1. תביעה זו הוגשה מלכתחילה בבית המשפט המחוזי בחיפה,
ת.א. 1214/01, ולאחר הליך אשר כלל הגשת תחשיבי נזק, והצעת בית המשפט שם נדחתה, הועברה התביעה לבית המשפט השלום כאן.
2. התובע, מר תמיר ינאי (להלן:
"התובע"), יליד
1964 היה טכנאי קירור במקצועו, אשר עבד אצל
הנתבעת 1. עניינה של התביעה הוא פציעתו הקשה, תוך כדי עבודתו במפעלה של
הנתבעת 2, אליו נשלח ע"י
הנתבעת
1 (להלן: התאונה). התובע וצוותו היו אמורים להרכיב דלת של חדר קירור (להלן:
"הדלת"), במפעל. התאונה התרחשה ב-
16.02.00.
הנתבעת 1 - ע.ט.ע.ר. מיכון בע"מ, הפסיקה פעילותה בשנת
2005.
3. תיאור נסיבות התאונה מפורט בכתב התביעה ובתצהיר עדות ראשית של התובע (
ת/4). על-פי טענת התביעה, התובע נשלח, ביחד עם שני עובדים נוספים, על מנת להרכיב את הדלת, אשר משקלה כ-
250 ק"ג. על מנת להרכיבה היה צורך להורידה מהרכב בה הובאה. התובע ושני העובדים הורידו באופן ידני את הדלת. באמצעות מלגזה אשר הועמדה לרשותם, ע"י
הנתבעת 2 - התובע והעובדים הביאו הדלת והשעינו אותה על הקיר החיצוני של חדר הקירור. העובדים האחרים חזרו אל הרכב בו הגיעו, וכך החל גם התובע. באותו זמן הדלת התהפכה, נפלה ומחצה את התובע תחתיה ופגעה בו קשות.
4. התובע נפגע קשה מאוד, בעיקר בחלק התחתון של גופו. לאחר טיפולים רבים אשר כללו גם ניתוחים, נשאר התובע מוגבל והיום הוא מתנייד בכסא גלגלים. מצבו החמיר במשך השנים, הן מבחינה גופנית והן מבחינה נפשית. מומחים שונים קבעו את נכויותיו של התובע, וכן גם המל"ל אליו פנה התובע, היות והיה מדובר בתאונת עבודה. המל"ל קבע נכויות זמניות שונות, ובסופו של דבר החל מ-
1.4.02 נקבעה לתובע ע"י המל"ל נכות צמיתה בשיעור
71%, אשר כללה את הפעלת תקנה
15 במלואה.
5. הצדדים הגישו חוות דעת מומחים מטעמם בתחומי האורטופדיה, הפסיכיאטריה והאורולוגיה. בית המשפט מינה מומחים מטעמו.
1. ד"ר דוד אנג'ל בתחום האורטופדי.
2. ד"ר שיינקמן בתחום הפסיכיאטרי.
3. פרופ' מצקין בתחום האורולוגי.
א. ד"ר אנג'ל קבע בשנת
2005, כי לתובע נותרה נכות צמיתה בשיעור
30% בגלל הגבלה בינונית בתנועות מפרק-הירך, ונכות של
5% בגין צלקות באזור מפרק-הירך. התובע אינו מסוגל לחזור לעבודתו או עבודה דומה, ולכן יש להפעיל את תקנה
15 ולהעלות את הנכות התפקודית ל-
45%. בשנת
2007 בדק ד"ר אנג'ל שנית את התובע בגלל החמרה במצבו.ד"ר אנג'ל קבע, כי יש להוסיף
10% בגלל ההחמרה
, ושיעור הנכות הוא
55% לצמיתות.
ב. ד"ר שיינקמן קבעה בחוות דעתה, כי התובע סובל מ-Adjustment reaction with depressive mood כתוצאה מהתאונה, וכי הפרעה זו התפתחה כתוצאה מהתגובה הנפשית לנכות הגופנית ממנה סובל התובע, לכאב הכרוני, לשימוש קבוע במורפין, וירידה בסטאטוס החברתי, הכלכלי והמשפחתי. ד"ר שיינקמן העריכה את נכותו של התובע בשיעור של
10%.
ג. פרופ' מצקין בתחום האורולוגי, מצא כי לתובע נותרה נכות צמיתה בשיעור אחוז אחד בלבד, וזאת בהתאם לתקנות קביעת דרגת נכות של משרד הביטחון. ד"ר מצקין פירט בחוות דעתו מהן הסיבות בגללן פנה לתקנות קביעת דרגת נכות משרד הביטחון ולא לתקנות המל"ל.
6. התובע טען, כי שתי הנתבעות אחראיות לנזקיו, וזאת משום שלא נקטו בשיטות עבודה בטוחות למניעת תאונה מסוג זה, לא דאגו לכך כי התובע יעבור הדרכת בטיחות בכל הנוגע להתקנת דלתות קירור, במיוחד כשמדובר בדלת כה כבדה וגדולה, שמשקלה כ-
250 ק"ג, רוחבה -
2 מטרים, וגובהה -
3 מטרים. הרמת דלת מסוג זה, כפי שנעשתה ע"י התובע ושני העובדים, מהווה חריגה מהתקן הבטיחותי. הנתבעות לא דאגו כי יצויד באמצעים מתאימים לפעילות זאת ולא ציידוהו באמצעי מגן.
בנוסף, טען כי לא הנהיגו שיטות עבודה בטוחות ולא דאגו לכל פיקוח להבטחת בטיחות בעבודה. טענה נוספת בכתב התביעה הייתה, כי לא דאגו לפינוי מהיר במקרה פגיעה.
בסעיף
4 לכתב התביעה טען התובע, אם כי לא ציין במפורש, להחלת הכלל: הדבר מדבר בעדו. יש לציין כי התובע טען כי הדלת נפלה בגלל משב רוח פתאומי, בד בבד עם טענתו כי לא יכול היה לדעת מה גרם לתאונה וכי הנזק שנגרם לו מעיד יותר על חוסר זהירות ורשלנות של הנתבעת, באשר על כך שלא התרשל כלומר - סעיף 41 לפקודת הנזיקין.
7. הנתבעות מנגד טוענות, כי אין להטיל כל אשם על אחת מהן או על שתיהן. האחריות המלאה מוטלת רק על התובע, שהיה עובד מנוסה, ראש צוות, והוא זה אשר התעלם מנוהלי העבודה ולא הפעיל שיקול דעת מינימאלי. בנוסף טענו, כי מדובר בסיכון טבעי. לחילופין סברו הנתבעות, כי התובע נושא באשם תורם בשיעור של כ-
75% לפחות.
פרשת התביעה
:
8. מטעם התובע העידו: הוא עצמו, אשתו גב'
פנינה ינאי, מר
פורשטיין, לעניין השפעת מזג האוויר והרוחות אשר נשבו בזמן אירוע התאונה. עדותו של מר פורשטיין נדרשה לאור הטענה, כי הדלת נפלה בגלל הרוח. עד אחר מטעם התובע היה מר
סלים סעדי, שהוא מומחה לענייני בטיחות.
א.
התובע - מר תמיר ינאי
: