פסק-דין בתיק רע"א 6756/96

השופטת ט' שטרסברג-כהן:

1.           זוהי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה אשר קיבל באופן חלקי את ערעורה של המשיבה על פסק דינו של בית משפט השלום בחיפה, שניתן על דרך הפשרה, לפי סעיף 79א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד1984- (להלן: החוק).

2.           מדובר בתאונת עבודה, בה נפגע המבקש, שהגיש תביעה לפיצויים נגד מעבידתו - המשיבה.  הצדדים הסמיכו את בית המשפט לפסוק על דרך הפשרה, לפי הוראות סעיף 79א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד1984- (להלן: "החוק"). בית משפט השלום (כב' הנשיא קיטאי) קבע, כי התאונה היא באחריותה הבלעדית של המשיבה, וכי אין מקום לייחס למבקש אשם תורם וחייב את המעביד בתשלום פיצויים למבקש. 

3.           המשיבה ערערה על פסק הדין לבית המשפט המחוזי וטענה הן נגד קביעת אחריותה לתאונה והן נגד אי-קביעת אשם תורם. בית המשפט המחוזי קיבל את הערעור באופן חלקי, סרב להתערב בקביעת אחריות המשיבה ובקביעת גובה הנזק, אך מצא כי יש לייחס למבקש אשם תורם בשיעור של 20%. על קביעת האשם התורם, מבקש הנפגע רשות ערעור לבית משפט זה. 

4.           על אף התנגדות המשיבה, החלטתנו לתת רשות ערעור, לדון בבקשה כבערעור על פי הרשות שניתנה ולקבל את הערעור.  

5.           ההסדר הקבוע בסעיף 79א לחוק שעל פיו ניתן פסק הדין (כמו גם בסעיף 4 (ג) לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה1975- (להלן: חוק הפיצויים)) נועד "להחיש את פתרון הסכסוך מחד, ולהקל מעומס התדיינויות שבבתי המשפט מאידך" (וראה: דברי ההסבר להצעת חוק בתי המשפט [נוסח משולב] (תיקון מס' 15), התשנ"א1991-, ה"ח 319, 322). לפיכך שבנו וקבענו, כי העילות להתערבות בפסק דין שניתן על דרך הפשרה מצומצמות יותר מאשר במקרה של ערעור רגיל ובית המשפט יטה להתערב בפסק דין של פשרה אך ורק במקרים בולטים וקיצוניים (וראה: ע"א 364/89 עלי אסעד עותמן נ' מיכאל בויארסקי, לא פורסם, וע"א 234/87 נאסר נ' נאסר, לא פורסם). מטבע הדברים, התמקדו רוב הערעורים שהוגשו על פסקי דין שניתנו לפי סעיף 4(ג) לחוק הפיצויים  בגובה הנזק שנפסק, אולם אין מקום לפרש את פסיקתנו בעניין כמתייחסת אך ורק להתערבות בשאלת גובה הנזק.

6.           סעיף 79א לחוק יוצר הסדר שתחולתו משתרעת על כל סוגי הסכסוכים המובאים בפני הערכאות ועל כל רכיבי ההכרעה בסכסוכים אלה, לרבות קביעת אחריות, אשם תורם, חלוקת אחריות, ועוד. צדדים המפקידים הכרעות אלה בידי בית המשפט, על מנת שיפסוק בהן על דרך הפשרה, מבקשים לקצר את משך ההתדיינות ביניהם, בין בערכאה ראשונה ובין בערכאת ערעור, ולצמצם את האפשרות להמשך ההתדיינות ביניהם במסגרת הדיון בערכאות ערעור. התערבותו של בית משפט שלערעור בפסק דין שניתן על דרך הפשרה, באופן דומה או זהה לאופן ההתערבות בפסק דין "רגיל" פוגעת בציפיות הצדדים לקיום הליך מהיר שתוצאותיו סופיות, ובתכלית דבר החקיקה.

7.           אין משמעות הדברים, כי פסק דין שניתן על דרך הפשרה הוא פסק דין  החסין בפני ערעור, אולם העילות להתערבותו של בית משפט שלערעור בפסק דין מסוג זה, הן מצומצמות מעילות ההתערבות הרגילות ומופעלות במקרים של  "חריגה קיצונית ביותר מגבולות הסבירות במסקנות או בקביעת הסכומים שנפסקו." (וראה: ד"ר י. זוסמן, סדרי הדין האזרחי, מהד' שביעית, 1995, בעמ' 858). רשימת עילות ההתערבות אינה רשימה סגורה, והיא תיקבע ממקרה למקרה, בהתאם לנסיבותיו.

8.           במקרה שבפנינו לא התקיימו נסיבות חריגות שהצדיקו את התערבותו של בית המשפט המחוזי בפסק דינו של בית משפט השלום. לפיכך מחליטים אנו לקבל את הערעור, לבטל את פסק דינו של בית המשפט המחוזי, להחזיר את פסק דינו של בית משפט השלום על כנו ולחייב את המשיבה בהוצאות המבקש בסך 5,000 ש"ח.

             ניתנה היום, ט"ז בכסלו תשנ"ח (15.12.97).

             ה נ ש י א                ש ו פ ט ת                ש ו פ ט                                               

העתק מתאים למקור

שמריהו כהן

מזכיר ראשי

96067560.J06