פסק-דין בתיק ת"א 13500-07

1.                   התובע, יליד 26.11.1962, נפגע בתאונת דרכים שאירעה ביום 25.2.07 כאשר רכב אחר פגע ברכבו מאחור. בהתאם להודעתה מיום 6.4.08 הנתבעת אינה חולקת על חבותה לשאת בנזקי התובע והמחלוקת היא באשר להערכת הנזק.

2.                   ד"ר אמל חורי מונה מומחה רפואי בתחום האורטופדיה ובדק את התובע. בחוות הדעת הוא מתאר כי  התובע הגיע למרפאת טר"ם ביום התאונה בערב בשל כאבים בצוואר ובגב. ביום המחרת הוא התלונן כי חש כאבים בברך בעליית מדרגות; טופל בפיזיותרפיה לברך ללא שיפור והיה במעקב עד שעבר ארתרוסקופיה של הברך. כאבי הצוואר והגב השתפרו אך התובע המשיך לסבול כאבים בברך.

3.                   בתיאור הבדיקה הקלינית הוא כתב כי לא מצא כל מגבלה בתנועות עמוד השדרה. בהתיחס לברכיים הוא מצא כי קיים פער בבדיקת היקפי הירכיים, ניתן להתרשם מצלקות מזעריות של הארתרוסקופיה וכי נראית קליטת יתר בבדיקת מיפוי העצמות.

4.                   המומחה מסכם את חוות דעתו בכך שהתלונות על כאבי ברכיים החלו יום לאחר התאונה ללא ממצאים בבדיקה פיזיקלית ראשונית. לאחר מכן הברך טופלה אך הממצאים שנמצאו בבדיקת הארתורסקופיה אינם טראומטיים. הוא כתב בנוסף כי  מנגנון התאונה שהוצג לו אינו כזה שיש בו כדי לגרום לממצאים חיוביים מיידיים בבדיקת הברך וכי נדרש מנגנון חבלה ישיר עם אנרגיה גבוהה. פגיעה מסוג זה צריכה להותיר חוסר יכולת לשאת משקל, דימום תוך פרקי או רגישות עזה בהנעת הברך. מאחר וממצאים כאלה לא היו לפי החומר הרפואי שצורף וכן משלא נמצא ממצא של קליטת יתר בבדיקת מיפוי העצמות חודשיים לאחר התאונה - סבור המומחה כי הפתולוגיה בברכיים היא ממצא מקרי שאינו קשור לתאונה. עמדת המומחה אפוא היא כי התאונה לא הותירה נכות.

5.                   התובע חולק על עמדת המומחה והעביר אליו שאלות הבהרה ובהמשך המומחה אף נחקר. בתשובותיו לשאלות התבקש המומחה להבהיר האם במנותק משאלת הקשר הסיבתי בין התאונה לבין הנכות סובל התובע מנכות. עמדת המומחה הייתה כי מאחר וטווח תנועות פרק הברך הינו מלא ואין קליטה במיפוי העצמות ובנוכחות ברך יציבה סביר להניח שנכותו הנוכחית בברך ימין הינה 0% וכי מצב זה עלול להשתנות במידה והשינויים הניווניים יחמירו.

6.                   בחקירתו בבית המשפט עומת המומחה עם ההיבטים השונים של חוות דעתו. כך הוצגה לו גרסת התובע לגבי מנגנון התאונה ולפיה תאר בתצהירו את מנגנון התאונה כך שרכב צד ג' התנגש ברכבו בעוצמה גבוהה וכי מעוצמת הפגיעה גופו נהדף קדימה וברכו הימנית נתקעה בחלק התחתון של הדשבורד. מנגנון החבלה שלו בברך, כך נטען, היה מנגנון ישיר והמכה הייתה חזקה.  המומחה אישר כי כאשר אדם מקבל חבלה ישרה ברגל הדבר יכול להתאים לחבלה במנגנון של פגיעה ישירה.

7.                   המומחה נשאל לגבי עמדתו ולפיה החל התובע להתלונן על הברך בשלב מאוחר יותר, יום לאחר התאונה ולא מייד. בעניין זה הסביר המומחה כי כאשר אדם נחבל חבלה ישירה מצופה למצוא תלונות ותסמינים מיידיים. כך הוא ציפה שכאשר הגיע התובע לטיפול הראשוני באותו ערב במרפאת טר"ם היה מתלונן על אותן חבלות וכן כי הרופא הבודק היה מוצא תסמינים פיזיקאליים כמו נפיחות, אודם, שינויים, נוזל תור פרקי (עמ' 8, ש' 12-17). הוא ערך הבחנה בין הפגיעות האחרות שבהן אין מדובר בפגיעה ישירה ולכן כאבים מתפתחים עד יום, יומיים או שבוע לאחר הפגיעה ומדובר בתהליך לבין פגיעה ישירה בברך ששם מצופה כי יהיו כאבים עזים ורגישות מקסימאילת בהתחלה ולאחר מכן שיפור עם הזמן. אפשרות ולפיה הכאבים בברך מתחילים למחרת לא נראתה סבירה בעיני המומחה (עמ' 9, ש' 1-4). המומחה אישר כי לעיתים התלונות הן מאוחרות יותר אך לדבריו מאחר והתובע הגיע למרפאה והתלונן אך לא הזכיר חבלה כה משמעותית בברך, כפי שהוא טוען שהייתה, הדבר לא נראה בעיניו הגיוני (עמ' 9, ש' 7-9; ש' 15-16). הערכת המומחה היא שעניין הברך היה קיים עוד קודם והתעורר באותו שלב בעת שהתובע פגש בד"ר דנציגר ואז התלונן גם על כך (עמ' 10, ש' 31-32).

8.                   באותו שלב של חקירתו הוצג למומחה דו"ח ניתוח הארטרוסקופיה שעבר התובע. המומחה, שעיין בדו"ח, מצא כי כתוב בו שנמצא אוסטאוארטריטיס של ה- MFC המבטא קיום שינויים ניווניים ומצא בכך חיזוק למסקנה שלו וכי המדובר עתה באבחנה של 100%. ממצא זה שנמצא בבדיקה מראה לשיטתו כי מדובר בתהליך ניווני ולא בפגיעה טראומטית (עמ' 12, ש' 18-21).

9.                   באשר למצבו של התובע, ללא התייחסות לשאלת הקשר הסיבתי, שב המומחה על עמדתו כי כרגע אין לתובע נכות (עמ' 15, ש' 31-32) אך סבר כי בעתיד יכולה להתפתח נכות כזו.

10.               בתשובה לשאלות בא כוח הנתבעת שב המומחה והבהיר כי אין לדעתו כל קשר בין מצב הברך לבין התאונה וכי המדובר בממצא וודאי לאור מה שנכתב בבדיקת הארטרוסקופיה (עמ' 17, ש' 13-20).

11.               התובע ביקש בסיכומיו שלא לקבל את חוות דעת המומחה, לפסול אותה ולהסתמך על קביעת המוסד לביטוח לאומי בעניינו (שקבעה נכות של 5%). הוא נסמך בטענותיו על מספר טעויות שנפלו בחוות הדעת:

א.      קיום חבלה ישירה - לדעתו של התובע יצא המומחה מנקודת הנחה כי אין מדובר בחבלה ישירה בעוד שלפי עדות התובע והמסמכים שהגיש החבלה הייתה ישירה והייתה פגיעה של הרגל בדשבורד.

ב.       משמעות היעדר התלונות בסמוך לתאונה -  התובע סבור כי המומחה שגה במשקל שנתן לכך שהתלונות הופיעו רק יום לאחר התאונה ולא בביקור הראשון במרפאת טר"ם. לשיטתו התלונות יום לאחר התאונה המתייחסות לברך עצמה מצביעות על כך שהייתה פגיעה וזו קשורה לתאונה.

ג.        היעדר תלונות קודמות על הברך -  עמדת התובע היא כי מאחר ואין בתיק הרפואי ממצאים על תלונות קודמות לגבי הברך יש לקבוע כי גם אם היה מצב קיים בברך הוציאה הפגיעה בתאונה את אותו מצב מהכוח אל הפועל ויש לזקוף לחובת התאונה את הנזק שנגרם.

ד.       מגמתיות -  טענת התובע היא כי קביעות המומחה היו מגמתיות וכי הוא בחר לייחס לתובע ניסיון להפיק רווח משני ללא כל הצדקה וכפועל יוצא מכך בכל מקרה של התלבטות בחר לקבוע לחובת התובע.

12.               בהתחשב במשמעות המצטברת של נימוקים אלה ונימוקים נוספים מבקש התובע כי המומחה יפסל, ימונה מומחה נוסף או תתקבל קביעת המוסד לביטוח לאומי. לחילופין מבקש התובע כי בית המשפט יקבע כי נותרה לו נכות הנובעת מהתאונה.

13.               הנתבעת נסמכת בטיעוניה על תשובות המומחה ועל קביעותיו מבקשת לקבל אותן.  היא מפנה לכך שהתובע אכן לא התלונן על הפגיעה בברך בסמוך לתאונה; ממצאי בדיקת מיפוי העצמות לא תמכו בכך שהייתה חבלה בתאונה ובסופו של דבר כאשר נערכה ארטרוסקופיה נמצא כי הממצאים הם ניווניים ולכן אין מדובר בפגיעה טראומטית.

14.               לאחר שבחנתי את טענות הצדדים מצאתי כי מקובלת עלי עמדת המומחה ולפיה לא ניתן לקשור בדרגת ההסתברות הנדרשת במשפט האזרחי את הפגיעה בברך לתאונה. המומחה נתן הסבר מניח את הדעת לכל השאלות שהתעוררו ולאחר שהוצג בפניו דו"ח הניתוח המלא של בדיקת הארטורסקופיה הוברר כי הנחתו הראשונית, שעליה עוד ניתן היה אולי לחלוק, נתמכת בבדיקה חד משמעית שקבעה כי מדובר בשינויים ניווניים. משזו המסקנה התוצאה הנובעת ממנה היא כי אין קשר בין החבלה לבין מצב ברכו של התובע. לכך יש להוסיף גם את הנימוקים הנוספים שנכללו בחוות הדעת ובתשובות המומחה. עוד אוסיף כי איני שותף לתחושת בא כוח התובע למגמתיות מצד המומחה ולא מצאתי כל בסיס לטענות בעניין זה.  מכל מקום נוכח עמדת המומחה הרי שממילא אין לתובע כרגע נכות ללא קשר לשאלה האם מצבו קשור סיבתית לתאונה.

15.               נוכח המסקנה אליה הגעתי בשאלת הקשר הסיבתי בין החבלה בברך לבין התאונה הרי שמרבית הנזקים שהתובע התייחס אליהם בתצהירו ובסיכומיו אינם רלוונטיים.