שתי משפחות, לויאן ולוינסון, הגרות בבית משותף הגיעו להסכמה שלפיה לויאן הגרה בקומת הקרקע תרחיב את דירתה בכך שתבנה חדר נוסף, ואילו לוינסון שגרה בקומה הראשונה תבנה מרפסת מעל אותו חדר. במסגרת זו הוסכם על השתתפות בהוצאות הבניה. לאחר בניית החדר, התברר שגובה תקרתו חורג בכ-20 ס"מ, באופן שיוצר מדרגה בין דירת לוינסון לבין המרפסת. חרף פניותיה של לוינסון אל לויאן לתקן את המצב, לא עשתה לויאן דבר. כדי לצמצם את הפער בין דירת לוינסון לבין המרפסת, צומצמו אמצעי הבידוד שהוכנסו מתחת לרצפת המרפסת של לוינסון והדבר הסב נזילות ורטיבויות בתקרה של דירת לויאן.
נסיבות אלו, גררו את ההליכים הנדונים. במהלך בירורם, תוקנו הליקויים האמורים בכך שהוסרה תקרת החדר של לויאן ונבנתה מחדש בגובה המתאים ובמהלך עבודות אלו אף הוכנס בידוד כנדרש, באופן שפתר את בעיית הרטיבויות בדירתה של לויאן.
המחלוקת העיקרית היא אפוא, בשאלה, מי מבין כל הצדדים להליך אחראי לנזקים שנגרמו לכל אחת מהמשפחות, לוינסון ולויאן.
א.
עיקרי העובדות ועיקרי ההליכים הרלוונטיים
2. תחילה יפורטו עיקרי העובדות ועיקרי ההליכים, אשר בעיקרם אינם שנויים במחלוקת. ככל שיפורטו עובדות השנויות במחלוקת, הדבר יצוין במפורש.
3. בהתאם להיתר בניה שהוצא ביוזמת משפחות לוינסון, לויאן ומשפחה נוספת (משפחת צברי, שחלקה אינו רלוונטי להליכים הנדונים) בדצמבר 2007, בנתה לויאן, הגרה בקומת קרקע חדר נוסף צמוד לדירתה, ומעליו נבנתה מרפסת הצמודה לדירתה של משפחת לוינסון.
את ההליכים לקבלת היתר הבניה קידם אהרן הורוביץ (להלן -
הורוביץ), אשר הצדדים ראו בו אדריכל. לטענתו, חרף העובדה שהכין את התכניות וקידם את קבלת היתר הבניה, אין לו הכשרה של אדריכל, אלא עיסוקו הוא ללא הכשרה פורמאלית, כמי שמוציא ומביא ומקדם קבלת היתרי בנייה, או כפי שנהוג לכנות - "מאכער". עורך הבקשה לקבלת היתר הבניה והמהנדס המתכנן החתום על הבקשה, הוא מהנדס הבניין משה קוזניצוב (להלן -
קוזניצוב) (היתר הבניה - נספח ב' של התצהיר של בתיה לוינסון).
בדיון היחיד שאליו התייצב מוסטפא מוחמד אבו עלא (להלן -
מוסטפא), הוא אמר שעבד עם עובד חאמד, אך אינו קבלן. עם זאת טען שעבד על בסיס יומי ועל פי התכניות ובהתאם לאישור המהנדס (עמ' 3 בפרוטוקול מיום 5.9.2010). מאחר שלא היה מיוצג, לא נשמעה מלוא גרסתו, אך מאז הוא לא התייצב עוד לאף דיון נוסף ואף לא הגיש כתבי טענות מטעמו.
חלקו בבנייה של עובד חמד (להלן -
חמד), שנוי במחלוקת. אין מחלוקת כי הוא נשכר כדי לבצע עבודות פנים בדירת לויאן ושביצע את חלקן. מעבר לכך, ישנה מחלוקת אם היה אחראי לבניית החדר וממילא אף לפער הגבהים שנוצר, כפי שעוד יפורט להלן.
4. בהתאם להסכם בכתב שנחתם ביום 12.3.2008 בין גולן והדס לויאן לבין יעקב ובתיה לוינסון (נספח ג' של התצהיר של בתיה לוינסון), התחייבו לוינסון לשלם ללויאן 18,000 ש"ח במספר המחאות (לא צוין בכמה המחאות), "עבור השתתפות עלות בניית היסודות והגג".
לאחר שהושלמה יציקת הגג של תוספת הבניה שבנתה לויאן, התברר שהתקרה נבנתה גבוה מהמתוכנן באופן שיצר הפרש של כ-20 ס"מ בין תקרת הגג של תוספת הבניה של דירת לויאן, שהיא רצפת המרפסת של לוינסון, לבין רצפת הדירה של לוינסון. בשל כך נוצרה מדרגה ביציאה מסלון דירת לוינסון אל המרפסת שנבנתה.
כדי לצמצם את הפרש הגבהים, צמצם הקבלן שבנה בדירה של לויסון בחומרי הבידוד שאמורים היו להיות ברצפת המרפסת, שהיא גם תקרת תוספת הבניה של לויאן. כתוצאה מכך נגרמו רטיבויות ונזילות בתקרת דירתם של לויאן.
כבר ביום 27.3.2008 פנה בא-כוחם של לוינסון אל לויאן והתרה בהם כי עליהם לתקן את הפרש הגבהים שנוצר כאמור. באותו מכתב אף ציין כי הדבר מונע מבתיה לוינסון, "הצמודה לכסא גלגלים ... להשתמש במרפסת", והוסיף כי הפרש הגבהים מהווה הפרה יסודית של ההסכם האמור. לפיכך הודיע, כי בוטלו יתרת ההמחאות שלוינסון נתנו ללויאן. מכתב נוסף ברוח הדברים שלח בא-כוחם של לוינסון אל לויאן ביום 7.4.2008 (שני המכתבים - נספח ד' של התצהיר של בתיה לוינסון). אין מחלוקת על כך שלויאן לא עשו דבר כדי לתקן את הפרש הגבהים שנוצר בשל בניית תקרת תוספת הבניה של דירתם בגובה שגוי, הסוטה מתכניות הבניה.
5. על רקע הפרש הגבהים בדירת לוינסון וליקויי הרטיבות בדירת לויאן, הוגשו ההליכים הנדונים. להגשת מקצתם קדמו לא מעט הליכים שעניינם תיקוני כתבי טענות, איחודם של ההליכים ועוד כיוצא באלו, אשר לא ראינו צורך להרחיב בכך. בסופו של דבר, עומדות לפני בית המשפט להכרעה, התובעות הבאות:
(1)
ת"א 1332/09: התובעת היא הדס לויאן והנתבעת היא בתיה לוינסון: ראשיתה של תביעה זו בבקשה לביצוע שטר בסך של 6,000 ש"ח, המתייחסת להמחאה בסכום זה ששילמו לוינסון ללויאן כחלק מהשתתפות לוינסון בבניית היסודות והגג (בהתאם להסכם האמור, מיום 12.3.2007). התביעה הועמדה על סך של 6,293 ש"ח.
(2)
תביעה שכנגד בת"א 1332/09: התובעים הם בתיה ויעקב לוינסון והנתבעים הם הדס וגולן לויאן, קוזניצוב, חמד והורביץ. סכום התביעה 135,966 ש"ח, והוא מורכב מעלויות העולות על סכום זה אשר אף לא נתמכו במסמכים כלשהם, כלהלן: תיקון הפרשי הגבהים לפי אחת משתי חלופות (על-פי הנטען עלות חלופה אחת היא 130,000 ש"ח ועלות החלופה השנייה 87,000 ש"ח); פיצוי בגין עוגמת נפש - 50,000 ש"ח; הוצאות שונות - 3,000 ש"ח; הוצאות הבניה שתיהרס - 27,800 ש"ח; הוצאות ניקיון - 4,200 ש"ח.
חמד הגיש הודעה לצד שלישי נגד מוסטפא. חרף הזדמנויות וארכות שניתנו למוסטפא להגיש כתב הגנה, הוא נמנע מלהגישו ואף לא התייצב לדיונים (למעט דיון אחד, כאמור לעיל). לפיכך, ביום 8.3.2012 ניתן נגדו פסק-דין מותנה, בהתאם לתקנה 223(א) בתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984.
(3)
ת"א 9754/09: התובעים הם הדס וגולן לויאן והנתבעים הם בתיה ויעקב לוינסון. סכום התביעה הוא 100,000 ש"ח, בגין כל הנזקים שלטענת לויאן נגרמו להם בשל הרטיבויות והנזילות. גם תובעים אלו לא תמכו את הסכום הנתבע באף לא מסמך אחד.
6. הגם שכאמור, איש מבין התובעים לא תמך את טענותיו בחוות דעה של מומחה, במסמכים כלשהם, בקבלות על הוצאות או בכל ראיה אחרת שהיה בכוחה לבסס טענה מבין הטענות שנטענו, מונה מומחה מטעם בית המשפט, המהנדס ושמאי המקרקעין מר אייל שנהב (להלן -
המומחה). בהתאם לאמור בהחלטה על מינויו (החלטה מיום 26.1.2011), בחוות-דעתו התבקש המומחה לחוות את דעתו
בנושאים שהצדדים ניסחו (פרוטוקול הדיון מיום 5.9.2010, עמ' 3-2), וכללו בין השאר, את שאלת האחריות לסטייה בגובה המרפסת, שאליה עוד נידרש בהמשך הדברים.