פסק-דין בתיק ת"א 1089/02

1.         בפני בקשה למחיקת תובענה שכנגד על הסף.

2.         התובעות/המבקשות הגישו נגד הנתבעת/המשיבה כתב תביעה (מתוקן) בעילה של השבה וסעד הצהרתי. בכתב התביעה טענו המבקשות כי הן מחזיקות בתחום המשיבה נכס מקרקעין (מבנה, סככה וקרקע סביב המבנה) (להלן: "הנכס") וכי על פי דרישת המשיבה שילמו לה סכומים המסתכמים בכ- 18 מיליון ש"ח, שאת השבתם הם דורשים מהמשיבה.

בין היתר טענו המבקשות כי המבנה שחוייב בסיווג מבנה תעשיה נהרס ואינו ראוי לשימוש, ולא נעשה בו כל שימוש מאז שנת 1994,  ולפיכך יש לקבוע כי אינו עונה להגדרת "בנין" ויש לבטל את חיוב הארנונה בגינו.

עוד טענו המבקשות  כי חוייבו בגין שטח הקרקע בסיווג קרקע תפוסה, וכי הקרקע אינה בשימושן ו/או חלקה מהווה "רחוב" והיא אינה ברת חיוב בארנונה.

המבקשות ביקשו להורות למשיבה לבטל את חיובי הארנונה לשנים 1995 עד 2003 ולהחזיר להן את הסכומים ששילמו כאמור.

3.         המשיבה כפרה בטענות המבקשות והגישה נגד המבקשות כתב תביעה שכנגד על סכום של 3,488,670 ש"ח (נכון ליום 2.3.03). המשיבה טענה כי נתנה למבקשות פטור מתשלום ארנונה על נכס שהמבקשות טענו כי הוא "מסוכן ובלתי ראוי לשימוש", כאשר בפועל מדובר בנכס בן 1,000 מ"ר שהושכר ל- 8 שוכרים שונים. המשיבה טענה כי יש לחייב את המבקשות בארנונה למפרע, החל מ-1.3.96 בסכום של 868,232 ש"ח.

המשיבה טענה עוד כי המבקשות בנו במתחם מבנים נוספים  (לרבות מכולות שהוצבו במקום דרך קבע, ללא היתרי בניה), בשטח של 2,297 ש"ח, וכי יש לחייב את המבקשות בתשלום ארנונה בגין המבנים הנוספים, למפרע, החל מ- 1.1.87 , בסכום של 1,712,474 ש"ח.

המשיבה טענה כי שטח הקרקע התפוסה במתחם שמחזיקות המבקשות גדול ב- 5,944 מ"ר, מהשטח שחוייב על ידה בפועל, וכי יש לחייב את המבקשות בתשלום ארנונה על שטח זה, למפרע , החל מ- 1.1.97, בסכום כולל של 907,964 ש"ח.

4.         המשיבה הגישה בקשה לסילוק תביעת המשיבות על הסף וטענה כי טענות המבקשות באשר לסיווג המבנים והקרקע אינה בסמכות בית המשפט .

5.         בפסק דין מיום 27.3.05 קבעתי כי אכן בית משפט זה אינו מוסמך לדון בתביעה והוריתי על מחיקת התביעה.

6.         המבקשות הגישו ערעור על פסק הדין (ע"א 5055/05). בתאריך 2.5.07 נדחה הערעור בכפוף לכך ש:

"נושא ההליך בגין נכס ריק יוכל להתברר בבית המשפט בהליך הנוכחי. בנושאים האחרים שנכללו בהליך נושא הערעור תהיינה המערערות רשאיות לבקש  הארכת מועד מועדת הערר, כאשר כל צד שומר על כל טענותיו".

7.         בעקבות פסק דין זה ביקשו המבקשות  להפחית את סכום התביעה ולהעביר את התביעה לבית משפט השלום. לאחר שנעתרתי לבקשה והוריתי על ההעברה,  הגישה המשיבה ערעור לבית המשפט העליון, אשר הורה על החזרת ההליך לבית משפט זה.

8.         לאחר שהמבקשות לא שילמו את מחצית האגרה השניה (שחושבה על פי סכום התביעה המקורי), לקראת ישיבת ההוכחות שנקבעה, ניתן ביום 27.11.12 פסק דין ובו נדחתה תביעת המבקשות.

9.         המבקשות הגישו בקשה זו לסלק על הסף את התביעה שכנגד של המשיבה, בשל חוסר סמכות עניינית.  המבקשות טענו כי המשיבה היא שטענה מלכתחילה, בבקשתה לדחות על הסף את תביעות המבקשות, כי הסמכות העניינית לדון בשאלה האם נכס זכאי לפטור מארנונה בהיותו בלתי  ראוי לשימוש, אינה נתונה לבית משפט זה. לטענתן, טענה זו התקבלה על ידי בית משפט זה והן על ידי בית המשפט העליון שקבע כי תשאר תלויה ועומדת רק שאלת הפטור בגין נכס ריק. לטענת המבקשות, תביעת המשיבה הינה זהה לזו של המבקשות, אלא שבמקום תביעת המבקשות למתן הפטור, מבקשת המשיבה לבטל את הפטור שניתן, ואין היגיון כי ההתייחסות לשתי שאלות אלה תהייה שונה.

המבקשות טענו כי התנהלות המשיבה איננה ראויה והיא מנוגדת לחובת תום הלב וההגינות המוגברות המוטלות עליה כרשות מקומית.

המבקשות טענו כי המשיבה מבקשת לבטל את פטור שניתן למבקשות בעבר, כתוצאה מהשגה שהוגשה על ידי המבקשות , על ידי היועץ המשפטי בשם המשיבה, וכי ביטול פטור שניתן בהשגה צריך להעשות גם הוא בדרך דומה לזו שבה ניתן הפטור. המבקשות טענו כי הדרך בה נקטה המשיבה היא ניסיון לעקוף דרכי מינהל תקינים וניסיון להיכנס לנעלי מנהל הארנונה ולהוציא שומות חדשות במקום השונות שהוצאו למבקשות לאורך השנים.

הוא הדין בסוגיית המבנים הנוספים או חיוב הקרקע בחסר  - כאשר לטענת המבקשות הדרך הנכונה לחיוב המבקשות בגין אלה  היא בדרך של הוצאת שומות חדשות ולא בדרך של  הגשת תביעה אזרחית.

המבקשות טענו גם כי  ביחסים בין הצדדים באשר להיקף שטח הקרקע התפוסה כבר ניתן על ידי כבוד השופט ר. סוקול ביום 23.7.12  פסק דין בעמ"נ 461-05-11 נצבא אחזקות בע"מ ואח' נ. טירת הכרמל, בו נדחתה בקשת המבקשות להאריך להן את המועד להגשת ערר ביחס לשנים 1995-2002 ונקבע כי יש להפחית את שטחי הקרקע התפוסה בהן חוייבו המבקשות.