נתוני רקע ועובדות
1. התובע הגיש תביעה כספית זו כנגד הנתבע להשבת כסף ששילם לו בסך של 147,250 ש"ח , בעילות של הפרת הסכם, הצגת מצגי שווא, הטעייה, תרמית ועשיית עושר שלא במשפט. סכום התביעה הועמד ע"ס 228,854 ש"ח הכולל הוצאות בגין הקמת הלוואה בבנק אגרות ושכ"ט עו"ד.
מדובר בפרשה תמוהה אשר בה כל אחד מהצדדים מחזיק בגרסה השונה בתכלית מגירסת חברו.
2. גרסת התובע, כעולה מכתב התביעה הינה כי התובע עבד אצל הנתבע בביצוע עבודות שיפוץ ובנייה ונוצרו בין הצדדים יחסים קרובים. על בסיס ההיכרות והאמון שנבנו בין הצדדים, קיבל התובע מהנתבע הצעה לפיה יפתחו יחדיו חברה שתעסוק בתחום הבנייה וכל צד יזרים לחברה בשלב הראשון סך של 150,000 ש"ח. (להלן: "חברת הבנייה"). הרקע להצעה זו הייתה לטענת התובע, עבודתו ארוכת השנים של בנו של הנתבע, מר אברהם כץ (להלן: "אבי") בתחום הבנייה והיותו מועסק במסגרת חברה אשר הייתה בבעלות הנתבע עצמו.
נטען כי אבי, היה בעל ניסיון בתחום הבנייה אך לא יכול היה לפתוח חברה או להחזיק במניות עקב קשיים כלכליים שנקלע אליהם בעבר. הנתבע, פנסיונר של צה"ל עבד בתחום שאינו קשור לבנייה. לאחר יציאתו לגמלאות פתח 3 או 4 חברות שונות שהיו בבעלותו, ושהרוח החיה והמקצועית בכולן הייתה אבי, בנו.
עוד לגרסתו, מאחר והיה מעוניין להיכנס לתחום הבנייה שכן הגיע מבית בו מתעסקים בבנייה, שיפוצים והנדסה, גייס את סכום הכסף הנדרש לחברת הבנייה, ע"י נטילת הלוואה מהבנק, וביום 11.7.06 מסר המחאה בנקאית על סך 147,250 ש"ח לזכות הנתבע (להלן: "ההמחאה"). לטענת התובע, הנתבע שכנע אותו להעביר
אליו אישית את סכום הכסף עוד בטרם הוקמה חברת הבנייה. לטענת התובע, חברת הבנייה הוקמה רק כעבור חצי שנה ונרשמה ברשם החברות ביום 25.2.07 אולם מעולם לא הייתה בה פעילות והנתבע לא העביר אליה ולו שקל אחד. לטענתו, הנתבע שלשל לכיסו את כספו/ההמחאה הנ"ל, הפסיק לענות לשיחות טלפון מטען התובע ואף התכחש לכל הבטחותיו. לפיכך הגיש התובע תביעה זו.
3. הנתבע הכחיש את גרסת התובע מכל וכל וכאמור, גרסת כפי שנטענה בפניי, שונה בתכלית.
לטענת הנתבע, אשר איננו מכחיש כי קיבל לידו את ההמחאה הנ"ל והפקידה לחשבונו, הוא איננו אחראי לכסף זה, אלא מדובר בהשקעה כושלת של התובע ואין לו אלא להלין על עצמו.
גירסתו הינה כי התובע השקיע השקעה "סמויה" כ"שותף סמוי", בעסקי המסעדנות דווקא וכי הוא לא היה אחר מאשר "צינור" להעברת הסכום הנזכר. הנתבע טען כי בנו, אבי היה מעוניין להיכנס לתחום המסעדנות בשילוב עם בנייה (בניית ותפעול מסעדות). לאור רצונו נכנס אבי למו"מ עם מר אדם בשם איציק ביטון (להלן:"איציק"), מסעדן מצליח בחיפה והבעלים של מסעדות ה"פסטו" ו"אוליבר", לצורך הקמת חברה משותפת אשר תעסוק בתחום המסעדנות יחד עם תחום בנייה. ידידתו דאז, הגב' גלי גלילי (להלן: "גלי") הציעה לאבי להכיר את אחיה, התובע, אשר היה לטענתה איש מנוסה בתחום ויכול לייעץ לאבי לאור ניסיונו. במפגש שהיה בין אבי לתובע ביקש התובע להיכנס כשותף בחברה אשר עתיד היה הנתבע להקים יחד עם איציק (כאשר בנו, אבי יהיה הרוח החיה בחברה). מאחר ואיציק סירב לרעיון כי יכנס עוד שותף, עלה הרעיון כי התובע יכנס כשותף סמוי, ללא ידיעתו של איציק, ויקנה מחצית מחלקו של הנתבע, קרי 25%.
לבסוף גובש הסכם, כך לטענת הנתבע, לפיו הנתבע ואיציק יקימו יחד חברה בשם "י.א. אימפקס אינווסטמנט בע"מ" (להלן: "החברה המשותפת") אשר תעסוק במסעדנות בשילוב עם הבנייה. שניהם יהיו בעלי מניות בחלקים שווים, אולם התנאי מבחינתו של איציק היה כי הנתבע ישלם לו סכום של 300,000 ש"ח, כהשקעה בחברה המשותפת ובשים לב למוניטין היקר שאיציק כבר צבר באמצעות שתי מסעדותיו הקיימות.
עוד לטענתו, במקביל, נכרת הסכם בין התובע לנתבע (באמצעות אבי) לפיו התחייב התובע לגייס סכום של 150,000 ש"ח בתמורה ל 25% מהחברה המשותפת, כשותף סמוי (להלן:"
ההסכם בעל פה בין הצדדים" או "
ההסכם בעל פה").
בטרם אכריע במחלוקת שבין והיא האם על הנתבע להשיב לתובע את הסכום שקיבל או חלקו, אביא בתמצית את עיקרי הטענות הנוספות שבין הצדדים.
טענות התובע:
4. התובע טען כי מסר את הכסף לנתבע וכי עליו להשיב לו את הסכום בצירוף גירסת הנתבע בנוגע לרצונו להיכנס כשותף סמוי, אינה אלה גרסת בדים. מדובר בגרסה בלתי סבירה בעליל שכן מדוע זה אבי שנמצא במו"מ מתקדם עם איציק לשם כניסה לעולם המסעדנות יכניס פתאום שותף נוסף, סמוי, אותו הוא כלל לא מכיר היכרות קודמת? זאת ועוד, התובע טען כי הנתבע לא המציא כל ראיה לפיה שילם לאיציק את יתרת הסכום, שכן לפי גרסתו היה עליו להעביר לאיציק כ - 300,000 ש"ח. הנתבע אומנם הציג מסמך לפיו שילם איציק 10,000$, אך מלבד תשלום זה, לא תיעד הנתבע כל ההעברה נוספת של כספים לאיציק. הסברו של הנתבע כי אבי העביר את יתרת הסכום ומאחר והוא אינו אדם מסודר לא דאג לתיעוד ההעברה, צריך להדחות מכל וכל, במיוחד לאור העובדה כי הנתבע טען כי אבי העביר לאיציק כסף ששייך לנתבע ולאבי יחדיו ואילו אבי טען בעדותו כי העביר לאיציק כספים שלו שנשמרו אצל אביו.
עוד לטענתו, גרסת הנתבע בנוגע לפרויקטים של חברת כץ כרמון, פרויקטים אשר בניהולים כשל, הינה גרסת שווא נוספת. ניתן לראות כי לפחות אחת מההמחאות בתמורה לפרויקט קפה ביאליק שולמה לחברת "סטונקריט" שהינה חברה בבעלותו של אבי. באשר לטענתו של הנתבע לפיה אחיו של התובע ילדיו של הנתבע, (גלי ואחיה) היו יכולים לאשר את גרסתו אולם לא זומנו להעיד עקב לחץ שהפעיל עליהם אבי התובע, ברור כי מדובר בהסבר חסר הגיון וממוצא. ב"כ הנתבע היה מודע להלכה המשפטית לפיה צד שנמנע מהבאת ראיה, חזקה כי לו הייתה מובאת בייתה פועלת כנגדו, ולכן ניסה לספק הסביר סביר לאי הבאת הראייה. אלה שהסבר זה אינו סביר כלל.
עוד טען התובע כי גרסתו של הנתבע בכל הנוגע לרצונו של אבי בשותפות סמויה עם התובע אינה אלא עדות שמיעה שאינה קבילה כלל. בנסיבות העניין התובע סבור כי יש לקבל את גרסתו לפיה הנתבע נטל מהתובע ביום 11.7.08 סך של 150,000 ש"ח בטענות שווא ועל כן עליו להשיב לו סכום בתוספת ריבית של 11.39% (אותה גבה הבנק עבור ההלוואה) מיום העברת הכספים, 11.7.08, לאלתר.
טענות הנתבע:
5. הנתבע כאמור, הכחיש את גרסת התובע מכל וכל. לטענתו הוא היה "צינור" להעברת הסך של 150,000 ש"ח אותם העביר כאמור במסמכי א1-א2 (לתצהירו נ/1) לאיציק והחברה המשותפת הוקמה ביום 13.7.06. לפיכך, יש לראות בהשקעה של התובע כהשקעה עסקית כושלת ואין לו אלא להלין על עצמו. עוד נטען כי בסמוך להקמת החברה המשותפת, פרצה מלחמת לבנון השנייה בה שתי המסעדות של איציק קרסו. גם לאחר המלחמה איציק לא העביר את הפעילות לחברה המשותפת אלא הקים בסתר חברה נוספת אליה העביר פעילות. סופו של סיפור, כפי שסופר ע"י הנתבע ואבי, איציק הסתבך בחובות ובאישון לילה, ללא ידיעתם ברח מהארץ ובכך נפלו הן הנתבע והן התובע כקורבנות למעלליו של איציק.
בשלב זה לטענת הנתבע, לאור המצב, ריחם על התובע וקלט אותו כעובד שכיר בעסק בבעלותו בשם "כץ עבודות הנדסה" (להלן: "כץ הנדסה") מספטמבר 2006 עד דצמבר 2006. בינואר 2007 הקימו התובע והנתבע חברה משותפת בשם "אימפקס כץ וכרמון בע"מ (להלן: "חברת כץ כרמון") בה היו שניהם בעלי המניות בחלקים שווים. לטענת הנתבע התמריץ להקמת החברה הייתה התחייבויות של התובע להשיג "פרויקטים עם בשר" לנוכח הקשרים שיש לאביו אגב תפקידו לשעבר כמנהל תחום הבינוי בבנק לאומי. התובע כשל בניהול הפרויקטים, הכניס את חברת כץ כרמון לחובות בסכום של כ - 250,000 ש"ח ולבסוף פרש מהחברה תוך שהותיר את הנתבע להתמודד עם המצב. הנתבע ממשיך וטוען כי מעולם לא התחייבו הוא או בנו, אבי, כל התחייבות באשר לגורל השקעתו של התובע, אשר כאמור הופנתה-הושקעה בעסקיו של איציק הנ"ל, ובוודאי שלא התחייבו להשיב לו את הסכום במידה והעסק המשותף לא יצליח.