בפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית משפט לתביעות קטנות בחדרה, כב' השופטת רקפת סגל מוהר (להלן: " בית משפט קמא"), אשר ניתן ביום 11.12.13, והומצא למבקשים, הם הנתבעים בבית משפט קמא, ביום 22.12.13. יצוין כי הבקשה הוגשה לבית משפט זה ביום 5.1.13, דהיינו במועד.
החלטתי ליתן רשות לערער, לדון בבקשה כבערעור ולקבל את הערעור, בכפוף לאמור להלן.
המבקשים הם הנתבעים בבית משפט קמא. המשיבים הם התובעים. המשיבים התקשרו עם המבקשים בהסכם לרכישת דירה בפרדס חנה. בהתאם לסעיף 2.3 להסכם, התחייבו המבקשים למסור את החזקה בנכס שנמכר למשיבים, כאשר הוא פנוי מכל חפץ למעט כל המחובר חיבור קבע. עוד התחייבו כי לא יבוצע שום שינוי בנכס, הכל כפי שפורט בהסכם ובפסק הדין נשוא הבקשה שבפני.
המשיבים הגישו תביעה, וטענו כי הופר ההסכם כאשר הוצאו פריטים שונים מהדירה, באופן שהותיר בה נזקים. בנוסף טענו המשיבים כי הוסכם שמחסן, אשר היה בנוי מחוץ לדירה, יושאר במקומו. המשיבים תבעו פיצוי בגין תיקונים שונים, אשר לטענתם היה עליהם לבצע בדירה. עוד תבעו פיצוי בגין הריסתו של המחסן.
ככל שהדבר נוגע למחסן, הרי שטענתם של המשיבים הייתה כי הוסכם שמחסן זה יישאר עבורם בנכס. המבקשים/נתבעים טענו בבית משפט קמא כי מאחר והמחסן נבנה ללא היתר, עמדה בפני התובעים האפשרות לחתום על מסמך בו הם מאשרים כי ידוע להם שהמחסן בנוי ללא היתר והם מתחייבים לשאת בקנסות עתידיים בגין כך, ולחלופין כי המחסן ייהרס. נטען כי התובעים/משיבים בחרו באפשרות של הריסת המחסן. יצוין לעניין זה כי בעדות בפני בית משפט קמא ציינה התובעת/משיבה, כי דובר על המחסן ואולם הדבר לא בא לידי ביטוי בהסכם. התובע ציין כי המחסן פורק עוד מיד לאחר חתימת ההסכם. הנתבעת/מבקשת שהעידה בפני בית משפט קמא, חזרה על הגרסה כי המחסן לא היה חוקי, ולכן הועמדו התובעים/משיבים בפני אפשרות לשאת באחריות להותרת המחסן ככזה, או לחלופין לפרקו.
מאחר והמחלוקת העובדתית בעניין המחסן לא הובהרה דיה, ניתנה ביום 17.9.13 החלטה על ידי כב' בית משפט קמא, בה נרשם כדלקמן: " הנני מורה לעורכת דין גב' נטליה קוזל, מרח' הבנים 1, פרדס חנה להבהיר לבית המשפט בתצהיר בכתב שאלה השנויה במחלוקת בין הצדדים בתיק זה ואשר נוגעת למחסן שהיה בנוי בחצר ביתם של הנתבעים ואשר הנתבעים טוענים כי לבקשת התובע סוכם שהמחסן יפורק, ואילו התובע טוען כי הוא הסכים להשארת המחסן שהוא בנוי בחצר הבית על אף שהבין שהוא נבנה שלא כדין, והופתע לאחר מכן לגלות שהמחסן פורק". בית משפט קמא קבע כי התצהיר יומצא עד ליום 9.10.13, והוסיף " מובהר לצדדים כי נאסר על מי מהם ליצור קשר עם עורכת הדין בעניין זה עד ליום 10.10.13". עוד צוין כי לאחר קבלת התצהיר יינתן פסק דין.
אין חולק כי תצהיר לא הומצא לבית משפט קמא. ככל הנראה, לאחר שהמשיבים פנו לבית משפט קמא כדי לברר מדוע לא ניתן פסק דין, נתן בית משפט קמא את פסק דינו.
בית משפט קמא היה ער, כאמור, לעובדה שהתצהיר אשר הוא ביקש לקבל, לא הועבר לעיונו ואף ציין זאת במספורש בסעיף 7 לפסק הדין. עם זאת ציין בית משפט קמא בפסק דינו, כי בפניו מסמך שעניינו הצהרה על העדר חריגות בנייה (נספח ז' לבקשה שבפני). מסמך זה הוא נספח ח' בהתאם לנוהל 36.21 של מינהל מקרקעי ישראל (להלן: " טופס הצהרה על העדר חריגות בנייה"). בגוף המסמך מצהירים המוכרים/מבקשים על העדר חריגות בנייה בנכס שנמכר, ואילו הקונים/משיבים מצהירים כי " אנו מתחייבים כי במידה ויתגלו חריגות (חריגות בנייה, חריגות משטח המגרש, שימושים חריגים וכו') מתנאי חוזה החכירה של המוכרים עם המינהל ביחס לנכס המועבר, אנו נשלם למינהל לפי דרישתו את כל ההוצאות והתשלומים הנובעים מכך בהתאם לחוזה החכירה הנ"ל". בית משפט קמא סבר, כי אותו מסמך תומך בגרסת התובעים כי ציפו לקבל לידיהם את המחסן, ובמצב דברים זה, טענת הנתבעים קורסת. בנסיבות אלו, ועל אף העדר התצהיר של עורכת הדין גב' נטליה קוזל, סבר בית משפט קמא כי ניתן לתת פסק דין ולהכריע במחלוקת בעניין המחסן.
בסיכומו של דבר נדחתה תביעתם של המשיבים, למעט לעניין רכיב המחסן הנ"ל, ואשר בית משפט קמא מחייב את הנתבעים/מבקשים בתשלום פיצוי עבור אותו מחסן בסכום כולל של 3,090 ש"ח וכן בהוצאות משפט. כנגד פסק דין זה הוגשה הבקשה למתן רשות לערער.
כאמור, סבור אני כי יש ליתן רשות לערער, לקבל את הערעור ולבטל את פסק דינו של בית משפט קמא.
בית משפט קמא סבר, לאחר ששמע את שני הצדדים, כי תצהירה של עורכת הדין הגב' קוזל דרוש לצורך הכרעה במחלוקת בעניין ההסכמות שגובשו בין הצדדים בנוגע לאותו מחסן שפורק. בית המשפט נתן החלטה, כי תצהירה של הגב' קוזל יוגש עד ליום 9.10.13. בית המשפט קמא אסר על הצדדים ליצור קשר עם עורכת הדין. ככל הנראה לא ניתנה כל הוראה למזכירות בית משפט קמא להמציא את ההחלטה לגב' קוזל. מעיון בתיק בית משפט קמא עולה כי ההחלטה לא נשלחה אל עורכת הדין, וממילא גם לא התקבלה אצלה.
בנסיבות אלו, וכאשר ראה בית משפט קמא כי לא התקבל תצהיר, היה מקום לפנות שוב לעורכת הדין ולוודא מדוע לא הוגש תצהיר, ולבקש את המצאתו. לחלופין היה על בית משפט קמא לאפשר לצדדים להשלים טיעון, וזאת בהתייחס להעדרו של תצהיר. לכאורה סברו שני הצדדים, כי תצהירה של עורכת הדין ישפוך אור על המחלוקת שביניהם, ומטעם זה גם התבקש אותו תצהיר. משלא הומצא התצהיר, וכאמור, ככל הנראה עקב תקלה שעניינה אי-מסירת ההחלטה מיום 17.9.13, כי אז היה מקום לברר את נסיבות אי-הגשתו של התצהיר ולהחליט כאמור לעיל.
אוסיף עוד, כי המסקנה שהסיק בית משפט קמא מחתימה על מסמך טופס ההצהרה על העדר חריגות בנייה, אינה מסקנה המתחייבת ממסמך זה. בהחלט יתכן כי אותו מחסן אינו מהווה חריגת בנייה או חריגה משטח הבנייה או שימוש חורג. המחסן היה בנוי ללא היתר ונדרש היתר להכשרתו, ואולם בהחלט יתכן כי ההיתר היה בר-השגה, במובן זה שעל פי התב"ע במקום אין מניעה לבנות מחסן כאמור. מכאן שלא ניתן היה להסיק מעצם החתימה על המסמך הנ"ל, כי הוסכם בהכרח שהמחסן שבמחלוקת לא יפורק. בהחלט יתכן שלאחר קבלת אותו תצהיר של עורכת הדין קוזל, ניתן יהיה להגיע אל המסקנה שזו אכן הייתה ההסכמה בין הצדדים, ואולם לא ניתן לבסס מסקנה זו על בסיס אותו מסמך בלבד,, ובוודאי כאשר מי מהצדדים לא התיחס למסמך זה בעדותו בפני בית משפט קמא.
אשר על כן, סבור אני כי נפלה שגגה תחת ידו של בית משפט קמא המחייבת את התערבותו של בית משפט זה.
אשר על כן אני מורה לקבל את הערעור, לבטל את פסק דינו של בית משפט קמא ככל שהדבר נוגע לסעיפים 8ג' ו-9 לפסק הדין (המחלוקת לעניין המחסן בלבד). אני מורה להחזיר את הדיון לבית משפט קמא כדי שיקבל לידיו את תצהירה של עורכת הדין קוזל, ולאחר מכן יתן את פסק דינו. ככל שלאחר קבלת התצהיר יסבור בית משפט קמא כי יש מקום לאפשר לצדדים להשלים את טיעוניהם בפניו, יתן החלטה מתאימה. לעניין זה אסב את תשומת לב בית משפט קמא לדברים שנאמרו במהלך הדיון בפני, בכל הנוגע לאפשרות שנוהלו מגעים בין המבקשים/נתבעים לבין עורכת דין קוזל בעת האחרונה.
אבהיר, למען הסר ספק, כי לגופו של עניין אינני מביע עמדה. לאחר שיוגש התצהיר כפי שהורה בית משפט קמא עוד בהחלטתו מיום 17.9.13, ולאחר השלמת שמיעת טענות הצדדים לפי הצורך, יכריע בית משפט קמא במחלוקות שביניהם, לפי מיטב שיקול דעתו.
עוד יובהר למען הסר ספק, כי יתר חלקי פסק הדין, ככל שהם מתייחסים לאמור בסעיפים 8א' ו-ב' לפסק הדין, יוותרו בעינם.
הוצאות הדיון בפני, בסך 1,500 ש"ח, יהיו לפי התוצאות בדיון בבית משפט קמא, לאחר שיושלם פסק דינו.
המזכירות תשלח עותק פסק הדין לצדדים .