח ניסיון ההשתלטות על העמותה התובעת וההחלטה על מכירת הבניין שברחוב יהודה הלוי, הגישו הצדדים בשנת 2008 תביעות שונות לערכאות שונות:
התביעה הראשונה הוגשה ביום 6.2.08 על ידי מר שבקס לבית המשפט המחוזי מחוז מרכז ובמסגרתה עתר מר שבקס לביטול כל ההחלטות שהתקבלו בעמותה התובעת, שבאמצעותן בוצעה ההשתלטות עליה, וכן לביטול ההחלטה על מכירת הבניין שברחוב יהודה הלוי (
ת"א 1396-02-08). בתובענה נטען, כי העמותה התובעת לא הייתה רשאית להחליט על מכירת הבניין ללא אישור בית משפט, שכן הנכס הוא הקדש כמובנו בחוק הנאמנות, תשל"ט - 1979 וכי האספות שהתכנסו במהלך קיץ 2007 אינן חוקיות ואין תוקף להחלטות שנתקבלו במסגרתן. יש לציין, כי הליך זה נפתח באישור הבד"צ, לנוכח סירובה של העמותה התובעת להתדיין בעניין זה לפני בד"צ ולנוכח הודעתה, כי מכירת הבניין ברחוב יהודה הלוי הושלמה. הדיון בתביעה נקבע לפני כב' השופט אברהם יעקב.
התביעה השנייה היא התביעה שלפני, אשר הוגשה ביום 30.3.08 על ידי העמותה התובעת ונטען בה, כי הנתבעים, ובעיקר מר שבקס, ניהלו והפעילו את העמותה הנתבעת במטרה לגרום לנזקים ולרוקן מתוכן את העמותה התובעת, כאשר הם למעשה חותרים תחת אושיות העמותה התובעת (
ת"א 1380/08). הנתבעים, מצדם, הגישו בקשה לעיכוב הליכים מכוח סעיף 5 לחוק הבוררות, תשכ"ח - 1968 (להלן:
חוק הבוררות) ובקשה לסילוק התובענה על הסף מחמת חוסר סמכות עניינית, שימוש לרעה בהליכי משפט, הסתרת עובדות מהותיות, מעשה בית דין והיעדר עילה.
התביעה השלישית הוגשה על ידי התובעת לבית המשפט השלום בת"א ביום 30.3.08 ובמסגרתה נטענו אותן הטענות שנטענו בתביעה שלפני, הפעם רק ביחס למר שבקס (
ת"א 22368/08). יש לציין, כי ההליך בתביעה זו עוכב לנוכח ההליך שנדון לפני, תוך שבית המשפט ציין בהחלטתו, כי יש מקום לעכב את התובענה גם לנוכח הליך הבוררות שבין הצדדים (החלטת כב' השופטת גרוסמן מיום 2.11.08).
בנוסף להליכים אלה, הגישו הצדדים לבית משפט זה בקשות לאישור ולביטול פסק הבוררות המקורי (ה"פ 535/08, ה"פ 662/08). ביום 6.07.09 נדחו הבקשות בהסכמה.
לאחר דחיית הבקשות, פנה מר שבקס לבד"צ וביקש שפסק הבוררות יעודכן באופן שהוראותיו יהיו ניתנות לביצוע ולאכיפה. ביום 24.9.09 ניתן "פסק הבוררות המעודכן" על ידי הבד"צ (להלן:
פסק הבוררות המעודכן), שבמסגרתו שב והבהיר בית הדין, כדלקמן: