הסכם להספקת סחורה שנחתם בין התובעת לבין הנתבע קבע את תנאי התשלום. הסכם זה כולל גם "התחייבות לשיפוי" שבו מופיעות חתימות הנחזות להיות חתימותיהם של הנתבעים 2 ו-3 (להלן - הנתבעים), שלפיה התחייבו באופן אישי לחובה של הנתבעת 1 כלפי התובעת. הנתבעים טענו שאין אלו חתימותיהם וכי הן זויפו.
השאלה היחידה השנויה במחלוקת היא, אם חתימות אלו הן אמנם חתימותיהם של הנתבעים, או שחתימותיהם זויפו. רק אם ייקבע כי אלו אמנם חתימותיהם של נתבעים אלו, יחובו הם במלוא התשלום בסך של 209,240.50 ש"ח, נכון ליום הגשת התביעה (22.11.2009).
א.
רקע עובדתי ודיוני
2. התובעת, חברה לאספקת חומרי בנייה, עתרה לחייב את הנתבעת 1, חברה שרכשה ממנה מוצרים ושירותים שונים, ואת בעליה, הנתבעים, בתשלום חוב עבור אספקת סחורה, מכוחו של הסכם אספקת סחורה (להלן - ההסכם) שעל-פי הנטען בכתב התביעה, נחתם בין הצדדים ביום 29.3.2009. הנתבעת 1 לא הגישה כתב הגנה, ולפיכך ניתן נגדה פסק-דין בהיעדר הגנה.
לטענת התובעת, הנתבעים חבים מכוחה של ה"התחייבות לשיפוי", המהווה חלק מן ההסכם, שעליה הם חתומים ושעל-פיה התחייבו לערוב לכל התחייבויותיה של הנתבעת 1 ללא הגבלה ולשפות את התובעת תוך שלושה ימים מיום דרישתה הראשונה, בגין כל סכום הנקוב בדרישתה על-פי ספריה.
הנתבעים טוענים, שלא ניתן לחייבם לשאת באופן אישי בחובותיה של הנתבעת 1, מכיוון שלא חתמו על ההסכם, וכי החתימות המופיעות בו, הנחזות להיות חתימותיהם, הן חתימות שזויפו.
3. כתב התביעה הוגש נגד הנתבעים בסדר דין מקוצר ביום 22.11.2009, ובו נתבעו כאמור, לשלם לתובעת את מלוא חובה של הנתבעת 1, בסך של 209,240.50 ש"ח. הנתבעת 1 לא התגוננה, וכאמור, ביום 25.11.2010 ניתן נגדה פסק-דין בהיעדר הגנה.
הנתבעים הגישו ביום 17.1.2010 בקשת רשות להתגונן, ובה טענו שחתימותיהם על ההסכם זויפו, ומאחר שהנתבעת 1 היא אישיות משפטית נפרדת, אין הם חבים בחובה. עוד טענו, שסכום החוב הנטען בכתב התביעה שגוי, מאחר שהנתבעת 1 זכאית לזיכויים מובטחים בסך של 30,000 ש"ח.
על-פי החלטתו של כבוד הרשם (כתוארו אז) נמרוד פלקס מיום 19.1.2010, בקשת הרשות להתגונן התקבלה רק בעניין טענת הנתבעים שחתימותיהם זויפו.
4. ביום 25.11.2010 התקיימה ישיבת הוכחות, שבה נחקרו עדי הצדדים על תצהיריהם. מטעם התובעת העיד סוכן המכירות שלה, מר יוסי כהן, ואילו מטעם הנתבעים העידו הנתבעים עצמם ומר ערן לנקרי, אחיו של הנתבע 2. כן העידה מטעמם הגרפולוגית, הגב' מלי קדוש, שקבעה בחוות-דעתה שהחתימות המופיעות על ההסכם זויפו וכי אין הן חתימותיהם של הנתבעים.
5. בתום ישיבת ההוכחות ולאחר שמיעת טענות הצדדים בעניין האפשרות שימונה מומחה להשוואת כתבי-יד מטעם בית המשפט, מונה מר אמנון בצלאלי, מומחה להשוואת כתבי-יד ובדיקת מסמכים, למומחה מטעם בית המשפט, וביום 21.8.2011 הוגשה חוות דעתו.
הגשת חוות-דעתו של המומחה מטעם בית המשפט התעכבה במשך חודשים, בין השאר גם בשל חוסר שיתוף הפעולה מצד ערן לנקרי. בסופו של דבר, בהחלטה מיום 1.7.2011 התבקש המומחה שלא לעכב עוד את הגשת חוות-דעתו, וכי במקרה של חוסר שיתוף פעולה יפעל הדבר לחובת מי שלא שיתף פעולה עם המומחה.
לאחר קבלת חוות-דעתו של המומחה ולאחר שהתקבלו תשובותיו לשאלות ההבהרה שהוצגו לו על-ידי הצדדים, ובהתאם להחלטה מיום 26.10.2011, הוגשו סיכומי טענות הצדדים. מטעם התובעת הוגש ביום 6.12.2011 ומטעם הנתבעים הוגש ביום 9.1.2012.
ב.
עיקרי טענות הצדדים
(1)
עיקרי טענות התובעת
6. טענת התובעת היא, ששני הנתבעים הם אלו אשר חתומים על ההסכם, המחייב אותם כאמור בחובותיה של הנתבעת 1 כלפי התובעת. אמנם החתימות המופיעות בהסכם אינן דומות לחתימותיהם המקוריות של הנתבעים, אך הדבר נובע רק מכך שהם חתמו ב"שרבוט" חלף חתימתם האמיתית. מטעם זה ומאחר שלא ניתן לערוך השוואה לחתימות הרגילות של הנתבעים, מלכתחילה סברה התובעת שאין טעם במינוי מומחה לכתבי-יד מטעם בית המשפט (עמ' 4 בפרוטוקול).
7. להוכחת טענת התובעת, העיד מר יוסי כהן, סוכן המכירות שפעל מטעמה ושלטענתה החתים את הנתבעים על ההסכם. על-פי עדותו, ראה במו עיניו את הנתבע 3, דוד כהן, חותם על ההסכם. עוד העיד יוסי כהן, שנאמר לו שהנתבע 2, צחי לנקרי, שהה באותה עת בחדר סמוך בישיבה, ולא הותרה לו הכניסה לשם. מסיבה זו, אחיו של נתבע זה, ערן לנקרי, לקח מידיו את ההסכם, נכנס אל החדר ויצא לאחר מספר דקות עם ההסכם החתום, ואמר שצחי לנקרי חתם על ההסכם.
לטענת התובעת, ההסתייגות המובאת בעדותו זו של יוסי כהן, סוכן המכירות שלה, בעניין זהותם של החותמים על ההסכם, מחזקת את מהימנותו. בעניין זה, מבקשת התובעת להסתמך על כלל ה"מיגו" התלמודי, שאליו נידרש בהמשך הדברים.
8. באשר לחוות-דעתה של הגרפולוגית מטעם התובעים, הגב' מלי קדוש, טענה התובעת כי אין לקבל את מסקנותיה, בין השאר לאור התחמקויותיה ממתן תשובות לשאלות שנשאלה בחקירה הנגדית. באשר לחוות-דעתו של מר בצלאל, המומחה מטעם בית המשפט, טענה התובעת כי ניתן להסיק ממנה שישנה אפשרות שהחתימות שעל ההסכם הן "שירבוט" של הנתבעים, הגם שאין הן חתימותיהם הרגילות. כך במיוחד לאור עדויותיהם כי אינם מקפידים לחתום את חתימתם הרגילה (דוד כהן העיד, שלפעמים הוא "מקשקש" במקום לחתום, וצחי לנקרי העיד, שחתימה מסוימת השונה מחתימתו הרגילה נעשתה מחוסר תשומת לב).