1. התובע יליד 28.8.44, תושב נצרת, מסגר בעיסוקו, נשוי + 5, אשר נפגע בתאונת דרכים מיום 4.7.99 ולהלן יש לפסוק לו את פיצויו בגין נזקי הגוף שנגרמו לו בתאונה.
2. ממקום התאונה בכביש הערבה נלקח התובע לבית החולים סורוקה, שם אושפז למשך 18 ימים. אחר כך אושפז בבית החולים בנצרת ובבית החולים רמב"ם בחיפה, ולבסוף גם בבית החולים לווינשטיין ברעננה, עד ליום 5.9.00 שאז הוא שוחרר לביתו כשהוא מרותק לכסא גלגלים.
3. פציעותיו של התובע בתאונה היו קשות, ולצורך קביעת מצבו נכותו וצרכיו נבדק התובע על ידי שלושה מומחים רפואיים.
פרופסור ורדי בדק אותו בתחום האורולוגי ובחוות דעתו מיום 25.5.04 הוא קבע שלא נותרה לתובע נכות בתחום האורולוגי או בתחום הסקסולוגי, בגין התאונה.
פרופסור מלמד בדק את התובע בתחום הנוירולוגי. בחוות דעתו מיום 17.7.02 הוא מפרט את פגיעותיו הקשות (לרבות דימום מסיבי תוך מוחי). בסיכום חוות דעתו הוא מסביר כי בסופו של דבר לאחר הניתוחים והטיפולים נותר התובע לוקה בתסמונת נוירולוגית שרידית קבועה וקשה מאד המתבטאת גם באפזיה מוטורית וסנסורית כמעט מלאה, בשיתוק ספסטי (המילפגיה) בפלג גופו הימני, הפרעות קוגניטיביות עם התקפי בכי וצחוק בלתי נשלטים, אי שליטה לפעמים על השתן והתקפים אפילפטיים כלליים תדירים למרות נטילת תרופות אנטי-אפילפטיות. הוא קבע נכות של 100% לצמיתות על פי סעיפים 29, 30 ו-36 למבחנים.
ד"ר פרבר, רופאת שיקום, נתנה חוות דעת מיום 7.4.03. היא מפרטת כי התובע נמצא בביתו ואשתו מטפלת בו בעזרת בני המשפחה. הוא סובל מכאבי ראש קשים, כאבים באזור הירך, וכן מהתכווצויות כלליות בתדירות של אחת לשבועיים לערך. בוכה הרבה, מדוכא ומתעצבן בקלות. אינו יוזם שיחה או אכילה וסובל מקשיי בליעה, שולט על הסוגרים אך זקוק לתמיכה ועזרה בשמירת ההיגיינה. במיטה הוא מסתובב לבד, אך זקוק בעזרה בקימה ובהעברה לכסא גלגלים. אשתו רוחצת ומלבישה אותו. הוא מסוגל ללכת מרחקים קצרים ביותר בעזרת סד לרגל הימנית, ושימוש במקל ארבע-רגלי ותמיכה של אדם מצד ימין. רוב הזמן הוא בכסא הגלגלים וזקוק לעזרה בעת קימה מהכסא. הוא זקוק לעזרה ברוב פעולות היום יום ונכותו היא בשיעור של 100%, כפי שקבע פרופסור מלמד.
בחוות הדעת סוקרת ד"ר פרבר את צרכיו של התובע בטיפול רפואי (תרופות, בדיקות שתן ודם ובדיקות נוספות), ביקורות רפואיות, פיזיוטרפיה (פעם בשבוע להורדת הספסטיות ושמירה על טווח התנועה במפרקים) וכן לטיפול נפשי-תמיכתי פעם בשבוע בעיקר לבני המשפחה במשך שנתיים ועד שלוש שנים.
באשר לציוד ואביזרים קבעה הרופאה כי הוא זקוק למיטה עם מנגנון הפעלה חשמלי ומזרן נגד פצעי לחץ אותו יש להחליף פעם בשלוש שנים; כסא גלגלים וכסא שירותים אותם יש להחליף אחת לחמש שנים; לכרית לכסא הגלגלים אותה יש להחליף כל שלוש שנים וכן לקוודריפוד.
באשר לדיור זקוק התובע לדירה בקומת הקרקע ללא מדרגות כשהיא מותאמת לכסא גלגלים עם פתחים ופרוזדורים רחבים כשבדירה חדר שירותים ורחצה מרווח.
באשר לתחבורה קבעה הרופאה כי התובע זקוק להסעות ורצוי שיעמוד לרשותו רכב כך שאשתו תוכל להסיעו לטיפולים, לביקורים רפואיים, או לטיול.
התובע אינו יכול לעבוד ולהשתכר ולמחייתו; הוא זקוק לעזרת הזולת בכל עבודות משק הבית וברוב התיפקודים היומיומיים, כך שלמעשה זקוק הוא לעזרה ולהשגחה ברוב שעות היום.
באשר לתוחלת החיים של התובע קבעה הרופאה כי "לפי הספרות תוחלת החיים של נפגעי ראש קצרה יותר מתוחלת החיים של כלל האוכלוסיה", וכי בהתחשב במצבו של התובע, "אפשר להניח שחייו יתקצרו בכ-10 שנים בהשוואה לתוחלת החיים של כלל האוכלוסיה."
4. העידו אשתו של התובע, האקטואר שי ספיר, חוקר הביטוח מוטי ברעם, רשא אבא חמד בתו של התובע, מר ווליד מחמוד מוסטפא, שכנו של התובע שמסיע אותו למסגד ולטיפולים רפואיים ברכבו מתוצרת פאסאט, גב' איבניצקי, מרפאה בעיסוק, גב' מוראני ממט"ב, אפוטרופסו של התובע בנו עאבד סאמר, העובד הסוציאלי מר גדעון האס, וכן ד"ר פרבר אשר נחקרה על חוות דעתה.
בעדותה אמרה ד"ר פרבר כי התובע זקוק לעזרה ולהשגחה רוב שעות היום וכן בלילה ולפי הערכתה "בן אדם אחד יכול לספק זאת." (עמ' 49). עוד אמרה כי דרושה נוכחות אדם נוסף ליד התובע כשהוא שותה או אוכל.
5. כיום התובע כבן 61 שנה ועוד 4 חודשים. אלמלא התאונה, היתה תוחלתו לחיות עוד כ- 20 שנה, היינו עד הגיעו לגיל של 81 וחצי שנים. תוחלת חייו קוצרה ב - 10 שנים כקביעת ד"ר פרבר. היינו, צפוי כי יאריך חיים עד הגיעו לגיל 71 וחצי שנים. כיום, עקב התאונה ולצמיתות, התובע אינו מסוגל לכל עבודה וכושר ההשתכרות שלו נשלל ממנו בשלמותו. אני מעריך, כי אלמלא התאונה היה התובע ממשיך לעבוד ולהשתכר כמסגר עד הגיעו לגיל 65 שנה, אפשר שעד גיל של 67 שנה, ומכל מקום, לא היה ממשיך לעבוד לאחר הגיעו לגיל של 70 שנה. אין בעניננו, איפוא, פיצוי בגין "שנים אבודות".
6. בגין הנזק הבלתי ממוני זכאי התובע לסכום המקסימלי, בצירוף הפרשים מיום התאונה ואילך. הסכום הוא 187,912 ש"ח.
7. התובע היה עצמאי והפעיל מסגריה. הכנסותיו דווחו לשלטונות המס ונקבעו בשומות שהוצאו. בשנת 1996 הוא השתכר 169,958 ש"ח. בשנת 1997, סכום של 108,137 ש"ח. בשנת 1998 דווח על הכנסה בסכום של 124,045 ש"ח, וגם הנתבעת נוקבת בסכום זה בסיכומיה, אף שנ/13 מראה כי השומה העצמית של התובע היא ע"ס 118,800 ש"ח. בשנת 1999 טוען התובע להשתכרות בסכום של 105,593 ש"ח אך נ/13 מראה כי השומה נקבעה לסכום של 32,169 ש"ח.
נראה לי לסמוך בעיקר על הכנסת התובע בשנת 1998 כפי שמופיע בנ/13 כנתון שלפיו יש להעריך את כושר השתכרותו של התובע אלמלא התאונה. הסכום החודשי דאז הוא 9,900 ש"ח. כיום עולה הסכום לכדי 11,000 ש"ח. הנטו הוא 9,236 ש"ח. זהו ההפסד שנגרם לתובע מדי חודש בחודשו עקב אובדן יכולתו לעבוד. איני רואה קשר בין הפסד זה לבין ההכנסות מן המסגריה שהופעלה מאז על ידי בניו. ההכנסות מהפעלת המסגריה מאז התאונה הן שלהם, ולא שלו.
התאונה ארעה ביום 4.7.99. מאז ועד היום חלפו 78 חודשים. ההפסד בעבר הוא בסכום של 720,408 ש"ח.