א.
מבוא
1. התובע שכר
בשנות התשעים של המאה הקודמת, את הנתבע, עו"ד במקצועו, על מנת שייצגו בעסקאות לרכישת נכסי מקרקעין בישראל. התובע טוען כי בהיות הנתבע נאמן על כספיו, גזל הנתבע סכום כסף בסך 50,000 דולר ארה"ב, אשר נכון למועד הגשת התביעה עומד על סך 637,704 ש"ח, ומכאן התביעה.
2. הנתבע טען להגנתו כי התביעה התיישנה ולחלופין נגועה בשיהוי קיצוני. באשר לסכום הנתבע, טוען הנתבע כי כלל לא קיבל את הסכום לידיו ו/או לשליטתו וממילא לא גזל מן התובע סכום זה.
3. לאחר שהתקיימו ישיבות מקדמיות והוגשו תצהירי הצדדים, הסמיכוני הצדדים לפסוק לפי סעיף 79א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד - 1984, על בסיס החומר בתיק, ללא שמיעת עדויות, תוך שהוסכם כי בית המשפט ינמק את פסיקתו בצורה תמציתית. הצדדים הסכימו כי הסכום שיפסק לתובע (כולל הוצאות ושכ"ט עו"ד) לא יפחת מסך 20,000 ש"ח ולא יעלה על סך 160,000 ש"ח, כולל הוצאות ושכ"ט עו"ד.
ב.
תמצית העובדות וטענות הצדדים
4. התובע טוען כי בחודש
אוגוסט 1989 רכש באמצעות הנתבע שני מגרשים בנתניה, בשתי עסקאות, בשטח כולל של דונם אחד, בגינם שולם סך כולל של 40,000 דולר. סכום זה הועבר לחשבון מט"ח של התובע, בו ניתן לנתבע ייפוי כח על מנת למשוך ממנו כספים, לצורך ביצוע העסקאות (להלן:
"ההפקדה הראשונה").
5. בחודש
אוגוסט 1990, טען התובע כי הגיע לביקור בארץ ונפגש עם הנתבע על מנת להתעדכן בפרטי העסקה שנסגרה. הנתבע הציג בפני התובע שני הסכמי רכישה עליהם חתמו התובע ורעייתו (לתובע טענות נוספות בקשר עם התנהלות הנתבע בענין עסקאות אלה, אלא שבשים לב למחלוקת ולהסכמת הצדדים לא מצאתי לפרטן).
6. בחודש
אוגוסט 1991, עת הגיע התובע לביקור נוסף בארץ, מסר הנתבע לתובע כי מחצית מהנכס שנרכש כאמור, הופקע על ידי עיריית נתניה ולפיכך הציע לו לרכוש קרקע סמוכה לזו שהופקעה, בתמורה לסך 50,000 דולר. התובע טוען בדיעבד, כי סיפור זה הומצא על ידי הנתבע על מנת שיועבר לידיו סכום הגזלה דנן. לאור זאת,
בתאריך 30.8.1991 העביר התובע לחשבון המט"ח, סך 50,000 דולר וגם כאן שימש הנתבע מיופה כח למשיכת הכספים, לצורך ביצוע הרכישה (להלן:
"ההפקדה השניה").
7. התובע טוען כי מיום ביצוע ההפקדה השניה ועד ליום 31.12.1991 נמשכו כל הכספים מחשבון הנאמנות בעשר משיכות שונות, בסכומים הנעים בין 2,000 דולר - 6,500 דולר, עד לריקונו המוחלט של החשבון. התובע טוען גם כי
כספים אלה נמשכו לשימושו האישי של הנתבע וכי רק בחלוף 14 שנים, עת גילה התובע מעילה אחרת, כמפורט להלן, גילה גם גזל סכום זה.
8. כפי שנטען,
בחודש אוגוסט 2004 הציע הנתבע לתובע עסקה נוספת במחיר 100,000 דולר, כולל הוצאות. אף סכום זה הועבר על ידי התובע לחשבון המט"ח, כשלנתבע אפשרות משיכה באופן דומה לאמור לעיל (להלן:
"ההפקדה השלישית").
9.
בתחילת שנת 2005 הגיע התובע לביקור בארץ ועודכן על ידי הנתבע כי העסקה נשוא ההפקדה השלישית עומדת להיחתם תוך שבוע.
מיד כשיצא את משרד הנתבע פנה התובע לבנק וגילה לתדהמתו, כי מתוך כספי ההפקדה השלישית וחרף העובדה כי טרם נחתמה עסקה כלשהי, נותר בחשבון סך 195.62 דולר בלבד.
10. לאור האמור,
בתאריך 13.3.2005 נפגש התובע עם הנתבע ובפגישה זו, כך נטען, הודה הנתבע כי מעל בכספי התובע; הצדדים הגיעו להסדר בענין הפסקת הייצוג והשבת מלוא הסך 100,000 דולר, על ידי הנתבע, בצירוף פיצוי בסך 5,000 דולר, בגין התקופה בה נוצל הכסף על ידי הנתבע.
11. משנפגע האמון והייצוג הופסק, ביקש התובע לקבל לידיו את המסמכים הקשורים עמו, אך קבל לטענתו רק את שני ההסכמים נשוא ההפקדה הראשונה. דא עקא, הסתבר לתובע כי מכספי ההפקדה השניה לא נרכש כל נכס; פניות התובע לנתבע לקבלת הסברים לא הועילו ומכאן התביעה.
12. הנתבע טען
להתיישנות ולשיהוי קיצוני
. לטענתו, מדובר בהסכמים שנערכו ו/או סוכמו בסוף שנות השמונים, תחילת שנות התשעים של המאה הקודמת, וכי מדובר בכספים שהועברו בשנת 1990, בידיעתו של התובע. לפיכך,
משהוגשה תביעה זו רק בתאריך 6.5.2010,
בחלוף 20 שנים ממועד היווצרות עילת התביעה, הרי שזו התיישנה. לחלופין, מדובר בשיהוי קיצוני המונע מן הנתבע להתגונן. כך, גם כאשר גילה התובע לשיטתו את הגזלה בתאריך 13.3.2005, הרי שגם אז שקט על שמריו והגיש תביעתו רק בחלוף 5 שנים, ללא כל טעם נראה לעין.
13. לגופם של דברים טען הנתבע כי ההסכמים שנערכו בקשר עם רכישת המקרקעין נשוא ההפקדה הראשונה, אינם משקפים את הסכומים ששולמו בפועל וזאת כיוון שהתובע ביקש ל"הלבין" כספים שהוברחו מצרפת.
14. לטענתו, עבור מגרש אחד בלבד, בגינו נחתם הסכם בתאריך 31.5.1990, שולם סך 40,000 דולר. בפועל, בידיעת התובע ורעייתו, נרשמה בהסכם תמורה נמוכה יותר, בסך 17,500 דולר ארה"ב. בהתאם טען הנתבע, כי לצורך ביצוע עסקה זו ניתנה לנתבע הנחיה והרשאה למשוך מחשבון מט"ח של התובע סך 40,000 דולר, בגין תמורת המגרש והוצאות.
15. לטענת הנתבע, לקראת חודש אוגוסט 1990 ביקשו התובע ורעייתו לרכוש מגרש נוסף בשטח של חצי דונם. לתובע הוצע מגרש צמוד למגרש הנ"ל והתובע ורעייתו שילמו סך 50,000 דולר בגין מגרש שני זה. בפועל, גם בהסכם נשוא עסקה זו נכתבה תמורה בסך 17,750 דולר, מהסיבות הנ"ל; ואף לצורך ביצוע עסקה זו ניתנה לנתבע הנחיה והרשאה למשוך מחשבון מט"ח של התובע, סך 50,000 דולר בגין תמורת המגרש והוצאות.
16.
בנסיבות אלה טוען הנתבע, בניגוד לעמדת התובע, כי מדובר בשתי עסקאות נפרדות, במועדים שונים, מול מוכרים שונים, בסכום כולל של 90,000 דולר ולא 40,000 דולר, כנטען על ידי התובע.
17. הנתבע טוען גם כי נשא משך השנים בחובות מס רכוש הקשורים במגרשים שנרכשו כאמור, בלא שהתובע השיב לו סכומים אלה ולפיכך טוען הנתבע לקיזוז.