תביעה כספית על סך 67,225 ש"ח.
1. התובע היה במועדים הרלוונטים לתביעה קבלן לעבודות עפר וביצע מעת לעת עבודות עבור הנתבעת, כקבלן משנה שלה, במתחם בתי הזיקוק. העבודות כללו העמסה ופינוי של אדמה, ולעיתים בוצה, בכלים שהעמיד התובע. הנתבעת היתה מוציאה חשבון פרופורמה לבתי הזיקוק (המזמינה), והתובע היה מוציא לאחר מכן חשבונית לנתבעת.
2. תביעה זו נוגעת לחשבון פרופורמה מספר 52 שהוציאה הנתבעת למזמינה, בתי הזיקוק (נספח ב' לכתב התביעה). התמורה שהיתה אמורה הנתבעת לקבל מבתי הזיקוק עמדה על 171,000 ש"ח לפני מע"מ. הנתבעת הזמינה שירותיו של התובע, ולטענתו שולמה לו תמורת העבודה רק באופן חלקי. מדובר בעבודה האחרונה שביצע התובע עבור הנתבעת, עבודה משנת 2007 שהחלה בחודש מרץ.
3. במהלך 11 שנות עבודה משותפות מול הנתבעת, לא נכרתו הסכמים בכתב שיוכלו ללמד על שיטת התמחור עליה סוכם בין הצדדים לגבי כל עבודה ועבודה.
4. בתחילת הדרך היתה מחלוקת האם התמחור נעשה פר משקל (טון אדמה) או נפח (מ"ק). מחלוקת זו התייתרה. בסיכומיו שוב אין התובע חולק כי התמחור הוא לפי מחיר למ"ק. שני הצדדים מסכימים למעשה כי התמחור נעשה לפי נפח של אדמה מפונה (לפי מ"ק). שני הצדדים גם מסכימים שבהזמנה זו דובר על שני ש"ח למ"ק ומע"מ. וכי מדובר על חפירת האדמה מן הקרקע, הובלתה, וריכוזה בערימות בתוך מתחם בתי הזיקוק. אף אין הם חולקים כי התובע היה אמור לפנות 29,000 מ"ק.
אלא שמכאן מתחילה המחלוקת בשאלה מה סוכם בין הצדדים לגבי הפרוייקט הספציפי, ביחס לדרך תמחור התמורה.
הנתבעת טוענת כי מדובר בתמורה מוסכמת של שני ש"ח למ"ק, לא משנה בכמה כלים השתמש התובע לצורך העבודה. לטענתה אין זה מעניינה בכמה כלים השתמש התובע, כאשר ברור כי ככל שהכניס יותר כלים לצורך פינוי האדמה יכול היה לסיים העבודה מהר יותר, ולהתפנות לפרוייקטים אחרים (לדברי הנתבעת אף הומחש שהיו לתובע עבודות נוספות במתחם, לכן היה זה ממילא מעניינו שלו לסיים העבודה בהקדם).
לעומתה טוען התובע שסוכם גם שמדובר על שני ש"ח פר כלי. הוא עשה שימוש בבאגר ובשופל ולכן הסכום המגיע הינו 29,000 (מ"ק) X 2 (שני כלים) X שני שקלים. כאשר לסכום המתקבל יש להוסיף מע"מ. הנוסחה המוסכמת לתמחור היתה כמות המ"ק שפונתה כפול מספר הכלים כפול 2 ש"ח.
הנתבעת לעומתו, טוענת כאמור כי הנוסחה שהוסכמה הן מול התובע והן מול קבלנים אחרים, הינה מחיר למ"ק (אכן 2 ש"ח במקרה זה) כפול כמות המ"ק. הא ותו לא.
5. מוסיף התובע כי בפועל לא ניתן לבצע העבודה רק בשני כלים: נדרשים לכל הפחות באגר, שופל ומשאית. השופל מיישר את הערמות הגבוהות שנוצרו על מנת לפנות מקום לערמות נוספות.
את הבאגר והשופל - הביא התובע. את המשאית - הביא קבלן אחר עמו התקשרה הנתבעת במישרין, מר
סאלח שבל. האחרון נתן תצהיר לתובע ובו העיד כי אף לו שילמה הנתבעת שני ש"ח ומע"מ לכל מ"ק אדמה שפינה במשאיתו. הוא ציין ששיטת העבודה היתה שבנקודות מסוימות במתחם בתי הזיקוק, עבד התובע עם שופל ודאג להוצאת האדמה. העד שבל פינה עם משאיתו את האדמה מאותן נקודות לנקודת ריכוז במקום אחר בשטח בתי הזיקוק, שם היה בנו של התובע מר דני בדש מעמיס בבאגר את כל האדמה שנשפכה מן המשאית לערמות.
5.
אדם ארטבינסקי בעליה ומנהלה של הנתבעת ומי שמולו עבד התובע במשך שנים, העיד כי כלל ההתחשבנויות מול בתי הזיקוק וכפועל יוצא גם מול התובע, בוצעו על פי יחידת חישוב של מטר מעוקב. מבחינת הנתבעת לא היה צריך לשנות כלל בכמה כלים עשה התובע שימוש: שכן מה שעניין אותה הינו פינוי האדמה, ולא משך הזמן בו התבצעה העבודה (לא היה לחץ זמן).
גם מר סלאח שבל בחקירתו הנגדית, אישר כי הנתבעת הזמינה ממנו את העבודה על פי תמחור פר מ"ק, לא משנה בכמה כלים היה עושה שימוש. בין אם היה מביא משאית אחת או שתיים, התשלום היה שני ש"ח למ"ק ולא עוד (עמ' 11 לפרוטוקול ש' 19-26).
6. אף מעדות מר
בנימין מזרחי מטעם הנתבעת עלה שאת אותה עבודה ניתן לבצע עם באגר, שופל ומשאית. באגר ומשאית הינם אמנם הכרחיים (שניהם) לביצוע העבודה. אך ניתן להסתפק בהם, למרות שאפשר להיעזר גם בשופל כפי שעשה התובע, ואז כמובן תבוצע העבודה מהר יותר.
העד האחרון הוא מי שזומן על ידי מר ארטבינסקי להשלים את העבודה לאחר שהתובע סולק (לעדותו של מר ארטבינסקי) מבתי הזיקוק, עקב גניבה נטענת פעוטה של בנו, עמו עבד; גניבה שהתגלתה על ידי בתי הזיקוק, ובעקבותיה נותרה הנתבעת מול שוקת שבורה, ונאלצה להביא קבלן אחר להשלמת העבודות, שכן התובע ובנו סולקו. למעשה מתברר (ראה בהמשך), כי העד החליף את הנתבעת עצמה במתחם בתי הזיקוק.
7. חשוב לציין כי מר ארטבינסקי הודה בחקירתו כי העבודה נשוא התביעה שהוזמנה מהתובע, אותם 29,000 מ"ק שהיה צריך לחפור ולפנות במתחם בתי הזיקוק, הושלמה על ידי התובע. מה שלא הושלם, לאור סילוקו מן המתחם, הינן עבודות אחרות שחבה הנתבעת לבתי הזיקוק והיו אמורות להיות מבוצעות במקור על ידי התובע. לאור סילוקו של התובע, הזמין כאמור ארטבינסקי את מר מזרחי.
8. אין חולק כי לתובע שולם סך של 73,100 ש"ח בחלוף כשנה לערך. לשיטת הנתבעת מדובר בסך כל התמורה, כאשר אם נכפיל 29,000 בשני ש"ח ונוסיף מע"מ בשיעור הנוהג במועדים הרלוונטיים, נקבל 66,990 ש"ח. התובע בסיכומיו מעלה תמיהה עליה נחקר גם ארטבינסקי, מה המקור לפער. ארטבינסקי השיב שהיתרה שולמה בגין עבודה פעוטה נוספת של פינוי בוצה שבוצעה על ידי התובע, בעלות של כמה אלפי ש"ח. אמנם התרשמותי הינה כי מדובר בתשובה שנתן העד על פי הגיונו ולאו דווקא זכרונו (כאשר בתשובות לשאלון ציין שמדובר בפינוי עפר ואדמה אקולוגית בתוך מתחם בתי הזיקוק, היינו לא ידע לצין בנוסף גם עבודה של פיזור בוצה), אולם לגופו של עניין יש אכן הגיון בתיזה לפיה הפער הלא גדול נובע מעבודה קטנה כלשהי שביצע התובע בנוסף לפינוי האדמה (ראה להלן).
באותה מידה ייתכן גם כי הוחלפו דברים בין הצדדים ובעקבותיהם נאות ארטבינסקי לשלם מעט יותר כדי לפצות על האיחור בתשלום (50,000 ש"ח כולל מע"מ שולמו ב 18.6.07, היינו בסמיכות לתום העבודה; ו 23,100 ש"ח שולמו ב 16.3.08 היינו שנה לאחר ביצוע העבודה). אין מדובר כאן בקביעות עובדתיות בשאלה מה ומתי הוחלף בין הצדדים, אלא בסך הכל בהמחשה כי תתכנה סיבות הגיוניות לפער קטן יחסית בסכומים, שאינו נובע דווקא מכך שהנתבעת הסכימה לשלם לתובע 4 שקלים למ"ק, ולא 2 כטענתה. סיבות שכאלה ואחרות בהחלט תיתכנה כאשר מדובר במערכת יחסים נמשכת בין שני קבלנים שעבדו יחד שנים. הפער מכל מקום, הינו פער קטן בן 6,110 ש"ח ביחס לסכום שהיה אמור להשתלם לשיטתה של הנתבעת, ולא ברור הכיצד יכול התובע להבנות ממנו: הרי אין חולק גם לשיטתו, כי הסכום כולו (73,100 ש"ח) התקבל בידו בגין העבודה נשוא התביעה. התובע עצמו מודה בסעיף 7 לתצהירו כי לבד מן החפירה והעירום של 29,000 מ"ק כללה הזמנת הנתבעת גם פיזור בוצה שמנונית כפי שמופיע בחשבונית, בתמורה של 6375 ש"ח. כלומר יש כאן כמעט חפיפה (בפער זניח של 265 ש"ח) בין הסכום שהשתלם לתובע (73,100 ש"ח) לבין תמחורה של הנתבעת, ועוד מחיר העבודה הנוספת, לו טוען התובע עצמו. צירוף השניים אמור להסתכם ב 73,365 ש"ח, היינו 66,990 ש"ח ועוד 6375 ש"ח (הסכומים כוללים מע"מ).
התובע בסיכומיו מפנה לתמיהה הכיצד היה ארטבינסקי יכול לדעת ב 16.3.08, עת שילם לתובע את התשלום השני של 23,100 ש"ח, כי יש להוסיף ליתרת התמורה גם תמורה נוספת בגין פיזור הבוצה השמנונית, כאשר דרישת התשלום בגין פיזור הבוצה טרם נשלחה לו: דרישת התשלום בנדון הוגשה בחשבונית שהוציא התובע לנתבעת ביום 10.6.08 (נספח ד' 3 לתביעה). כפי שציינתי בהחלט יכול ובין מי שהתקיימו ביניהם קשרי עבודה נמשכים, הוחלפו דברים, גם לאור האיחור של הנתבעת בהשלמת התמורה. כלומר בהחלט ייתכן ואף סביר, שהתובע (הטוען בעצמו כי ביצע בחודש מרץ 2007 לא רק את עבודת פינוי האדמה אלא גם את פיזור הבוצה), בא בדברים עם ארטבינסקי, הן בסוגית השלמת התמורה עבור פינוי האדמה, והן ביחס לתשלום עבור פיזור הבוצה. היינו, שהתשלום השני בסך 23,100 ש"ח היה אמור לכסות שני העניינים. ודוק: התובע עצמו בסעיף 7(ג) לתצהירו מתייחס לשתי העבודות הנ"ל מחודש מרץ 2007, באותה נשימה.
זאת ועוד: התובע הנפיק שתי חשבוניות שסומנו נספחים ד/1 וד'2 בגין הסכומים האמורים שהתקבלו מן הנתבעת: חשבונית 341 מתאריך 18.6.07 בגין סכום כולל מע"מ של 50,000 ש"ח ובה רשם התובע "תשלום עבור
חלק מפרופורמה נספח 52". וחשבונית מספר 368 מתאריך 16.3.08 בגין סכום כולל מע"מ של 23,100 ש"ח (התשלום השני כאמור), ובה רשם התובע "עבור עבודת באגר + שופל וערימת אדמה בתי זיקוק". להבדיל מהחשבונית הראשונה בה ידע התובע לצין כי מדובר רק בחלק מן התשלום, אין אינדיקציה בחשבונית השניה כי מדובר בתשלום חלקי. חזקה שבהגיון שלו סבר התובע בזמן אמת שמגיע לו תשלום נוסף, עבור העבודה נשוא התביעה, היה טורח ומציין הדבר בחשבונית השניה, ממש כבר שעשה בחשבונית הראשונה. אמנם אין מדובר בשיקול קונקלוסיבי אך אף הוא תומך בעמדת הנתבעת.