רע"א
בית המשפט העליון
|
7204-06
22/08/2012
|
בפני השופט:
1. כבוד המשנה לנשיא (בדימ') א' ריבלין
2. ס' ג'ובראן
3. ח' מלצר
|
| - נגד - |
התובע:
ישראלה ארליך
עו"ד מלכית ברק
|
הנתבע:
עו"ד יהושע ברטל
|
| פסק-דין |
השופט ח' מלצר:
1. סעיף 16(א) לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן - חוק הפלת"ד) קובע כי שכר הטרחה המקסימלי שרשאי עורך דין לגבות בעד טיפול בתביעות לפי אותו חוק, אשר במסגרתן התנהלו הליכים משפטיים, המותנה בתוצאות הטיפול - לא יעלה על שיעור של 13% מהסכום שנפסק לטובת הנפגע בתאונת הדרכים. האם "תקרה" זו חלה גם מקום בו נדרש עורך הדין לטפל בערעור שהוגש לאחר פסק הדין בתביעה המקורית? אם התשובה לשאלה זו היא בשלילה - מהו שיעור שכר הטרחה המירבי, או הראוי עבור הטיפול בהליך הערעור?
אלו הן הסוגיות העולות בפנינו במסגרת בקשת רשות ערעור זו.
בפתיח אדגיש כי ראיתי להציע לחברי כי נדון בבקשה כאילו ניתנה רשות לערער והוגש ערעור על פי הרשות שניתנה. לגוף הדברים, לדעתי, דין הערעור להתקבל.
טרם שאכבד ואכנס לגוף המחלוקת - אביא מספר נתוני רקע הצריכים לענין.
העובדות הרלבנטיות
2. המבקשת הגישה לבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו תביעה (ת.א. 4525/85) לפי חוק הפלת"ד כנגד "הסנה - חברה לביטוח בע"מ", שאת מקומה כנתבעת תפסה לאחר מכן "קרנית" - קרן פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (להלן - קרנית), וזאת בגין נזקי גוף שנגרמו לה בתאונת דרכים. בסופה של תביעה זו נפסקו לטובת המבקשת פיצויים בסך של 621,122 ש"ח, ובנוסף שכר טרחת עורך-דין בשיעור של 13% מהסכום שנפסק, בצירוף מע"מ. לפי החלטת בית המשפט המחוזי עוכב תשלום מחצית סכום הפיצויים, וזאת עד למתן פסק-דין בערעור, שהגישה קרנית לבית משפט זה על פסק דינו של בית המשפט המחוזי, ובערעור-שכנגד שהוגש על-ידי המבקשת. בפני בית משפט זה, הגיעו הצדדים להסכם פשרה, שקיבל תוקף של פסק דין בגדר ע"א 4973/96, במסגרתו נקבע כי קרנית תעביר למבקשת סכום בסך של 224,073 ש"ח, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מתוך הסכום שעוכב בידה, וזאת בנוסף לסכום שלא עוכב והועבר כבר למבקשת. עם סיומם של ההליכים המשפטיים הנ"ל, גבה המשיב, ששימש כבא-כוחה של המבקשת במהלך ההליכים המשפטיים, מן המבקשת שכר טרחת עורך דין בשיעור של 23% מהסכום הסופי שנפסק לטובתה לאור הסכם הפשרה, בצירוף מע"מ. שיעור זה הורכב, לטענתו של המשיב, משכר טרחה בשיעור של 13% בעבור הטיפול בתביעה המקורית שהוגשה על-ידי המבקשת, ומשכר טרחה בשיעור של 10% בעבור הטיפול בערעור ובערעור שכנגד.
3. כחמש שנים לאחר האירועים המתוארים בפיסקה 2 שלעיל - הגישה המבקשת תביעה לבית משפט השלום בתל-אביב-יפו (ת.א. 34614/08), שבמסגרתה תבעה סעד של השבה חלקית של שכר הטרחה ששולם על-ידה למשיב. לטענת המבקשת, שיעור שכר הטרחה שגבה ממנה המשיב, בגין הטיפול בהליכים המשפטיים שניהלה, חרג מהמותר, ככל ששיעור זה עלה על 13% מסכום הפיצויים הסופי, שנקבע בהסכם הפשרה שנחתם ואושר בפסק הדין ב-ע"א 4973/01 הנ"ל. בתביעתה זו התבססה המבקשת על הוראת סעיף 16 לחוק הפלת"ד, המורה כדלקמן:
"
16. (א) המועצה הארצית של לשכת עורכי הדין תקבע, באישור שר המשפטים, תעריף מקסימלי לשכר טרחה של עורך דין בעד הטיפול בתביעות לפי חוק זה, ובלבד ששכר טרחה שנקבע לפי תוצאות הטיפול לא יעלה על 8% מהסכום שהוסכם לשלמו לנפגע, ואם היו הליכים משפטיים - על 13% מהסכום שנפסק; מי ששילם שכר טרחה העולה על התעריף המקסימלי, זכאי להחזר העודף.
(ב) הרשות הנתונה לועד מחוזי של לשכת עורכי הדין לפי הסיפה של סעיף 82 לחוק לשכת עורכי הדין, תשכ"א-1961, לא תהא נתונה לו לגבי תעריף שנקבע לפי סעיף זה".
כן ביססה המבקשת טענותיה על האמור בסעיפים 4-2 לכללי לשכת עורכי הדין (תעריף מקסימלי לשכר טרחה בטיפול בתביעות לפי חוק הפלת"ד לנפגעי תאונות דרכים), התשל"ז-1977, שהותקנו מכח סעיף 16 לחוק הפלת"ד (להלן - כללי לשכת עורכי הדין), ומורים כדלקמן:
1. בכללים אלה-
"החוק" - חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה -1975;
"שכר טרחה" - שכר טרחה שנקבע לפי תוצאות הטיפול.
2. שכר טרחה בעד הטיפול בתביעה לפי החוק שהוגשה לבית המשפט, לא יעלה על 13% מהסכום שנפסק.
3. על אף האמור בסעיף 2, שכר טרחה בעד טיפול בתביעה לפי החוק שהוגשה לבית המשפט שהסתיים בפשרה לא יעלה על 11% מהסכום שהוסכם לשלמו לנפגע על פי הפשרה.