כללי
1. בפני תביעה שעניינה נזקי גוף. מדובר בתאונת עבודה. אין מחלוקת לפי התובע עבד - ועודו עובד - אצל הנתבעת 1. לדבריו, במשך כשש שנים עבד בעבודות פיתוח כבישים ואספלט (בין השנים 2000-2006 לערך), ובתוך כך נדרש לעבוד עם מכבש ופטיש אויר (ס' 3 לתצהירו). התובע העיד כי ביצע תיקונים רבים בבורות הכביש ונדרש למכשיר הקרוי "צפרדע", אשר "משמיע רעשים עצומים" (ס' 3 לתצהירו). לדברי התובע, הוא נחשף לרעש מזיק במהלך שנים בעבודתו זו. לאחר מספר שנות עבודה עבר למחלקת התברואה בעירייה, וגם אז המשיך להיחשף לרעש של משאית הזבל כתוצאה מגריסת הזבל (שם).
2. הנתבעת הכחישה את אחריותה לנזקי השמיעה הנטענים וטענה כי התובע לא הוכיחם. לחלופין ביקשה להטיל עליו אשם תורם, מחמת שלא השתמש באמצעי מגן מתאימים.
3. המחלוקת בין הצדדים נסבה גם על שאלת הנזק. כל צד הגיש חוות דעת מטעמו ובית המשפט מינה מומחה - ד"ר משה אנגלנדר - בתחום אא"ג. מומחה בית המשפט העריך כי התובע סובל מליקוי שמיעה בשל חשיפה נמשכת לרעש בשיעור של 5%, והוסיף כי לא מגיעים אחוזי נכות בשל טנטון. מומחה בית המשפט לא זומן להיחקר, ואף מומחי הצדדים לא נחקרו.
4.
במישור הדיוני: מטעם התובע הצהירו הוא עצמו, אשתו, גב' עליזה, בנו מר דוד, וכן שכנו, מר אל-עזרא. נתבעות לא העידו עדים מטעמן. מצהירי התביעה נחקרו בפני בית המשפט. עם תום שמיעת הראיות, ב"כ הצדדים סיכמו בע"פ.
דיון
5. בשאלת האחריות, אני קובעת כי לנתבעת 1 ישנה אחריות בגין נזקי השמיעה מהם סובל התובע היום. התובע העיד על עבודתו הנמשכת בפיתוח כבישים ובתיקוניהם, ובתוך כך סיפר על העבודה עם המכשור המרעיש. בלשונו הפשוטה סיפר: "עקב הויבראציות שהייתי עובד עם המכבש, כל הגוף שלי רעד, הביאו לי פקקים לאזניים שלבד היו יוצאים. כל הזמן הייתי מתלונן" (פ' ע' 5 ש' 2-3). דומה כי אין צורך להרבות מילים בסוגיה זו; מן המפורסמות היא כי עבודה בקידוח כבישים, תוך שימוש בעזרים כגון אלה שעליהם העיד התובע - כרוכה ביצירת רעש רב. הנתבעת 1 מצידה לא הביאה כל עד שיספר מה עשה התובע בעבודתו ובאיזה רעש כרוכה היתה העבודה. היה בכוחה להעיד את מנהל העבודה, מנהל האגף הרלוונטי, אחראי משמרת וכיו"ב בעלי תפקידים שיעידו על העבודה, טיבה, והרעש שהיא מקימה. ההימנעות נזקפת כנגדה.
6. תמיכה בטענת התובע אודות חשיפה לרעש מצויה בחוות דעתו של מומחה בית המשפט. המומחה מצא כי בדיקת השמיעה האחרונה שבוצעה בתובע, ביום 31.5.2010, מראה "שקע ב- 6000 הרץ המתאים לחבלה בשל חשיפה לרעש" (העמוד האחרון בחוות הדעת, לפני פרק הסיכום). בפרק הסיכום נרשם: "קיימות הוכחות אובייקטיביות המראות כי לתובע יש ליקוי שמיעה בשל החשיפה לרעש". ממצא רפואי זה תומך בעדות התובע אודות אופי העבודה, ומלמד כי אכן נחשף לרעש משמעותי, עד כדי יצירת נזק מצטבר.
7. ב"כ הנתבעות לא חזר על טענת ההתיישנות בסיכומיו. מכל מקום, ראוי לציין כי אין מדובר באירוע חד פעמי, כגון נפילה של עובד המתרחשת ביום מסוים. לפנינו מצב תעסוקתי נמשך, אשר בגדרו נחשף התובע לרעש רם ובאופן קבוע מידי יום ביומו בכל יום עבודה, למשך מספר שעות בכל פעם. הנזק הצטבר והגיע לשיאו, עת ביקש התובע לפני שנים אחדות לסיים את עבודתו בפיתוח הכבישים ולעבור לאגף אחר (ר' עדותו בפ' ע' 7 ש' 30-32: "ש. למה עברת מהתברואה למשרדים? ת. עצם העובדה שמפריעה לי השמיעה, החלטתי שאני לא רוצה לעבוד עם רעשים, באתי לכוח אדם וביקשתי העברה ובקשתי התקבלה"). כאמור, הנתבעת 1 לא הציגה כל עד מטעמה בכל הקשור למהלך עבודתו של התובע אצלה, ולא סתרה את עדות התובע בנקודה זו.
8. כידוע, מעסיק צריך לדאוג לקיומם של אמצעי מגן ראויים להגנה על העובד מפני נזקי עבודתו. מקום בו העבודה כרוכה ברעש משמעותי ונמשך, ראוי ליתן לעובד אוזניות לכיסוי אוזניו. במקרה הנדון, הנתבעת 1 סיפקה לתובע אטמים, אולם אלה היו ככל הנראה אטמים פשוטים הנופלים בקלות מהאוזן. התובע העיד שמדובר ב"ספוג כזה קטן" (פ' ע' 5 ש' 15). לדבריו: "השתמשתי כל פעם הייתי משמש כל פעם נופלים. אחרי עשר דקות, רבע שעה היו נופלים... או שהייתי מחזיר או שהייתי מתייאש מלהחזיר...הם היו נופלים לי מהאוזניים לחולות...אני אתחיל ללכת עם חבילות של אטמים בכיסים?" (פ' ע' 5 ש' 15-28).
9. הנתבעת הגישה רשימה של "ציוד מגן חובה לעובדים בנתיבי תנועה" בו נרשם בסעיף 8: "מגיני/אטמי אוזניים להגנה על האוזניים לעובדים עם מכבשים, טרקטורים, מדחסי אוויר, פטישי אוויר" (ר' תיק מוצגי הנתבעות). ואולם, אף כי ממוצג זה ניתן ללמוד כי הנתבעת 1 ערה ומכירה בחובתה לספק מגינים לאוזניים - לא זומן כל עד שיעיד כי המגינים אומנם סופקו בפועל, ומה טיבם. בסעיף 5 לתצהירו הצהיר התובע כי סופקו לו אטמי אוזניים שלא היו עמידים בפני הרעש והעוצמה בעבודתו; הנתבעת לא הגישה כל תצהיר תשובה המלמד מהם המגינים שסופקו, ואם היה בהם כדי לספק.
10. אשר על כן, יש להטיל על הנתבעת אחריות עיקרית לנזקי הרעש. יחד עם זאת, אני סבורה כי במקרה הנדון ראוי להוסיף ולהטיל על התובע אשם תורם. הטעם לכך הוא כפול:
ראשית, התובע מצוי היה במצב הטוב ביותר לדווח ולהתריע על הליקויים באטמים שסופקו לו. לדבריו, הוא התלונן (ר' עדותו בפ' ע' 5 ש' 3: "כל הזמן הייתי מתלונן"); אולם דומה כי בנסיבות העניין לא הקפיד הקפדה יתרה בכל הקשור לחבישת האטמים, ולא הפגין נחישות מספקת כלפי מנהלי העבודה באשר לדרישתו לקבל מגיני אזניים. כך העיד, כי האטמים היו נופלים לו מהאוזניים לחולות, ולמרות זאת לא הצטייד באטמים חלופיים בכיסיו (ר' עדותו בפ' ע' 5 ש' 28). כך גם לא חשב על האפשרות לרכוש לעצמו אוזניות (ר' למשל עדות אשתו בפ' ע' 11 ש' 20-22). כמובן, אין מקום להטיל על העובד את החובה לרכוש ציוד מגן; יחד עם זאת, במקרה דנא אין מדובר בפריט מסובך או יקר במיוחד. העובד מצוי בשטח, ויודע מהם הקשיים המפריעים לו; התרשמתי כי במקרה דנא ישב במידה רבה בחיבוק ידיים ולא קידם את נושא המיגון.
שנית, מתברר כי כאשר התובע ביקש לסיים את עבודתו במחלקת הפיתוח - העירייה נענתה לבקשתו; גם כאשר ביקש לעזוב את מחלקת התברואה ולעבור לעבודה משרדית - לא נתקל בסירוב. מעברים אלה לא היו כרוכים בהפחתה בשכר (ר' עדותו בפ' ע' 7 ש' 25-32).
11. בנסיבות העניין, אני מטילה על התובע אשר תורם בשיעור 10%.
12.
אשר לנזק: כאמור, בפני בית המשפט מונחת חוות דעתו של המומחה ד"ר אנגלנדר אשר לפיה התובע סובל מליקוי שמיעה בשל חשיפה לרעש בשיעור 5%. תלונתו בעניין הטנטון - נדחתה כבלתי אמינה (ר' ע' אחרון בחוות הדעת). התובע לא הפסיק לעבוד אצל הנתבעת עקב הליקוי, אם כי עבר למחלקה אחרת, ללא הפחתה בשכרו.
13. ב"כ התובע הפנה בסיכומיו לתחשיב הנזק לצורך ראשי הנזק המבוקשים.
אשר להוצאות רפואיות לעבר: הוגשה קבלה אודות הוצאה בסך 9,000 ש"ח עבור ישראטון מכשירי שמיעה בע"מ. התובע הודה בחקירתו כי קיבל החזר כספי של כ- 7,000 ש"ח מקופת חולים (פ' ע' 4 ש' 24-29). ב"כ הנתבעות ביקש לדחות מכל וכל את הדרישה להוצאות רפואיות בטענה כי אלה מכוסות באופן מלא על ידי המל"ל. התובע מצידו הודה כי לא פנה למל"ל (פ' ע' 4 ש' 20-21). יחד עם זאת, לא הוכח מה היה נותן המל"ל בכגון דא. החזרי קופת החולים, כידוע, אינם מלאים וכרוכים בהשתתפות עצמית של המבוטח. על כן, אני מקבלת את התביעה בראש זה בחלקה ומטילה על הנתבעות לפצותו בגין הוצאות רפואיות לעבר בסך של 2,000 ש"ח בצירוף הצמדה וריבית כחוק מיום 17/3/09 (מועד הקבלה), ועד לתשלום בפועל.
14.
אשר להוצאות רפואיות לעתיד - התובע הציג בפני בית המשפט את מכשירי השמיעה בהם הוא משתמש. אציין, כי איני מקבלת את טענת ב"כ הנתבעות לפיה עצם לבישתם אינה מלמדת על צורך. אומנם, הצורך בעזרים נושא מימד סובייקטיבי מסויים. יחד עם זאת, הדעת נותנת כי אדם לא ירכיב מכשירי שמיעה על אוזניו אם אין הוא נדרש להם. הדבר כרוך בחוסר נוחות ולעיתים גם בהיבט אסתטי. בנוסף, בחוות דעתו של מומחה בית המשפט צויין כי התובע מרכיב מכשירי שמיעה, ולא נרשם כי אינו זקוק להם. צויין: "לא נראה לי כי אדם עם סף שמיעה כזה יזדקק לשני מכשירי שמיעה ועוד ידבר בקול רם", וזאת כבסיס לדרישת המומחה לפיה על התובע לעבור בדיקה רפואית נוספת (ר' עמוד אחרון לחוות הדעת). אין להבין מכך כי התובע אינו צריך מכשירי שמיעה.
15. לא הונחו בפני נתונים אודות מידת הדחיפות של התחלופה הנדרשת במכשירי השמיעה. כך גם יש להניח כי התובע יזקק מעת לעת להחזרי קופת חולים. על דרך של הערכה, יפוצה בסך של 10,000 ש"ח.
16. אין מקום לפיצוי בגין עזרת צד ג' לעבר או לעתיד. אין מדובר בסוג נכות המצריך עזרת צד שלישי.
17. לא נדרשו הפסדי שכר לעבר, שכן לא סבל כאלה.
אשר לאובדן כושר השתכרות בעתיד - התובע הוא בעל השכלה תיכונית בלבד. אף כי לא נטען שצפוי לפיטורין, הרי שהדעת נותנת כי אם יפלט ממקום עבודתו, יסבול במידת מה מנכותו, אשר תקשה עליו להתקבל למקום עבודה חלופי. על דרך של הערכה ובאופן גלובלי יפוצה בסך של 15,000 ש"ח.