לפני תביעה לפיצוי כספי עקב פטירתו של המנוח יששכר ביניאשווילי ז"ל (להלן: "
המנוח").
רקע מוסכם -
1. ביום 13.3.2005 הגיע המנוח, יליד שנת 1940, אל סניף חולון של הנתבע 1, המוסד לביטוח לאומי (להלן: "
הסניף" ו-"
המל"ל" בהתאמה) ביחד עם אשתו, הגב' מרגו ביניאשווילי (להלן: "
אשת המנוח"). המנוח סבל באותה העת ממחלות שונות, לרבות אי ספיקת כליות.
2. ההתרחשויות בעת ביקורו של המנוח בסניף שנויות במחלוקת, אך אין חולק כי בשלב מסוים התפרץ המנוח אל עבר אחת מהפקידות בסניף, המאבטחים שבסניף התערבו ובמהלך "התערבות" המאבטחים, נפל המנוח ארצה ונגרמו לו נזקי גוף, לרבות שבר בפרק ירך ימין (להלן: "
האירוע"). שני המאבטחים המעורבים (להלן ביחד: "
המאבטחים"), היו מועסקים על ידי חברת שמירה בשם ש. ניר הצפון בע"מ (להלן: "
חברת האבטחה"). יוער כבר עתה כי בכתבי בית הדין השונים היו כמה התייחסויות לשם של חברת האבטחה וקיימת אי בהירות לגבי נושא זה. מעיון בחוזה שבין המל"ל לבין חברת האבטחה עולה ששמה כמופיע בחוזה הינו ש. ניר הצפון בע"מ - ובהתאם, ההתיחסות אל החברה שהעסיקה את המאבטחים תהא כאמור והכוונה אל הנתבעות 5 ו-6 יחדיו (וראו כי השם המדויק של החברה שהעסיקה את המאבטחים לא היה במחלוקת בתיק ואינני צופה שיתעורר קושי בהיבט זה).
3. מסניף המל"ל הועבר המנוח לקבלת טיפול רפואי בבית החולים וולפסון (להלן: "
וולפסון"), הנתבע 2, ולאחר מכן, לבקשתו, הועבר לבית החולים איכילוב (להלן: "
איכילוב"), הנתבע 3. במהלך האישפוזים עבר המנוח ניתוח לאיחוי פרק הירך (להלן: "
הניתוח") וכן דיאליזות, לאור מחלת הכליות ממנה סבל.
4. למרבה הצער, המנוח נפטר ביום 18.3.2005 בהיותו בן 65.
5. עוד מוסכם כי שני בתי החולים בבעלות המדינה, הנתבעת 4 (להלן: "
המדינה"), ובהתאם - בהסכמת הצדדים, התביעה כנגד שני בתי החולים נדחתה בפסק דין חלקי מיום 14.11.2011, בכפוף לכך שכל חבות שתושת באשר להתנהלות באחד משני בתי החולים - תחול על המדינה.
טענות הצדדים -
6.
התביעה הוגשה על ידי יורשתו של המנוח, בתו, הגב' תמרה טטרשווילי. לטענת התביעה, מותו של המנוח נגרם ראשית, עקב אלימות מצד המאבטחים בסניף אשר גרמו לנפילתו, ושנית, לאחר מכן, עקב טיפול רשלני באיכילוב ובוולפסון, שם טופל. בנוסף נטענה על ידי התביעה טענה של פגיעה באוטונומיה, ואולם טענה זו נזנחה בהמשך ההליך ואין צורך לדון בה עוד. התביעה הוגשה כנגד המל"ל, חברת האבטחה, בתי החולים והמדינה, בסך של 820,000 ש"ח.
7.
המל"ל שולל כל אחריות לאירוע, טוען כי לא נפל כל רבב בהתנהלות עובדי הסניף וכי המנוח ברשלנותו התורמת גרם לנפילתו. לחילופין, טוען המל"ל, שככל שהיתה התנהלות לא נאותה מצד המאבטחים - אזי שיש להשית על חברת האבטחה את החבות. בהתאם - שלח המל"ל הודעה כלפי צד שלישי כנגד חברת האבטחה. עוד טוען המל"ל כי אף אם היתה רשלנות שגרמה לנפילה - היא "נבלעת" ברשלנותם של בתי החולים אשר כשלו במתן טיפול רפואי נאות למנוח וכי הרשלנות הרפואית היא אשר היתה הגורם לפטירתו.
חברת האבטחה מכחישה את כל טענות התביעה ומצטרפת לטענת המל"ל, לרבות לגבי האשם התורם.
המדינה, בשם שני בתי החולים, טוענת כי לא היתה כל רשלנות בטיפול שקיבל המנוח וכי מותו נגרם בשל התממשות של סיכונים הכרוכים במצבו הרפואי הקשה הכללי.
כל הנתבעים יחדיו מכחישים את גובה הנזק.
מסכת הראיות -
8. בפני העידו הבאים: אשת המנוח (לגבי תצהירה
ת/1); מר עופר גולן, מנהל אגף ביטחון במל"ל (להלן: "
גולן", לגבי תצהירו
נ/1); מר יגאל מירקוס, אחד משני המאבטחים שהיו מעורבים באירוע (להלן: "
מירקוס", לגבי תצהירו
נ/2); מר מיכאל אלפסי, המאבטח השני שהיה מעורב באירוע (להלן: "
אלפסי", לגבי תצהירו
נ/3); ד"ר דניאל קושניר, מומחה מטעם התביעה (להלן: "
ד"ר קושניר", לגבי חוות דעתו
ת/2); פרופ' מרדכי רביד, מומחה מטעם המל"ל (להלן: "
פרופ' רביד", לגבי שתי חוות דעת
נ/4 ו-
נ/5); ד"ר מיכל דרניצקי-אלהלל, מומחית מטעם המדינה (להלן: "
ד"ר דרניצקי-אלהלל", לגבי שתי חוות דעת
נ/11 ו-
נ/12); וד"ר דורון שוורץ, מנהל המחלקה הנפרולוגית באיכילוב (להלן: "
ד"ר שוורץ", לגבי תצהירו
נ/13).
9. בנוסף, הוגשו בהסכמה כחלק מהראיות תמונות של המנוח, מסמכים רפואיים ותיק המשטרה שנפתח לגבי האירוע (להלן: "
תיק המשטרה", עמ' 20 לפרוטוקול). ביו היתר, ניתן למצוא בתיק המשטרה את העדויות שנגבו משתי הפקידות שעבדו בעת האירוע בעמדת הקבלה בסניף, הגב' בתיה אשכנזי (להלן: "
אשכנזי") והגב' פאינה שפיץ (להלן: "
שפיץ", אשר בחלק מהעדויות מכונה גם "פאני"). עוד ניתן למצוא בתיק המשטרה את עדויותיהם של שני עדים נוספים לאירוע, הגב' שרונה שאולי, שכנה של המנוח שנכחה במקום באקראי (להלן: "
שאולי") והאדון אלעד מנחם (להלן: "
מנחם"), וכן את עדותה של השוטרת שהיתה מוצבת במועד האירוע בסניף, גב' אריאלה פלדינגר (להלן: "
פלדינגר").
דיון והכרעה -
10. לאחר בחינת הראיות ושקילת טענות הצדדים, מסקנתי היא כי
דין התביעה להתקבל כנגד כל הנתבעים (המל"ל, חברת האבטחה והמדינה), מחמת הטעמים שיפורטו להלן.
מה הוכח לגבי נסיבות האירוע בסניף -
11. לשיטתי, הוכח שהיה שימוש רשלני בכוח פיזי על ידי המאבטחים אשר הוביל לנפילתו של המנוח על הרצפה.
12.
ראשית, מצאתי לאמץ את גרסת
אשת המנוח כפי שפורטה בתצהירה, בעדותה במשטרה ובחקירה הנגדית בבהמ"ש. בתצהיר, אשת המנוח תיארה כיצד בתחילה המתין המנוח ברכב מחוץ לסניף והיא נכנסה אל הסניף לבדה. לאחר מכן, לאחר שלא ניתן לה אישור מסוים לגבי המנוח ונמסר לה שעל המנוח להגיע בעצמו על מנת לקבל את האישור, המנוח נכנס אף הוא לסניף ופנה אל עמדת הקבלה. לטענת אשת המנוח, בשלב זה המנוח "התמרמר" (כלשונה) על כך שנאלץ להיכנס לסניף והחל לצעוק, אך לא קילל (וזאת בניגוד לעדי ההגנה שטוענים שהוא קילל את הפקידה). בכל אופן, לא מצאתי כי יש חשיבות מכרעת לשאלת ה"קללות" שכן דומה שאין מחלוקת ממשית לגבי העובדה שהמנוח היה נסער מאוד והדבר התבטא בהתנהגות קולנית מצידו. עוד טענה אשת המנוח בתצהיר כי שני המאבטחים הגיעו אל המנוח מאחור, דחפו אותו והפילו אותו לרצפה (סעיפים 3-6 לת/1).