1. עניינה של התביעה הנדונה הוא בנזקי רכוש שנגרמו לרכבו של התובע בתאונת דרכים קטלנית שהתרחשה ביום 11.1.05 בצומת בית רימון. התביעה הנדונה הוגשה במקור כנגד נתבעים מס' 1 ו-2 בלבד.
2. בגין התאונה הנדונה הוגש כתב אישום כנגד נתבע מס' 1 בתיק גמ"ר 20776/05 בבית משפט לתעבורה בנצרת בו הואשם בין היתר, בגרם מוות ברשלנות של המנוח סעיד סעיד גוהר, שעזבנו הוא נתבע מס' 3 בתביעה דנן.
3. בתיק הנדון המתנו להכרעת בית המשפט לתעבורה, וביום 14.1.11 ניתנה הכרעת דין ע"י כב' סגן הנשיא סאאב דבור בה זיכה את נתבע מס' 1 מהאשמות שהופנו אליו.
4. לאחר מתן הכרעת הדין בתיק התעבורה, ולאור עמדת ב"כ נתבעים 1 ו- 2 לעניין הכחשת אחריותו של נתבע מס' 1 לתאונה, תוקן כתב התביעה ע"י הוספת נתבעים מס' 3 ו-4 כנתבעים נוספים בתיק.
5. בישיבה מיום 5.12.11 הודיעו ב"כ הצדדים כי הגיעו להסכמה דיונית לפיה תחקור ב"כ נתבעים מס' 1 ו-2 בחקירה קצרה את המומחה מטעם נתבעים מס' 3 ו-4, וב"כ הצדדים יסכמו את טענותיהם בעל פה על סמך כל החומר בתיק, לרבות תיק החקירה המשטרתית, פרוטוקולי הישיבות בבית המשפט לתעבורה בנצרת, והכרעת הדין בתיק התעבורה. באותה ישיבה חקרה ב"כ נתבעים מס' 1 ו-2 את המומחה מטעם נתבעים מס' 3 ו-4, ב"כ הצדדים סיכמו את טענותיהם בעל פה, והגישו כל החומר דלעיל.
6. אין מחלוקת כי התאונה התרחשה ביום 11.1.05 בשעה 17:00 לערך, עת נהג נתבע מס' 1 במשאית (מיכלית דלק) מס' רישוי 20-034-15 (להלן: "המשאית") בכביש מס' 77 מכיוון צומת המוביל לכיוון צומת גולני דרך צומת בית רימון.
7. אין גם מחלוקת כי הנהג סעיד סעיד ז"ל (להלן: "המנוח") נהג באותה עת ברכב פרטי מסוג טויוטה מס' רישוי 35-725-09 (להלן: "הטויוטה") מכיוון כפר כנא בפנייה שמאלה בצומת לכיוון המוביל.
8. אין מחלוקת כי רכבו של התובע עמד בצומת בית רימון באותו יום כרכב הראשון בשיירת רכבים שעמדו בצומת לפנייה שמאלה מכיוון צומת גולני לכיוון כפר כנא.
9. אין מחלוקת כי המשאית נהוגה ע"י נתבע מס' 1 נכנסה לצומת בית רימון ופגעה ברכב הטויוטה שהיה בנסיעה מכיוון כפר כנא שמאלה לכיוון המוביל, המשאית סטתה שמאלה לאחר הפגיעה, המשיכה בנסיעה עלתה על אי התנועה באמצע הצומת, פגעה בעמוד הרמזור במקום, המשיכה ופגעה ברכב התובע, ובעוד רכבים שם.
10. יש לציין תחילה כי לא היה כל מגע פיזי בין רכבו של המנוח לרכב התובע, ואין מחלוקת כי כל נזקיו של התובע בתאונה נבעו אך ורק מפגיעת משאית נתבע מס' 1 ברכבו.
בנסיבות אלו אין לקבל את טענתה של ב"כ נתבעים מס' 1 ו-2 לפיה על התובע להוכיח את כניסתה של המשאית לצומת ברמזור אדום כדי לזכות בפיצוי על נזקיו. התובע אינו צריך להוכיח מעבר לעובדות שאינן במחלוקת לפיהן המשאית סטתה ממסלול נסיעתה, נכנסה לנתיב הנגדי שבו עצר התובע ברמזור אדום, ופגעה ברכבו וגרמה לו נזק.
התובע לא צריך להוכיח מה גרם למשאית לסטות אל נתיב נסיעתו, ומה גרם לה לעלות על אי התנועה ולפגוע ברכבו, ודי לו להוכיח שאלו העובדות שהביאו לנזק ברכבו.
11. הנטל אם כך עובר לנתבעים מס' 1 ו-2 להוכיח כי הייתה סיבה מוצדקת אשר אילצה את נתבע מס' 1 לסטות מנתיב נסיעתו לנתיב הנגדי ולפגוע ברכב התובע שהיה בעצירה ברמזור, והשאלה המתעוררת היא אם נתבעים מס' 1 ו-2 הרימו את הנטל המוטל עליהם להוכיח כי הייתה לנתבע מס' 1 סיבה מוצדקת או אילוץ לסטות מנתיב הנסיעה שלו לנתיב הנסיעה הנגדי, תוך כדי פגיעה ברכב התובע.
12. טענתו של נתבע מס' 1 היא כי הוא נכנס ברמזור ירוק לצומת, וכי המנוח נכנס לצומת ברמזור אדום וחסם את נתיב נסיעת המשאית, גרם להתנגשות בין שני כלי הרכב, ואילץ את נתבע מס' 1 לסטות שמאלה לכיוון הנתיב הנגדי בו עמד התובע.
13. שמעתי את טענות הצדדים, ועיינתי בפרוטוקולי הישיבות בבית המשפט לתעבורה, ובכל הראיות שהוגשו במסגרת תיק התעבורה, וכן בחוות דעת המומחה מטעם נתבעים מס' 3 ו-4, וכן עיינתי בהכרעת הדין בבית המשפט לתעבורה.
14. מסקנתי מכל חומר הראיות שהוגש בפניי היא שנתבעים מס' 1 ו-2 כשלו מלהוכיח סיבה מוצדקת אשר אילצה את נתבע מס' 1 לסטות שמאלה מנתיב נסיעתו לנתיב הנסיעה הנגדי ולפגוע ברכבו של התובע.
במילים אחרות, הגעתי למסקנה כי נתבעים מס' 1 ו-2 לא הוכיחו כי המנוח סעיד סעיד נכנס לצומת ברמזור אדום וגרם להתנגשות בין רכבו לבין המשאית, ולא הוכיחו כי המנוח הוא שאילץ את המשאית לסטות מנתיב נסיעתה לנתיב נסיעת התובע.
15. אמנם זוכה נתבע מס' 1 בדין במסגרת תיק התעבורה, אך חשוב לציין כי רמת ההוכחה הנדרשת מהתביעה כדי להרשיע את נתבע מס' 1 בדין, היא רמת הוכחה גבוהה באופן משמעותי מרמת ההוכחה הדרושה במשפט אזרחי. היה על התביעה במסגרת תיק התעבורה להוכיח מעבר לספק סביר כי נתבע מס' 1 נכנס לצומת ברמזור אדום על מנת שניתן היה להרשיעו בגרימת מוות ברשלנות של המנוח.
מעיון בהכרעת הדין עולה כי לבית המשפט לתעבורה היו ספקות באשר לאשמתו של נתבע מס' 1, לפיכך הוא זיכה אותו מחמת הספק.