א.
רקע עובדתי
1. לפניי תביעה לתשלום סך של
2,027,701 ש"ח (נכון ליום 1.1.96) בגין נזקים שנגרמו לתובעות עקב הפרת התחייבותה החוזית של הנתבעת לבצע עבודות עפר במקרקעין אותם חכרו התובעות ממנהל מקרקעי ישראל, במטרה להקים עליהם בנייני מגורים.
2. ביום 15.12.08 ניתן על ידי פסק דין חלקי (שהוא למעשה "החלטה אחרת"), בו קבעתי כי בהתאם להסכם עם התובעות, היה על הנתבעת לבצע עבור התובעות עבודות עפר כלליות, וכי: "
בעת מסירת המגרש ליזם (התובעות - ע.ב.)
, המגרש היה צריך להיות מיושר לגבהים המתוכננים על ידי הנתבעת לפרויקט כולו, ללא בורות, והקרקע צריכה להיות מורכבת מחומר מתאים לבניה (ללא פסולת) ומהודקת כראוי..." (סע' 30). באשר למהותן של עבודות העפר הכלליות קבעתי כי הללו כללו את ביצוע הפעולות הבאות:
"...
חישוף השטח, חפירה, מילוי, הידוק ומיון הקרקע, בהתאם לתכנית שהכינה חברת מהנדסים עבור הפרויקט כולו. בעת מסירת המגרש ליזם, המגרש היה צריך להיות מיושר לגבהים המתוכננים על ידי הנתבעת לפרויקט כולו, ללא בורות, והקרקע צריכה להיות מורכבת מחומר מתאים לבניה (ללא פסולת) ומהודקת כראוי" (סע' 30).
עוד קבעתי כי הנתבעת הפרה את התחייבותה החוזית כלפי התובעות. מסקנתי בפסק הדין החלקי היתה כי:
"...
הנתבעת לא עמדה בחובתה למסור לתובעות את המגרש כאשר הוא מיושר כהלכה, ובמצב ראוי כמתחייב מן ההסכם בין הצדדים. הנתבעת אמנם ביצעה עבודות עפר במגרש התובעות, אולם אלו בוצעו שנים מספר לפני שהתובעות ...זכו במגרש. על הנתבעת היתה מוטלת החובה לדאוג כי המגרש יימסר לתובעות במצב ראוי במועד בו נחתם ההסכם בין הצדדים, או בסמוך לאחריו" (סע' 40).
3. לאחר שהצדדים לא הצליחו להגיע להסכמה על סכום הפיצוי המגיע לתובעות (בהתאם להמלצתי בפסק הדין - סע' 41), ובהתאם להסכמתם בשלבים המוקדמים של ההליך (ראה הודעת הנתבעת בדיון מיום 20.6.07 והודעת התובעות בדיון מיום 10.10.07) מיניתי את המהנדס יוסף גולדקלנג כמומחה מוסכם מטעם בית המשפט, על מנת שיחווה דעתו בנוגע לעלות עבודות העפר שהנתבעת היתה צריכה לבצע במגרש התובעות ולא ביצעה (ראה החלטתי מיום 4.5.09; להלן: "
גולדקלנג"). הסכמת הצדדים היתה שהם לא יורשו להביא ראיות מטעמם בנושא עלות העבודות שהיה על הנתבעת לבצע ואף לא לחקור את המומחה המוסכם, אלא רק לשלוח לו שאלות הבהרה. לאחר שקיים שתי ישיבות בנוכחות הצדדים, ולאחר שערך ביקור במקום, קבע המהנדס גולדקלנג כי עלות עבודות העפר שהיה על הנתבעת לבצע עבור התובעות ולא בוצעה הינה בסך של
605,722.5 ש"ח נכון לשנת 1996, מועד מסירת המגרש ליזם. סכום זה מורכב מן הגורמים הבאים: מילוי מובא מבחוץ (עודף) - 118,600 ש"ח; תוספת בגין פיזור שכבות והידוק - 189,210 ש"ח; חפירה כללית בשטח - 118,800 ש"ח; מילוי חול מובא - 179,112.5 ש"ח (עמ' 8 לחוות הדעת מיום 24.5.10).
4. המהנדס גולדקלנג ציין בחוות דעתו כי היא מבוססת על המסמכים שמסרו לו הצדדים ועל דו"ח בדיקות קרקע של יועצי הקרקע עמוס בלנק ועדי לרר משנת 1996, וכי חוות הדעת ניתנה לפי ההנחיות בסעיפים 29-30 לפסק הדין החלקי. עוד הפנה גולדקלנג לסע' 41 לפסק הדין, שם נקבע כי על המומחה להעריך את עלות העבודות על פי התכניות הכלליות של המתכננים שנשכרו על ידי הנתבעת, וכן כי המומחה יוכל לבחון גם את עבודות העפר שבוצעו בפועל עבור התובעות, על מנת לקבוע את עלות ביצוען. גולדקלנג הדגיש כי למרות בקשות חוזרות ונשנות מצידו, הנתבעת לא המציאה לו תכניות עבודה (עמ' 3 לחוות דעתו וסע' 6 לתשובותיו לשאלות ההבהרה).
5. שאלות הבהרה שהפנו הצדדים לגולדקלנג, עליהן השיב בהרחבה, לא הביאו אותו לשנות את חוות דעתו. עם זאת, גולדקלנג הבהיר בתשובתו כי המחירים שפורטו על ידו אינם כוללים מע"מ, ואף אינם כוללים עלות פיקוח הנדסי והוצאות תקורה (אותן העריך המומחה ב-3%-5% וב-8%-10%, בהתאמה). הצדדים לא ביקשו לחקור את גולדקלנג על חוות דעתו, ובדיון שהתקיים ביום 27.10.10 הודיעו כי הם חלוקים בשאלת הסכום לפיצוי, וביקשו להגיש סיכומים קצרים בשאלת גובה הנזק.
ב.
טענות הצדדים
6. התובעות אינן חולקות על הכמויות שנקבעו בחוות דעתו של גולדקלנג או על העלויות שקבע. הן רק מלינות על כך שבניגוד לקבוע בפסק הדין, המומחה ביצע הפחתות שונות מן הכמויות שקבע, וזאת בגין עבודות שונות אשר סבר כי היה על התובעות לבצע בכל מקרה. לטענת התובעות, בביצוע הפחתות אלו חרג המומחה מסמכותו. פסק הדין הורה למומחה לחשב את עלות העבודות שהיה על הנתבעת לבצע, ואין בו הוראה לפיה על המומחה להתחשב בעבודות שהתובעות היו צריכות לבצע בכל מקרה. לפיכך, התובעות סבורות כי יש לערוך חישוב מחדש של הנזק, בהתאם לכמויות שקבע המומחה לפני ההפחתות. בדומה, היה על המומחה להעריך את עלות "יישור והידוק השתית", ולא לקבוע, על דעת עצמו, כי מדובר בעבודות שהיה על התובעות לבצע בכל מקרה. זאת ועוד, יש להוסיף לחישובי המומחה עלויות אותן לא לקח בחשבון (מסיבות שונות שיפורטו להלן), בגין "עבודות טרקטור" ופינוי פסולת.
7. הנתבעת מבהירה בסיכומיה כי היא מסכימה לחוות דעתו של המומחה, בהסתייגות אחת: המומחה התעלם מטענותיה לפיהן בית המשפט טעה כאשר קבע כי אין אפשרות לבצע ביסוס בקרקע חרסיתית. לטענת הנתבעת, הקבלן המבצע היה נאלץ בכל מקרה להגיע בחפירתו עד הקרקע הטבעית, כדי לבסס את הבניין על יסודות עמוקים. לפיכך, המומחה היה צריך לקבוע כי אין כל צורך בביצוע עבודות העפר. לעומת זאת, המומחה צדק כאשר לא כלל בחישוביו עבודות שהיה על התובעות לבצע בכל מקרה, וכאשר קבע כי עלויות פינוי הפסולת מוטלות על התובעות. קבלת דרישתן של התובעות, שלא להפחית מן הפיצוי את עלות העבודות שהיה עליהן לבצע בעצמן, תביא להתעשרות התובעות שלא כדין על חשבון הנתבעת. גם מפסק הדין עולה שאין להטיל על הנתבעת הוצאות הקשורות לעבודות עפר שבוצעו בהתאם לתכניות של התובעות. אשר לטענת התובעות כי יש לחשב את הריבית על הסכומים המגיעים להן החל מיום 1.1.96, בסמוך לאחר שקיבלו את המגרש - בטענה זו מתעלמות התובעות ממסקנת המומחה, לפיה התובעות שילמו עבור העבודות החל מאמצע שנת 1998 ועד לאמצע שנת 2000. לאור קביעת המומחה, יש לחשב את הריבית החל מאמצע שנת 1999.
ג.
דיון והכרעה
8. ההלכה באשר להתערבות בממצאיו של מומחה שמונה על ידי בית המשפט הינה כי:
"
משממנה בית המשפט מומחה על מנת שחוות דעתו תספק לבית המשפט נתונים מקצועיים לצורך הכרעה בדיון, סביר להניח שבית המשפט יאמץ ממצאיו של המומחה אלא אם כן נראית סיבה בולטת לעין שלא לעשות זאת. אכן עד מומחה כמוהו ככל עד - שקילת אמינותו מסורה לבית המשפט ואין בעובדת היותו מומחה כדי להגביל שיקול דעתו של בית המשפט. אך כאמור לא ייטה בית המשפט לסטות מחוות דעתו של המומחה בהעדר נימוקים כבדי משקל שיניעוהו לעשות כן" (ע"א 293/88
חברת יצחק ניימן להשכרה בע"מ נ' רבי (לא פורסם - 23.4.90) פסקה 4.
בע"א 1937/90
הועדה המקומית לתכנון ולבניה חדרה נ' נהאי (לא פורסם - 29.12.94) נפסק לגבי שמאי מוסכם שמונה כמומחה כי:
"
השגות הצדדים כנגד מסקנותיו של מומחה מוסכם - וכך יש להתייחס במקרה דנן אל השמאי המומחה - חייבות לבוא לכלל ביטוי בחקירתו של המומחה; ... בית משפט זה לא יתערב במסקנותיו של המומחה, אלא אם נראה לו שהמומחה נכשל בשגיאה כה גסה שאפילו בית המשפט החסר ידיעה מקצועית באותו תחום יכול לומר שדעתו של המומחה מופרכת..." (סעיף 3ב(3) לפסק הדין).
במקרה דנן מדובר במומחה מוסכם, שהצדדים הסכימו להימנע מחקירתו, ולכן ההלכות דלעיל חלות מקל וחומר. לפיכך, אבחן את טענות הצדדים בזהירות הראויה, על מנת לברר אם קיימים טעמים כבדי משקל לסטות מן האמור בחוות דעתו של המומחה.
9. ראשית, יש לדחות את טענתה התמוהה של הנתבעת, כי כלל לא היה מקום לפסוק לתובעות פיצוי בגין עבודות העפר, שכן בית המשפט טעה כאשר קבע כי לא ניתן לבצע ביסוס בקרקע חרסיתית. בצדק הדגיש המומחה כי הוא מחויב לאמור בפסק הדין, גם אם פסק הדין שגוי. אם הנתבעת סבורה כי בית המשפט שגה בקביעותיו, עליה לנקוט בהליכים המקובלים ולהגיש ערעור על פסק הדין לבית המשפט העליון.