1. עניינה של הכרעה זו בתאונת דרכים מיום 26.4.07 שהתרחשה בדרך מצומת שוקת ללהבים. במועד זה נהגה התובעת, ילידת 18.4.75, ברכבה אשר בוטח אצל הנתבעת כאשר פגע ברכבה רכב אחר. אין מחלוקת בין הצדדים כי מדובר בתאונת דרכים, כמשמעה בחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים התשל"ה-1975, והמחלוקת בין הצדדים נוגעת רק לגובה הנזק.
2. בכתב התביעה נטען, כי ממקום התאונה פונתה התובעת באמצעות אמבולנס לבית החולים "סורוקה", שם אובחנה כסובלת מחבלה צווארית עם רגישות ופגיעה במנגנון צליפת שוט, חבלה עם רגישות בצלעות שמאל, בעמוד השדרה המותני וכן מחבלה ביד שמאל. לאחר סדרת בדיקות שוחררה לביתה עם המלצות למנוחה, שימוש במשככי כאבים ומעקב רפואי. לדברי התובעת, לאחר השחרור היא המשיכה לסבול מכאבים והגבלות תנועה בעמוד השדרה הצווארי והמותני, ביד שמאל ובצלעות. בנוסף, החלה לחוש נימול בחצי השמאלי של הפנים ובפלג גוף שמאל, חולשה ביד שמאל, כאבי ראש, כאבי פרקים, כאבים ומגבלות ברגל ובכתף שמאל, סחרחרות וצפצופים באוזן שמאל. ביום 1.5.07 שוב פנתה למיון ב"סורוקה", וזאת עקב תחושת נימול והירדמות בצד שמאל. התובעת אושפזה ליומיים. עקב תלונותיה הנוספות בוצעו בדיקות C.T. ואף בדיקת MRI בהם עלו ממצאים לגבי פגיעותיה (ראה האמור בהרחבה בעמ' 6 לכתב התביעה). התובעת טופלה במרפאות קופת חולים באזור מגוריה כאשר הומלץ לה על מנוחה, טיפולי פיזיותרפיה ומעקב רפואי.
3. לדברי התובעת בתביעתה, היא הייתה בריאה ודינאמית ערב התאונה, נשואה ואם לילד. באותה עת הייתה סטודנטית לרפואה אשר אף שימשה כמרצה באוניברסיטת בן-גוריון ובמכללת אשקלון. בעקבות התאונה היא רותקה לביתה ונגרמו לה הפסדי שכר ונזקים בגין ניצול ימי מחלה וחופשה. כמו כן נזקקה לעזרה וסיעוד מבני משפחה וידידים ולהוצאות כספיות.
לדבריה, מאז התאונה היא עדיין סובלת מכאבים, ומגבלות, בצוואר, כתף שמאל, יד שמאל, עמ"ש מותני ורגל שמאל, כאבי ראש, כאבים בצלעות שמאל, בפרקים, תחושת נימול בחצי השמאלי של הפנים, ובפלג גוף שמאל, סחרחורות וצפצופים באוזן שמאל. כמו כן מתקשה בריכוז והתמקדות בישיבה, ובהליכה ועמידה ממושכים. הוא הדין לעניין רכינה והתכופפות, הרמת ונשיאת משאות וכן בעלייה וירידה במדרגות. עוד הפנתה התובעת לקשייה בעת נהיגה, בעבודה עם מחשב, ובקושי בביצוע פעולות הכרוכות במאמץ פיזי כעבודות משק בית, כן ציינה קושי בשינה סדירה.
המומחים מטעם בית משפט:
4. בעניינה של התובעת מונו שני מומחים מטעם בית המשפט. בתחום האורתופדיה מונה פרופ' מושיוב ובתחום הנוירולוגיה מונתה ד"ר קורן-לובצקי.
5.
פרופ' מושיוב - הכיר בחוות דעתו בקיום 10% נכות לפי סעיף 37(5)(א) לתקנות, בגין פגיעה
בעמ"ש צווארי. בהקשר זה ציין, כי בבדיקת עמוד שדרה צווארי נצפית הגבלה קלה המלווה בספזם שרירים וברגישות ממוקמת. בדיקת MRI הדגימה פתולוגיה דיסקלית בגובה C4-5 וכן בגובה C5-6 עוד ציין כי נצפית קיפוזיס מקומית ולחץ על הקורד. המומחה הטעים עם זאת כי מנתוני העבר נתקבל רושם שהנכות הצווארית הייתה קיימת טרם לתאונה הנדונה ולפיכך, לא קשר אותה לתאונה נשוא תביעה זו. באשר
לעמ"ש מותני, מצא להכיר ב - 5% נכות וזאת בהתאם למחצית סעיף 37(7)(א) כאשר ציין כי בבדיקת עמוד השדרה המותני נצפית הגבלת תנועות מזערית המלווה בספזם שרירים וברגישות ממוקמת. בדיקת ה-C.T. הדגימה פתולוגיה דיסקלית במספר גבהים. באשר לנכות זו, ציין כי התובעת לא סבלה מבעיות משמעותיות בגב תחתון עובר לתאונה ולכן סביר לקבוע שהנכות במלואה נובעת מתאונה זו. המומחה הכיר בנכות תפקודית זמנית בגובה 100% למשך שלושה ימים לאחר התאונה וכאמור כנכות צמיתה הכיר בסופו של יום בחוות דעתו המקורית רק ב - 5%.
6. במסגרת שאלות הבהרה שהופנו לפרופ' מושיוב הוצג בפניו חומר רפואי נוסף אשר עלה כי לא היה מונח בפניו, עת נתן את חוות דעתו המקורית. על בסיס אותו החומר, הסכים להכיר בשלב מתקדם של ההליך, גם במחצית הנכות הצווארית כקשורה לתאונה, כאשר קבע ש - 5% ממנה היו קיימים עוד עובר לתאונה ו - 5% נגרמו בעטיה (ר' תשובות לעו"ד ליברמן מהימים 7.6.09 ו- 12.7.09).
העולה מהמקובץ, הוכרו
9.75% נכות אורתופדית משוקללת בגין פגיעה בעמ"ש צווארי ומותני.
אעיר כי מטעם לא ברור טענה התובעת בסיכומיה רק לנכות אורטופדית בגין פגיעה בגב תחתון (דהיינו 5%, ר' סעיף 5 לסיכומיה) וכך עשתה אף הנתבעת (ר' ס' 11 לסיכומיה). בעניין אי בהירות זו, ר' החלטתי מיום 18.1.12 והטענות הנגדיות שהוגשו לאחר אותה החלטה (התובעת טענה כי נפלה שגגה בסיכומיה והנתבעת טענה כי ביסוד העמדה המקורית של התובעת עמדה אי בהירות בתשובה וכי אין לאפשר לתובעת לחזור מטענתה המקורית כי עסקינן בנכות של 18.75%).
7.
ד"ר קורן-לובצקי - פירטה בהרחבה בחוות דעתה את המסמכים הרפואיים שעמדו לרשותה ואת הטיפול הרפואי העולה מהם. עוד התייחסה לעבר הרפואי של התובעת כעולה מהמסמכים שהיו בפניה. באשר לתלונות התובעת ציינה, כי לדברי התובעת היא סובלת מהמיחושים הבאים: כאבים חזקים בצד שמאל של הצוואר וביד שמאל, חוסר תחושה בפנים, יד ורגל שמאל, מרגישה כמעט צולעת, כאבים בגב תחתון, קושי להחזיק את בתה בידיים, קושי לשאת כובד ביד שמאל, הפרעות בתחושה עדינה ביד שמאל, קושי בעבודה במוטוריקה עדינה במעבדה. עוד ציינה כי בעלה של התובעת אמר כי אשתו "נכה לא מסוגלת להרים דברים, להחזיק את הילדה, להוציא את הילדה מהאוטו אך אינה מתלוננת". המומחית ציינה כי התובעת אף אינה נוטלת תרופות. באשר לבדיקתה כתבה המומחית כי הייתה לתובעת נטייה לבכות, העצבים הקרניאליים היו תקינים, פרט לירידה בתחושה שטחית בפנים משמאל OFF LINE. באשר לידיים, מצאה כוח גס תקין 5/5, החזרים 3 + סימטריים, אין אטרופיה או פציקולציות. נמצאה עם זאת ירידה בתחושה ביד שמאל, לפי פיזור של העצב האולנרי בכף היד, וכן ירידה בתחושה לא קבועה בפלג גוף שמאל OFF LINE. באשר לרגליים מצאה כוח גס תקין 5/5, החזרים 3 + סימטריים, קלונוס לא קבוע, דו-צדדי, לא נמצאו החזרים פתולוגיים, ההליכה הייתה תקינה, מבחן רומברג שלילי, ולא נמצאו סימנים צרבלריים. בכלל העובדות ציינה גם מעבר לתלונות התובעת, כי בבדיקת MRI ובדיקת C.T. נמצאה דיסקופתיה צווארית, עם בלט דיסק, C4-C5. ב-C.T. שנערך באשר לעמוד השדרה המותני נמצאה גם דיסקופתיה. בבדיקת MRI של המוח נמצאה פתולוגיה בחומר הלבן סביב החדרים האחוריים. בבדיקה אלקטרופיזיולוגית נראו סימנים המעידים על רדיקולופתיה בגובה C6-C7 דו צדדית, כמו כן נראו סימני דנורציה כרונית בגובה C6-C7 דו צדדית ו-C5 משמאל. בגין הממצאים מצאה להכיר ב - 5% נכות לפי סעיף 31(א) II לתקנות וזאת בגין הפגיעה העצבית ההיקפית ביד שמאל. בנוסף הכירה ב - 10% לפי סעיף 34 לתקנות, וזאת בהתחשב ב-"שאר התלונות".
סך הכול הכירה אפוא בנכות נוירולוגית משוקללת של
14.5%.
בקשר לקביעות הנוירולוגיות אפנה עוד לשאלות הבהרה מיום 25.1.09 ותשובות מיום 19.4.09, אשר לנוכח האמור שם, נראה כי חלק מהנכות הנוירולוגית בה הכירה המומחית, הינו תולדה של תאונה קודמת שעברה התובעת כך אישרה המומחית כי הייתה פגיעה שורשית משמאל עוד עובר לתאונה, אך מצאה החמרה וכך אישרה רשימת תלונות שהעלתה התובעת בעבר ואשר למעשה נראית חופפת את: "שאר התלונות", בגינן העניקה עשרה אחוזי נכות נוספים.
8. הנכות המשוקללת בהתאם לקביעות דלעיל עומדת אפוא על
22.8% נכות
, ברם כמובהר לעיל שני הצדדים הגישו בתחילה את סיכומיהם על בסיס
18.75% נכות.
מבלי להידרש לשאלה אם התובעת אכן שגתה בסיכומיה (עת טענה בתחילה לנכות של 18.75%), אם לאו - אציין כבר כעת כי מכל מקום, לטעמי הנכות התפקודית נופלת מהרפואית ואף נופלת מ- 18.75%.
תצהירי התביעה:
9. התובעת נסמכה בשלב העדויות על תצהירים שלה ושל בעלה. בתצהירה שבה על האירועים לאחר הפגיעה כפי שפורטו גם בכתב התביעה דלעיל, וכן על הממצאים שהיו בבדיקות ה - C.T. וה-MRI ועל קביעות המומחים. לטענתה, מאז התאונה ובעקבותיה, היא סובלת מכאבים וממגבלות בצוואר, ביד שמאל ובגב התחתון. כמו כן, יש ירידה בתחושה בפנים ובכל פלג הגוף השמאלי. באשר לקשיים מאז התאונה שבה על המפורט בתביעה ולעיל. התובעת הוסיפה, כי רופאיה המליצו לה לעבור ניתוח בעמוד השדרה הצווארי, אך היא חוששת לעשות זאת עקב הסיכונים הטמונים באמור.
10. בעת התאונה, במקביל ללימודיה עבדה כמתרגלת באוניברסיטת בן גוריון וכן כמרצה במכללת אשקלון והשתכרה סך הכול משני המקומות הנ"ל כ - 4,300 ש"ח לחודש. בעקבות הפציעה, היא נאלצה להפסיק לעבוד כמרצה במכללת אשקלון שכן הדבר הצריך נהיגה ממושכת בדרך לעבודה וממנה ועמידה ממושכת בעת ההרצאה בפני התלמידים. ערב התאונה הייתה סטודנטית לרפואה באוניברסיטת בן גוריון ועבדה על הדוקטורט בביולוגיה. הכנת הדוקטורט כרוכה בישיבה מרובה, כתיבה, קריאה, שינון ולימוד חומר רב בזמן מועט. לדבריה התקשתה לבצע את אותן הפעולות לאחר הפציעה. התובעת הוסיפה כי נכון למועד החתימה על התצהיר היא לומדת לבחינות הסיום של לימודי הרפואה ומקווה להשתלב במעגל העבודה, כרופאה מן המניין, לאחר סיומם. עם זאת, היא מעריכה כי לאור נכותה ומגבלותיה היא תהיה מוגבלת בביצוע עבודה כראוי וכן בבחירת תחום ההתמחות, דבר שישפיע ממילא גם על השתכרותה. בהקשר זה ציינה שעד התאונה שקלה להתמחות בכירורגיה, אך מאחר ותחום זה דורש ניתוחים ממושכים וממילא גם עמידה למשך שעות רבות היא סבורה כי לא תפנה להתמחות בכך, על אף שתחום זה שכרו בצידו. לדבריה תפנה לתחום רפואה שאינו דורש מאמץ פיזי ממושך.
11. התובעת טענה כי עקב התאונה נגרמו לה הוצאות רבות, בין השאר, בגין טיפולי פיזיותרפיה, טיפולים אלטרנטיביים, רכישת אביזרי עזר, משככי כאבים, השתתפות בהיטלי קופת חולים ועלות נסיעות הכרוכות באמור. לתצהירה צירפה קבלות בסך של כ - 2,500 ש"ח כאשר הטעימה כי מדובר בקבלות חלקיות המעידות על ההוצאות המרובות שהיו. התובעת העריכה עוד כי גם בעתיד תידרש להוצאות נוספות. בין השאר לטיפולים רפואיים ואלטרנטיביים שאינם מכוסים בסל הבריאות.
12. התובעת הצהירה כי עד לתאונה הייתה עצמאית, אך לאחריה ובעיקר בחודשי השיקום, התקשתה אפילו בעשיית פעולות פשוטות כמו סידורים, ניקיון, בישול, טיפול בילדה, ועבודות משק בית. התובעת נאלצה להיעזר באמה ובבעלה לאותן המטלות. בעלה נאלץ להיעדר שעות רבות מעבודתו לצורך הוצאת הילדה מהגן, הטיפול בה, והשבתה מחוגים, וכן סיוע בעבודות נוספות, לרבות בישול וקניות. התובעת הוסיפה כי גם כיום היא מתקשה בתפקודי היומיום ונזקקת מידי פעם לעזרה וסיעוד מבעלה אמה ובני משפחה נוספים וחברים. לדבריה, ככל שיחלפו השנים, ייאלץ בעלה להשקיע יותר שעות בעבודתו והוא לא יוכל להמשיך ולבצע את מטלות הבית באופן יומיומי. לדבריה יידרשו, בנסיבות אלה, שליחים לביצוע נשיאת מצרכים. התובעת הוסיפה כי עובר לתאונה הועסקה בביתה עוזרת בית בתדירות נמוכה, של פעם בשבוע למשך שעתיים או שלוש, אך עקב התאונה עלה ההיקף לחמש שעות בכל פעם, בשכר של 35 ש"ח לשעה. היא העריכה כי תמשיך להיזקק לשירותים האמורים וכאשר תתבגר ומצבה הרפואי יחמיר, היקף השעות אף יעלה משמעותית. לדברי התובעת איכות חייה מאז התאונה ירדה וגם פעולות שהיא מבצעת בבית מבוצעות בצורה איטית יותר, היא מתקשה לצאת עם ילדיה לטיולים, ואינה עושה פעילות ספורטיבית אותה עשתה בעבר (משחקי כדורסל, הליכות, התעמלות אירובית).
13. לתצהיר התובעת צורפו תלושי שכר של החודשים ינואר 2007 עד אפריל 2007 מאוניברסיטת בן גוריון . מתלוש חודש ינואר 2007 עולה שכר של 2,171 ש"ח, מתלוש חודש פברואר עולה שכר של 4,593 ש"ח, מתלוש חודש מרץ 2007 עולה שכר של 4,057 ש"ח ומתלוש חודש אפריל שכר של 2,016 ש"ח. עסקינן בשכר ממוצע של כ- 3,200 ש"ח (אעיר כי בשלב הגשת תחשיבי נזק הוצגו גם שני תלושי שכר בגין עבודתה במכללת אשקלון).