1. לפניי שתי בקשות רשות ערעור על שתי החלטות של בית המשפט המחוזי בירושלים (סגן הנשיאה י' צבן). הבקשה ברע"א 715/11 נסובה על החלטת בית המשפט מיום 9.12.2010, בה אושר למשיב 1 (להלן: הכונס) לפרסם הזמנות להציע הצעות לרכישת המקרקעין שבמוקד ההליכים; הבקשה ברע"א 2796/11 נסובה על החלטה מאוחרת, בה עיכב בית המשפט את החלטתו מיום 9.12.2010 עד להכרעה ברע"א 715/11.
2. החלטתי לדון ברע"א 715/11 כאילו ניתנה רשות לערער והוגש ערעור על פי הרשות שניתנה. דין הערעור להתקבל. בכך מתייתרת ממילא רע"א 2796/11.
רקע
3. המבקשת 1 ברע"א 715/11 (להלן: נופי ים) הינה הבעלים הרשומים של מקרקעין בגבעת אולגה (להלן: המקרקעין). המקרקעין נרכשו על ידה בשנת 2000, כאשר המשיב 2 (להלן: בנק המזרחי או הבנק) העמיד לה מימון בנקאי לצורך הרכישה. להבטחת החוב לבנק שועבדו המקרקעין בשעבוד קבוע וכן ניתנה ערבות בעלי השליטה בנופי ים, הם המבקשים 3-2 כאן.
4. ביום 1.9.2002 רכשה חפציבה בנייה פיתוח והשקעות בע"מ (להלן: חפציבה) מאת נופי ים מחצית מזכויותיה במקרקעין. ביום 15.7.2003 חתמו הצדדים על תוספת להסכם המכר בה ביקשו לשנות את תנאי העסקה כך שחפציבה בנייה וסולל בונה ירכשו 80.5% מהנכס. העסקה בין הצדדים הוגדרה כעסקת קומבינציה לפיה התמורה הכוללת לנופי ים תהיה בדרך של בניית יחידות דיור על ידי חפציבה בניה וסולל בונה ולנופי ים ייוחדו 19.5% מכל אשר ייבנה על המקרקעין.
5. ביום 23.12.2003 נחתם "הסכם ליווי ואגרות חוב" בין בנק המזרחי לבין חפציבה, סולל בונה ונופי ים בו שועבדו מלוא הזכויות במקרקעין ובפרויקט "להבטחת חובות הלקוח" (שהוגדר: נופי ים, חפציבה וסולל בונה; המבקשים 3-2 הוגדרו בו כערבים) לבנק המזרחי. על סמך הסכם הליווי נרשם שעבוד ברשם החברות ביום 29.3.2004, וזאת ללא הגבלה בסכום. השעבוד לא נרשם במרשם המקרקעין. בראשית שנת 2007 חתמה נופי ים על שטר משכנתא בו הסכימה לשעבד לטובת הבנק את כל זכויותיה במקרקעין להבטחת חובותיה וחובות חפציבה לבנק. בעקבות שטר המשכנתה נרשם שעבוד נוסף על זכויות נופי ים במקרקעין לטובת הבנק הן ברשם החברות והן במרשם המקרקעין.
6. לאחר שנופי ים לא עמדה בהתחייבויותיה כלפי הבנק בגין רכישת המקרקעין, מונה כונס נכסים למימוש זכויותיה במקרקעין על פי צו של ראש ההוצאה לפועל בהרצליה מיום 5.8.2007 (תיק מספר 2606808077). בנוסף, ביום 16.8.2007 מונה כונס הנכסים על ידי בית המשפט המחוזי עקב קריסת קבוצת חפציבה.
ביום 22.4.2008 אישר בית המשפט המחוזי את ההסדר עם בנק המזרחי להשלמת הפרויקט. ביום 1.5.2008 נחתם הסכם עם חברת דניה סיבוס. ביום 1.6.2008 אישר בית המשפט את ההסכם הקבלני עם חברת דניה סיבוס.
ה"פ 8103/09
7. נופי ים ובעלי השליטה בה עתרו לבית המשפט המחוזי בבקשה להצהיר כי הם אינם ערבים לחיובי חפציבה חופים בע"מ או כל חברה אחרת מקבוצת חברות חפציבה כלפי בנק מזרחי טפחות בקשר לפרויקט חופים. עוד עתרו המבקשים להצהיר, כי כונס הנכסים חייב להעביר 19.5% מכל תקבולי מכר הדירות בפרויקט לזיכוי חשבון נופי ים בבנק (ה"פ 8103/09).
בהחלטתו מיום 8.3.2010 דחה בית המשפט את בקשת נופי ים וקבע, כי נופי ים שעבדה את המקרקעין להבטחת החובות לבנק בגין הפרויקט - הן חובות נופי ים והן חובות חפציבה. נופי ים התחייבה חוזית לשעבד לבנק מלוא זכויותיה במקרקעין להבטחת חובות חפציבה. התחייבות זו הושלמה וקיבלה תוקף קנייני ברישומה בלשכת רישום המקרקעין בשנת 2007. מששועבדו המקרקעין להבטחת חובות חפציבה ונופי ים, נותרו בידי נופי ים זכויות כספיות בלבד בהתאם להסכם התמורות, אלה תידונה בהגיע זמנן.
על החלטה זו הגישה נופי ים ערעור לבית משפט זה (ע"א 2123/10). הערעור נשמע ביום 20.7.2011.
בקשות 219 ו-220
8. לאחר החלטתו העקרונית של בית המשפט המחוזי בדבר היקף השעבוד (ההחלטה מיום 8.3.11), הגיש הכונס ביום 21.9.2010 בקשה למתן הוראות, בה התבקש בית המשפט לאשר לו לפרסם הזמנה להציע הצעות לרכישת המקרקעין ולבצע לשם כך שורה של פעולות (בקשה 219). כמו כן, הכונס הגיש לבית המשפט בקשה למתן הוראות לגבי אופן חלוקת כספי קופת הכינוס (בקשה 220) - בקשה לשלם מקדמה לנושים המובטחים (לדניה סיבוס מכוח זכות עיכבון ולבנק מזרחי מכוח שעבוד).
9. אשר לבקשה 219 - נופי ים התנגדה לבקשה. טענתה העיקרית היתה, כי הכונס טרם הכין דו"ח כספי על התנהלותו הכספית עד עתה ועל כן לא ידוע לה סכום החוב ונשללת זכותה לפדותו. טענה נוספת היתה, כי בין הכונס לבין נופי ים קיימת מחלוקת בנוגע לאופן חלוקת הכספים, ועל כן הגיש הכונס את בקשה 220. לטענת המבקשת, להכרעה בבקשה 220 בנוגע לאופן חלוקת הכספים נודעת חשיבות רבה בכל הנוגע לסכום שהיא זכאית לקבל מתקבולי המכירות - סכום שנופי ים מעוניינת לשלמו לבנק לכיסוי החוב. לטענתה, ייתכן שבעקבות החלטת בית המשפט בבקשה 220, יופחת חובה לבנק במידה ניכרת, ואולי אף יוחזר במלואו, וכך לא יהיה צורך במכירת זכויותיה במגרש נשוא הבקשה. עוד טענה נופי ים, כי שאלת היקף חובה לבנק עודנה תלויה ועומדת, שכן על החלטת בית המשפט בעניין זה, לפיה השעבוד על הקרקע נועד לכסות הן את חובותיה שלה והן את חובות חפציבה, הוגש כאמור ערעור (ע"א 2123/10). לטענת נופי ים, בשלב זה עדיין לא ידוע מהו הסכום שיהיה בידיה להחזיר לבנק על חשבון חובה, ואיזו יתרה תיוותר, ורק לאחר שתתקבלנה ההחלטות בעניינה ניתן יהיה לדעת דבר. בהחלט ייתכן, לשיטתה, שיתברר כי החוב לבנק נפרע וכי אין צורך במכירת חלק המגרש שטרם נבנה. נופי ים הוסיפה, כי כל הכללים הנקוטים לעניין צו מניעה יפים גם כאן, כולל הצורך בשמירת המצב הקיים עד שיתברר מצב הדברים בנוגע לפרעון החוב לבנק וליתרת החוב. כן נטען כי מאזן הנוחות נוטה באופן מוחלט לטובת נופי ים.
10. הכונס השיב לתגובת נופי ים וטען, כי דחיית המכירה מרעה את מצבה של חפציבה וגם את מצבה של נופי ים עצמה, שכן הן ממשיכות לשלם ריביות גבוהות לבנק. כן נטען, כי דחיית המכירה מרעה עם נופי ים גם משום שהיא עלולה להכשיל מימוש במחירים גבוהים יחסית שניתן לקבל כיום, כאשר מחירי הנדל"ן גבוהים. הכונס טען עוד, כי קיים מעשה בית דין בנוגע לטענת נופי ים, כי תמורת המגרש צריכה לשמש רק לכיסוי חובותיה שלה לבנק, כפי שנקבע בפסק דינו של בית המשפט המחוזי ב-ה"פ 8103/09, מיום 8.3.2010: "סוגיית מימוש המקרקעין לשם כיסוי חובות חפציבה נדונה זה מכבר במסגרת אישור ההסדר, וההחלטה בעניין זה הפכה חלוטה".לטענת הכונס, אין בעצם הגשת ערעור על פסק הדין ב-ה"פ 8103/09 כדי לעכב את הליכי המכירה. עוד טען הכונס, כי טענת נופי ים כאילו ניתן לכסות את מלוא חובה באמצעות שינוי אופן חלוקת כספי הכינוס וללא צורך במכירת המקרקעין היא טענה מופרכת, ועל כן אין צורך להמתין להחלטה בבקשה 220 לגבי אופן חלוקת כספי הכינוס.
הכונס טען עוד, כי תגובת נופי ים לבקשתו לאשר פרסום הזמנה להצעת הצעות, הינה, במהותה, בקשה לעיכוב ביצוע החלטת בית המשפט המאשרת את ההסדר המוסכם והחלטת בית המשפט מיום 8.3.2010. זאת, כאשר נופי ים מעולם לא הגישה בקשה לעיכוב ביצוען של החלטות אלו. הכונס הוסיף, כי גם אם היו נבחנות טענות נופי ים כבקשה לעיכוב ביצוע, הרי שהיא אינה עומדת בתנאים הנדרשים.
11. בהחלטתו מיום 9.12.2010 נעתר בית המשפט לבקשת הכונס. בית המשפט ציין, כי לא הוגשו בקשות לעיכוב ביצוע או צו מניעה, וכי לא ניתן לדון בכך במסגרת תגובה שהוגשה לבקשת הכונס למתן הוראות.
טענתה העיקרית של נופי ים היא, כי העובדה שהכונס לא הגיש דו"ח כספי אודות תקבוליו ותשלומיו בקשר לפרויקט, מצדיקה עיכוב הליכי המימוש, שכן, לא ניתן לעמוד על גובה החוב המדויק וניטלת האפשרות מנופי ים לפרוע החוב ללא צורך בהליכי מימוש. ביחס לטענה זו קבע בית המשפט, כי אכן, בהתאם לסעיף 199 לפקודת החברות [נוסח חדש], התשמ"ג-1983, כונס או מנהל שנתמנה חייב להגיש מדי תקופת זמן הקבועה בסעיף את סיכומי תקבוליו ותשלומיו. סעיף זה נועד להיות כלי ביקורת בידי בית המשפט אחר פועלו של הכונס שנתמנה על ידו. בית המשפט הוסיף, כי יש מקום לומר כי הגשת דו"ח כספי הינה גם זכות המוקנית לחייב או לנושי החברה, לדעת מצב הליכי המימוש ומצב קופת הכינוס, אולם לא הכריע בכך. לבסוף נקבע, כי אף אם קיימת זכות שכזו, אין באי קיומה, במקרה שלפנינו, כדי לפגוע בזכויות נופי ים לצרכי בקשה זו וממילא אין בה כדי להצדיק עיכוב המימוש.