פסק-דין בתיק רע"א 930-01-10

א.      בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בתל אביב יפו (כב' השופט משה סובל) מיום 9.12.2009  שניתן בגדרי עש"א 17246-07-09. בפסק הדין נדחה הערעור שהגיש המבקש על החלטת רשם ההוצל"פ (כב' הרשם יובל גזית), בה הוחלט לקבל את בקשת המשיבה בטענת 'פרעתי' ולסגור את תיק ההוצל"פ 01-74404-06-4 (להלן: "תיק ההוצל"פ").

   ביום 9.6.2010 ניתנה למבקש רשות ערעור והבר"ע נידונה כערעור.

ב.         העובדות העיקריות הצריכות לענייננו, הן כדלקמן:

מקורה של המחלוקת שבין הצדדים הוא בהסכם פשרה שנכרת בין המערער למשיבה, עיריית ירושלים (להלן: " העירייה"), אשר ביום 22.3.2001 קיבל תוקף של פסק דין על ידי בית המשפט השלום בירושלים (כב' השופט יצחק ענבר, ס.נ, כתוארו אז) (להלן בהתאמה: " הסכם הפשרה" ו" פסק הדין"). בהסכם הפשרה הסכימו הצדדים:

" 1. הנתבעת (עיריית ירושלים) תשלם לתובע (המערער-י.ש.) ע"ח תביעתו כנגדה בתיק זה את מחצית סכום תביעתו בתוך 60 יום מהיום בתוספת ריבית והצמדה לפי התוספת השלישית לחוק התכנון והבניה.

2. העירייה תמשיך בתביעתה כנגד הצד ג' על מלוא סכום התביעה, לרבות ריבית והצמדה.

3. היה והעירייה זכתה בסכום העולה על 50% מסכום התביעה, כי אז תחזיר לתובע את יתרת הסכום מעבר, למחצית סכום התביעה ששולמה לה לפי הוראת סע' 1 דלעייל וזאת עד לסכום של 100% מסכום התביעה ( ללא הוצאות).

4. היה והעירייה לא זכתה בתביעה כנגד הצד ג' לא תהיה לעירייה זכות השבה של הסכום ששולם על ידה כאמור בסע' 1; דלעיל".

המחצית הראשונה של סכום התביעה שולמה כמוסכם בהסכם הפשרה. המערער הגיש לבית משפט השלום בת"א בקשה למתן פסיקתא לתשלום המחצית השנייה של סכום התביעה (להלן: " המחצית השניה של סכום התביעה"), אולם בקשתו זו נדחתה (החלטת בית משפט השלום לדחות את הבקשה לפסיקתא לא צורפה לכתבי הטענות של הצדדים- י.ש.).

בין לבין, ניתן ביום 7.5.2001 פסק דין כנגד צד ג' לטובת העירייה, ולפיו חויב צד ג' לשלם לעירייה את מלוא סכום התביעה בתוספת הפרשי הצמדה וריבית. למרות שפסק הדין נגד צד ג' ניתן לטובת העירייה כבר בשנת 2001, רק כחמש שנים לאחר מכן, ביום 26.2.2006, פתחה העירייה בהליכי הוצל"פ כנגד צד ג', לשם ביצוע פסק הדין.

בסמוך לכך, פתח המערער את תיק ההוצל"פ מושא ערעור זה, לביצוע הסכם הפשרה, קרי תשלום המחצית השניה. 

העירייה הגישה בקשה לסגירת תיק ההוצל"פ, במסגרתה טענה כי הסכם הפשרה לא ניתן לביצוע, זאת בין היתר בהיותו מותנה, לטענת העירייה, בגביית מחצית מסכום הפשרה מצד ג', וכן לנוכח החלטת בית משפט השלום שדחתה את בקשת המערער למתן פסיקתא.

בתגובתו לבקשת העירייה טען המערער, בין היתר, כי המסגרת המשפטית המתאימה לבירור טענותיה של העירייה הינה בקשה בטענת 'פרעתי'.

ביום 17.11.2006 החליט ראש ההוצל"פ (כב' הרשם יובל גזית) כי " הצדדים יודיעו האם לדעתם בסמכות ראש ההוצל"פ לפרש את הסכם הפשרה ובמידת הצורך יגישו תצהירים מתאימים".

בתגובתו עפ"י החלטת ראש ההוצל"פ האמורה טען המערער כי " אם הסכם הפשרה טעון הבהרה ע"י כב' ביהמ"ש, הרי מסמכותו של כב' ראש ההוצל"פ לפנות בבקשת הבהרה לערכאה המתאימה. לדעת החתום מטה אין צורך לפרש ההסכם ותפקידו של כב' ראש ההוצל"פ הנו לבצע את פסה"ד ולא לפרשו. ההליך המתאים לטעון טענות כנגד ביצועו של פסק הדין הנו במסגרת טענת "פרעתי" ובקשה מעין זו לא הוגשה ע"י החייבת...אם כוונת ראש ההוצל"פ לדון בביצועו של פסה"ד במסגרת טענת "פרעתי" ולכן יש צורך להגיש תצהירים מתאימים, מסכים הזוכה להמשך הדיון בדרך הדיונית הנכונה והמפורטת לעיל".

ביום 6.12.2006 קבע רשם ההוצל"פ כי נתונה לו הסמכות לפרש את פסק הדין לצורך ביצועו. 

העירייה הגישה בקשה לבטל את החלטת ראש ההוצל"פ מיום 6.12.2006. בקשה זו נדחתה על ידי ראש ההוצל"פ בהחלטתו מיום 10.1.2007 בה נקבע, בין היתר, כי " מלאכת פרשנות פסקי דין נתונה לראש ההוצל"פ ונעשית על דרך של שגרה".

בהתאם לאמור, הגישה העירייה במסגרת תיק ההוצל"פ בקשה בטענת 'פרעתי', שבה טענה כי היא מחויבת לשלם למערער את המחצית השניה, רק כאשר תגבה את סכום התביעה מצד ג'.

בסיכומיו בבקשה בטענת 'פרעתי' טען המערער, בין היתר, כי לא סוכם בין הצדדים, במסגרת הסכם הפשרה, כי תשלום העירייה מותנה בגביית הכספים מצד ג', אלא בזכייתה של העירייה בתביעה כנגד צד ג'. בסיכומיו לא חזר המערער על טענתו בעניין העדר סמכות עניינית לרשם הוצל"פ לפרש את פסק הדין.