הנתבעת (והתובעת שכנגד, שתכונה להלן -
הנתבעת), היא חברה יזמית בתחום הבניה. התובע (והנתבע שכנגד, שיכונה להלן -
התובע), עסק בבנייה הגם שאין מחלוקת כי איננו קבלן רשום ומורשה. התובע ביצע עבור הנתבעת עבודות בנייה בפרויקטים שונים ולטענתו, הנתבעת לא שילמה לו את מלוא התמורה שהתחייבה לשלם לו. מנגד טענה הנתבעת, כי לא רק ששילמה את מלוא התמורה שהתחייבה לשלם לתובע ואף מעבר לכך, אלא התובע חייב לה סכומי כסף שונים וכי עליו גם לפצותה בגין נזקים שונים שהסב לה במהלך עבודתו ובשל עזיבתו את אחד הפרויקטים בטרם הושלם.
מכאן התביעה שהגיש התובע נגד הנתבעת על סך של 500,000 ש"ח והתביעה שכנגד באותו סכום שהגישה הנתבעת נגד התובע. שני הצדדים טענו כי בפועל הצד שכנגד חייב סכום העולה על הסכום שנתבע, אך בשל גובה אגרת המשפט, הועמדו התביעות על הסכום האמור.
א.
הערה על שמיעת התיק ומתן פסק הדין
2. תובענה זו לרבות הראיות שנשמעו במסגרתה, נשמעה לפני כבוד השופט (בדימוס) יצחק מילנוב, אשר פרש לגמלאות לאחר שהצדדים הגישו את סיכומי טענותיהם וקודם למתן פסק הדין. משחלף המועד שנקבע בסעיף 15(א) בחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 ובהתאם להנחיית נשיאת בית משפט זה, הועבר התיק אליי למתן פסק-דין.
תקנה 177 בתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, שעניינה "רציפות הדיון", קובעת כי אם נמנע משופט לסיים את הדיון, רשאי שופט אחר לנהוג בעדויות כאילו הוא עצמו שמע אותן, ורשאי הוא להמשיך מן השלב שבו הפסיק קודמו. לפיכך, פסק הדין יינתן מבלי שהעדויות שנשמעו בפני כבוד השופט מילנוב תשמענה פעם נוספת (ראו: ע"א 2449/08
טואשי נ' בנק מרכנתיל דיסקונט (2010), פסק-דינו של כבוד השופט ס' גובראן בפסקאות 12-11. כן ראו גם: ע"א 534/69
אהרן שושני נ' יפה אלזם, פ"ד כד(1) 145, 147 (1970); ע"א 79/72
האפוטרופוס לנכסי נפקדים נ' פולק, פ"ד כז(1) 768, 773 (1973); ע"א 387/74
יוסף אברהם נ' בתי מרגוע ומלונות "היוזם" בע"מ, פ"ד כט(1) 353, 356 (1974); ע"א 577/94
אורות ייצוג אמנים והפקות ואח' נ' גלי עטרי, פ"ד נא(5) 241, 249 (1997)).
ב.
עיקרי העובדות ועיקרי ההליכים
3. בהתאם להסכם שנחתם בין הצדדים ביום 9.12.2003 נשכרו שירותיו של התובע לבצע עבודות בנייה בפרויקט לבניית הוסטל במעלה אדומים, שבו מאה ושתיים יחידות דיור (עותק מלא של ההסכם - נספח 3 של תצהיר התובע; נספח א' של תצהיר מנהל הנתבעת. להלן וככל שלא ייאמר אחרת, כל הנספחים שיוזכרו הם נספחי תצהירי הנתבעת). בשלב מאוחר יותר נשכרו שירותיו של התובע לביצוע עבודות גם בפרויקט שבנתה הנתבעת בעיר אלעד, אך אין מחלוקת כי לעניין ביצוען של עבודות אלו, לא נחתם הסכם מראש. בחודש ספטמבר 2004 עזב התובע את אתר הבניה במעלה אדומים וחדל לעבוד עם הנתבעת.
4. בכתב התביעה שהגיש התובע ביום 21.9.2006, טען הוא כי הנתבעת נותרה חייבת לו סך של 895,683 ש"ח לפי הפירוט הבא: סך של 53,682 ש"ח המהווה סכום מס שעל-פי טענת התובע, הנתבעת ניכתה משכרו במקור, אך לטענתו, בפועל לא העבירה אל רשויות מס הכנסה; סך של 763,823 ש"ח שלא שולם עבור הפרויקט במעלה אדומים; סך של 78,178 ש"ח עבור הפרויקט באלעד. למרות זאת וכאמור לעיל, מטעמי אגרת המשפט, התביעה הועמדה על סך של 500,000 ש"ח.
ביום 20.11.2006 הגישה הנתבעת את כתב ההגנה מטעמה ובמקביל הגישה תביעה שכנגד נגד התובע, שלפיו נתבע הוא לשלם לנתבעת סך של 500,000 ש"ח. גם סכום זה נתבע, כאמור לעיל, מטעמי אגרת המשפט. בכתב ההגנה ובתביעה שכנגד פורטו התשלומים ששילמה הנתבעת לתובע, אשר לטענתה שילמה לתובע את מלוא הסכום שהתחייבה לשלם לו ואף מעבר לכך. עם זאת טענה, כי בשל כך ששולם לתובע מעבר לנדרש ובשל נזקים שהסב לה, חובו כלפיה הוא בסך של 1,355,494 ש"ח המורכב מאלו: התובע הפסיק את העבודה ביום 10.9.2004 ובשל כך חל עיכוב של שמונה חודשים במסירת העבודות. לפיכך על התובע לשלם את סכום הפיצוי המוסכם שנקבע, בסך של 1,000 ש"ח עבור כל יום ובסך הכול סך של 240,000 ש"ח; לאחר שהתובע נעלם מאתר הבניה נגרמו נזקים שחייבו הריסת חלק מהעבודות שבוצעו. נזק זה הוערך בסך של 50,000 ש"ח; לתובע שולם במזומן סך של 711,716 ש"ח, שבגינם לא המציא התובע חשבוניות מס. מטעם זה לא יכולה הייתה הנתבעת לקזז את הוצאותיה מהמס שחויבה לשלם ואף נדרשה להוצאות כבדות ובהן תשלום לרואה-חשבון. נזקה של הנתבעת בגין כך הוערך בסך של 300,000 ש"ח; בשל הצורך בהזמנת קבלנים אחרים להשלמת העבודות שהנתבע לא השלים הוציאה הנתבעת הוצאות נוספות ולטענתה, הדבר גרם נזק לשמה ולמוניטין שלה. הנזק הכולל בגין אלו הוערך בסך של 649,339 ש"ח; התובע הגיש תלונה נגד הנתבעת לרשויות מס הכנסה, שלטענתה הייתה תלונת שווא, שגררה את מנהלה של הנתבעת להליכי חקירה. בנוסף לכך, התובע איים על מנהלה של הנתבעת כי יפגע בו ובמשפחתו ובשל כך הוגשה נגד התובע תלונה למשטרה שהורתה לו להתרחק ממשרדי הנתבעת וממנהלה, אך התובע לא כיבד זאת. הנזק המוערך בגין אלו הוא בסך של 50,000 ש"ח; לתובע שולמה תמורה עבור עבודות שהתחייב לבצע, שאותן לא השלים ובשל כך נתבע החזר היתרה אשר במועד הגשת התביעה שכנגד עמדה על סך של 41,860 ש"ח; בשל עבודות התובע נגרמו לנתבעת נזקים שנבעו מתביעות שהגישו דיירים בפרויקט באלעד, המוערכים בסך של לפחות 100,000 ש"ח.
5. בקדם המשפט מיום 23.3.2009 נקבע כי הצדדים יגישו תצהירי עדות ראשית בצירוף ראיותיהם רק בעניין הפלוגתות שנקבע כי הן טעונות הכרעה. אלו הן הפלוגתות שנקבעו:
"1.1 האם הנתבעת נותרה חייבת לתובע כספים, בגין איזה עבודות וכמה?
1.2 האם התובע גרם לנתבעת נזקים? איזה ובאיזה סכומים?
1.3 האם יש קשר סיבתי בין הנזקים שנגרמו לנתבעת ע"י התובע, ככל שנגרמו?
1.4 את מי יש לחייב בהוצאות ובשכ"ט עו"ד וכמה?"
מטעם התובע הוגש רק תצהיר שלו, שאליו צורפו ארבעה נספחים (חשבוניות של התובע, כרטסת של התובע, ההסכם שנחתם בין הצדדים, ודף הכולל אישורי תשלום שקיבל התובע).
מטעם הנתבעת הוגשו תצהיר עדות ראשית של מר אלי כהן, מנהלה של הנתבעת ובעליה, שאליו צורפו עשרות נספחים, כפי שיפורט בהמשך ככל שנידרש לכך, וכן תצהיר של מר דובי קרן, מנהל פרויקטים של הנתבעת, שאף אליו צורפו מספר נספחים כפי שיפורט בהמשך הדברים וכלל שנידרש אליהם.
שלושת המצהירים נחקרו על תצהיריהם בישיבת ההוכחות שהתקיימה ביום 1.12.2010.
לבקשת הצדדים, סיכומי טענותיהם הוגשו בכתב. מטעם התובע הוגש ביום 1.3.2011 ומטעם הנתבעת הוגש ביום 15.5.2011.
6. התובענות הנדונות הועברו אליי כאמור לעיל לשם מתן פסק הדין, והגיעו לעיוני בסוף חודש פברואר 2013. לאחר קריאת התיק כולו, קריאת סיכומי טענות הצדדים ובדיקת ראיותיהם, הגעתי למסקנה כי ישנה אי בהירות רבה בטענותיה של הנתבעת באשר לסכומים שלטענתה, לכאורה שילמה לתובע ובאשר לסכומים שלטענתה מהטעמים שפירטה, אינה נדרשת לשלם לו. מטעם זה ניתנה ביום 28.2.2013 החלטה שבה עמדתי על הקושי האמור, תוך ציון העובדה שבסיכום טענותיה, הדברים כתובעים בערבוביה ללא הפניה מסודרת אל נספחים ובעוד שלכאורה, אין התאמה בין הסכומים הנקובים בסיכומים לבין אלו הנקובים בתצהירו של מר כהן, מטעם הנתבעת. עוד נאמר באותה החלטה, שאף נראה - בין שהדבר נעשה מתוך רשלנות ובין באופן לא מקרי - כי אין סיכום בהיר של הסכומים שהוזכרו ואין הפניות לאסמכתאות בעניין כל אחד מן הסכומים שהוזכרו בסיכום טענותיה של הנתבעת.