ת"א
בית המשפט המחוזי תל אביב - יפו
|
1344-05
23/07/2012
|
בפני השופט:
אליהו בכר
|
| - נגד - |
התובע:
1. פלונית
2. חליל מנסור
3. רפקה מנסור
עו"ד משה גוטסמן
|
הנתבע:
1. ואאל אבו טאלב
2. הכשרת הישוב חברה לביטוח בע"מ
3. רחמים כהן
4. איילון בע"מ - חברה לבטוח
עו"ד שי שמש
עו"ד י.קמין ואח'
|
| פסק-דין |
מבוא
1. לפני תביעת התובעים לפיצויים בגין נזקי גוף שאירעו לתובעת 1, ילידת 7.1.1988, הפסדי שכר והשתכרות שנגרמו להוריה, התובעים 2 ו- 3, כמו גם הוצאות שנגרמו להם, בתאונת דרכים מתאריך 14.11.03, בה נפגעה הנתבעת 1 בהתאם לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה - 1975 (להלן:
"החוק").
תאונת הדרכים התרחשה עת רכבים הנהוגים על ידי הנתבעים 1 ו-3 התנגשו. כתוצאה מכך פגע רכב הנתבע 1 בתובעת 1 שהיתה באותה העת הולכת רגל והסב לה נזק גוף.
אין מחלוקת בין הצדדים בדבר חבותם של הנתבעים לפצות התובעים בגין נזקיהם בהיות התאונה תאונה מעורבת, יחד עם זאת קמה מחלוקת בכל הקשור עם שיעור הנזק והקשר הסיבתי שלו לתאונה לאור מצבה הגופני של התובעת 1 ערב התאונה ועל כך נסב בפועל רוב הדיון.
הנכות הרפואית
2. בתיק זה מונו לתובעת 1 שלושה מומחים רפואיים, שניים לבחינת נזקי התאונה עצמה ואחד לבחינת מצבה הגופני ערב התאונה.
בתחום הפה והלסת מונתה
ד"ר שושנה שפירר, שמסרה חוות דעתה ב- 21.9.08 ולפיה בתאונה נחבלה התובעת 1 בפלג גופה הימני, כולל הלסתות ואיבדה הכרתה. ממקום התאונה פונתה לביה"ח לילדים "דנה" כשהיא ללא הכרה ומונשמת ואושפזה במחלקת לטיפול נמרץ.
בביה"ח אובחנה כסובלת משבר דו צדדי של המנדיבולה (לסת תחתונה) ללא תזוזה, שבר מימין של הקיר הקדמי של הסינוס המקסילרי עם מעט דם בסינוס, וכן סבלה מהמטומה תת עורית גדולה פרונטו-פריאטו-טמפורלית מימין.
בבדיקתה, 4 שנים לאחר התאונה, נמצא כי קיים ריפוי מלא לשברים כאשר הצילומים הפנורמים הדגימו קונדילים קטנים. מאחר והתובעת 1 עברה את התאונה לאחר סיום הגדילה, ההשפעה של החבלה על הלסת ועל מפרקי הלסת היתה מועטה. המומחית ציינה כי התובעת 1 סובלת ממחלה גנטית נדירה, לגביה ארחיב הדיבור בהמשך, ללא קשר לתאונה (להלן:
"המחלה הגנטית"). מחלה זו פוגעת בעמוד השדרה ולעיתים במפרקים, ולא ניתן לשלול בוודאות את הקשר שבין המראה המיוחד של מפרקי הלסת של התובעת 1 נכון להיום והמחלה הגנטית ממנה הינה סובלת.
מכל מקום, פתיחת הפה של התובעת 1, למרות שהינה מועטה במידת מה, מצויה עדיין בתחום הנורמה, כמו כן לא קיימת רגישות חזקה מאד, שיניה של התובעת 1 אמנם קטנות באופן קיצוני, אך זאת בשל המחלה הגנטית. בכל הקשור לכאבים בפנים, לא ניתן לשלול כי מקורם של אלה אינו בתאונה.
לבסוף לא סברה המומחית כי נותרו לתובעת 1 כל אחוזי נכות בגין התאונה בתחום מומחיותה.
יחד עם זאת, המליצה המומחית על שני קורסים של 12 טיפולים פיזיותרפיים בשנה הראשונה ובהמשך 12 טיפולים לכל שנה למשך שנתיים נוספות, לצורך תחזוקה (3 שנים בסך הכול), כשעלות כל טיפול פיזיותרפי 200 ש"ח.
כאן המקום לציין, כי המומחית לא נחקרה אודות חוות דעתה. התובעים בסיכומיהם לא התייחסו לנזקי התובעת 1 בתחום זה, ולפיכך לא אתייחס אף אני להמלצות בתחום הפיזיותרפיה.
3.
פרופ' קלמן כץ מונה על ידי ביהמ"ש כמומחה רפואי בתחום האורטופדי לבחינת נכות התובעת 1 בתחום מומחיותו בשל התאונה ובשל המחלה הגנטית ממנה הינה סובלת.
במסגרת חוות דעתו שנמסרה ב- 23.3.08 ציין פרופ' כץ, כי כתוצאה מהתאונה סבלה התובעת 1 מפגיעות בחזה, באגן ובגב כאשר הממצא הבולט ביותר בתחום האורטופדי היה חולשה ביד ימין. תחושה זו השתפרה במהלך אשפוזה, כאשר בסיכום תקופת אשפוזה טופלה במשך 4 חודשים באשפוז יום שיקומי, בסופם חזרה לתפקד באופן עצמאי וחזרה ללמוד בביה"ס.
בבדיקתה התלוננה התובעת 1 על קושי בהליכה עקב כאבים בברכיים שהחלו לאחר התאונה, מה שמקשה עליה למצוא פרנסה לטענתה.
בבדיקתו מצא המומחה עיוות מסוג ולגוס בציר הברכיים בדגש על צד ימין, הגבלה בתנועות מפרק שמאל, כאבים והגבלה בתנועות פרקי הירכיים ורגישות מאחרי הפיקה בשתי הברכיים.
בגין אלה העריך את נכות התובעת 1 ב- 30% לפי סעיף 35(1)(ד) לתקנות המוסד לביטוח לאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשל"ז-1956 (להלן:
"תקנות המל"ל").
ממצאים אלה היו קיימים טרם התאונה כתוצאה ממחלת השלד הגנטית ממנה סובלת התובעת 1 וללא קשר לתאונה, וזו אף לא החמירה את מצבה.