1. המבקש הגיש בקשה למתן רשות ערעור על החלטת כבוד הרשמת מרגולין - פלדמן מיום 2.11.2011, בתיק הוצל"פ 12-04573-11-8, בלשכת ההוצאה לפועל בחדרה, במסגרתה נדחתה בקשתו לסגירת תיק ההוצאה לפועל כנגדו.
2. ביום 11.4.2011 הגישה המשיבה לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל בחדרה שטר חוב, אשר על פי האמור בבקשת הביצוע, נחתם על ידי מר רודיטי חגי ובערבות המבקש. לטענת המבקש, המשיבה הודיעה לו כי היא מחזיקה בשטר חוב של בנו חגי, שהתחייב כביכול בעבור חובו של בנו האחר, שרלי. לטענתו, מי שחתם על שטר החוב היה שרלי ולא חגי והשטר נחתם בפני נציגיה של המשיבה שהכירו את שרלי היטב וידעו כי מי שכביכול חתום על השטר אינו האיש הניצב מולם. נציגי המשיבה דרשו כספים ממשפחתו של שרלי ואיימו שיבולע לו כי הוא יואשם בזיוף. לפיכך, כתב המבקש למשיבה מכתב לפיו, הוא לוקח על עצמו לשלם את החוב של פרסום אחר ע.מ. 34418897 (עסקו של הבן חגי) בסך של 82,094 ש"ח "שנוצר בגין רכישת דלקים שנמשכו על ידי שלו הסעות" (עסקו של הבן שרלי). עוד נרשם במסמך, כי המבקש ישלם את החוב החל מיום 15.2.2011 בהוראת קבע מחשבונו בסך של 3,000 ש"ח בחודש עד גמר החוב.
המבקש טען, כי ביום 11.4.2011 פתחה המשיבה תיק הוצאה לפועל ומלאה את הבקשה לביצוע השטר, כאשר בחלק העובדות המשמשות עילה לבקשה, נרשם כי המבקש ערב לשטר. לטענתו, השטר שצורף נחזה להיות חתום על ידי חגי רודיטי ועל פי מכתבו של המבקש, היה עליו לשלם עד לאותה עת שני תשלומים ראשוניים בסך של 6,000 ש"ח. לטענתו, פרק ט' של תקנות ההוצאה לפועל קובע את התנאים לקבלת בקשה לביצוע שטר ולפי התקנות, הבקשה לביצוע נגד המבקש לא היתה צריכה להתקבל. לפיכך, הגיש המבקש בקשה לסגירת תיק ההוצאה לפועל כנגדו (אמנם, לא צורף על ידי המבקש העתק מהבקשה שהוגשה לכבוד הרשמת אולם, מנוסח בקשת רשות הערעור, עולה כי הוא חזר במסגרתה על הטענות שהועלו בפני כבוד הרשמת). בהחלטתה מיום 2.11.2011 דחתה כבוד הרשמת את הבקשה לסגירת התיק, בנימוק שהטענות שהועלו על ידיו אינן מצויות בתחום סמכותו של רשם ההוצאה לפועל וכי על פניו, מדובר בטענות הנוגעות לעצם החבות השטרית כלפי המבקש ומקומן בהתנגדות לביצוע השטר נשוא התובענה. בנוסף, ניתנה למבקש הזדמנות להגיש בקשה להארכת מועד להגשת ההתנגדות בטענות האמורות.
המבקש טען כי לא יתכן שמשעה שפקיד ההוצאה לפעול פותח תיק שלא בהתאם לתקנות, מבלי להשגיח שצורפו המסמכים הנחוצים, לא יהיה לרשם ההוצאה לפועל סמכות להורות על סגירת התיק ולא יתכן שהסעד היחיד שיש לחייב הוא ניהול הליכי התנגדות. המבקש הפנה בעניין זה להחלטת כבוד הרשם אלכס אחטר מיום 19.6.2011, אשר הורה על סגירת תיק הוצאה לפועל, במקרה אחר. המבקש עתר, אפוא, לקבוע שלרשמי ההוצאה לפועל יש החובה והסמכות להורות על סגירת תיקים שנפתחו שלא בהתאם לתקנות ו\או לנהלים. עוד טען המבקש, כי במדה והמשיבה מעוניינת לגבות את התחייבויות המבקש כלפיה, היא צריכה לעשות זאת בהתאם להתחייבויות ולפי הקצב הקבוע בהן.
3. במהלך הדיון שהתקיים בפני היום, התנגדה המשיבה לבקשה וטענה כי תיק ההוצאה לפועל נפתח כנגד המבקש מכח שטר החוב וכתב הערבות עליו חתם, לפי סעיף 57 לפקודת השטרות וכי במסמך זה נרשם במפורש כי הוא לוקח על עצמו לשלם את החוב. המבקש מצידו, חזר למעשה, על טענותיו בבקשה רשות הערעור.
4. לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור, כמו גם בטיעוני הצדדים, החלטתי לדון בבקשה כאילו ניתנה הרשות והוגש ערעור על פי הרשות שניתנה, ולדחות את הערעור.
5. אין חולק, כי בסמכות רשם ההוצאה לפועל להורות על סגירת תיק הוצאה לפועל, בנסיבות המתאימות לכך. סמכות זו נתונה לרשם ההוצאה לפועל, אם מכח סעיף 80 לחוק ההוצאה לפועל, כמי שדן בערר על פעולה של עובד מערכת ההוצאה לפועל, ואם מכח סעיף 126א לחוק ההוצאה לפועל, המסמיך אותו לתקן, בכל עת, כל פגם או טעות בכל הליך לפי החוק וכן, ליתן הוראות בדבר המשך ההליכים בתיק שנסגר או שנגנז בטעות ובדבר כל עניין אחר, ככל שייראה לו צודק. דא עקא, שלמעט טענה כללית לפיה, בקשת הביצוע לא הוגשה על פי התקנות, לא הצביע המבקש על פגם כלשהו בה. עיון בבקשת הביצוע מעלה, כי היא מתייחסת לשטר מיום 31.10.2010, הנחזה להיות חתום על ידי חגי רודיטי, בערבות של המבקש. בקשת הביצוע, בצירוף שטר החוב וכתב הערבות, עונה על התנאים המפורטים בתקנות 103 ו - 104 לתקנות ההוצאה לפועל, התש"ם - 1979.
6. טענותיו של המבקש ולמען הדיוק, לכך שהשטר זוייף ונחתם על ידי בנו שרלי ולא על ידי בנו חגי וכי המבקשת בקשה לחייבו במלוא סכום השטר ולא בהתאם להתחייבותו על פי המסמך מיום 16.11.2011, נוגעות לעצם החבות השטרית ומקומן בהתנגדות לביצוע השטר נשוא התביעה, כפי שאף קבעה כבוד הרשמת בהחלטתה. ממילא, אין בסמכותה של כבוד רשמת ההוצאה לפועל לדון בהן.
7. סוגיה אחרת, אשר הועלתה במהלך הדיון, נוגעת לשאלה, האם המסמך מיום 16.11.2010 מהווה כתב ערבות לשטר, בהתאם לסעיף 57 לפקודת השטרות. אלא, שעיון חוזר ומעמיק בטענות המבקש בבקשת רשות הערעור מעלה, כי המבקש כלל לא כפר, אם בבקשה שהגיש בפני כבוד רשמת ההוצאה לפועל ואם בבקשת רשות הערעור, בכך שהמסמך מהווה ערבות לשטר (להיפך, אין חולק כי המבקש שלם בתיק ההוצאה לפועל סכומים בלתי מבוטלים, על פי צו תשלומים, מבלי שהעלה טענה כלשהי בעניין). טענתו התמצתה בכך, שלא התקיימו הוראות התקנות בנוגע לבקשת הביצוע (כאמור, המבקש לא פרט טענה זו והיא נותרה סתומה) וכי המשיבה יכולה לפעול כנגדו בהתאם ל"התחייבויותיו" בלבד, על פי המסמך מיום 16.11.2010, קרי - על פי קצב התשלומים להם התחייב, לטענתו. לפיכך, אין צורך להכריע במסגרת ערעור זה בשאלה, האם המסמך מיום 16.11.2010 מהווה ערבות לשטר, בהתאם לסעיף 57 לפקודת השטרות, אם לאו וכפועל יוצא מכך, האם היתה מוסמכת כבוד רשמת ההוצאה לפועל לדון בטענה מסוג זה.
8. בנסיבות אלה, לא נפלה טעות כלשהי בהחלטת כבוד הרשמת, אשר דחתה את הבקשה לסגירת תיק ההוצאה לפועל כנגד המבקש.
לפיכך, אני דוחה את הערעור.
9. המבקש ישלם למשיבה את הוצאות הערעור בסך של 4,000 ש"ח.
המזכירות תשחרר לידי המשיבה, באמצעות ב"כ, את הערבון שהופקד על ידי המבקש בקופת בית המשפט.
המזכירות תמציא העתק מפסק הדין לצדדים.
ניתן היום, ו' שבט תשע"ב, 30 ינואר 2012, בהעדר הצדדים.