שתי הבקשות שבפניי עניינן במתן רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (כבוד השופטת מ' אגמון-גונן) מיום 26.6.2013 בה התקבלה בחלקה בקשה למתן הוראות שהגיש מר יגאל ארנון, המבקש ברע"א 5526/13 (להלן: ארנון) להוספת ריבית והפרשי הצמדה על כספים שנפסקו לטובתו בפסק דינו של בית המשפט המחוזי (כבוד הנשיא (בדימוס) א' גורן) מיום 1.3.2009.
הרקע והעובדות הצריכות לעניין
1. בשנת 2006 הגיש ארנון לבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו המרצת פתיחה נגד מר שלמה פיוטרקובסקי ואפשי השקעות בע"מ, חברה בבעלותו ובשליטתו המלאה (להלן יחד: פיוטרקובסקי), בה ביקש להצהיר כי מחצית מניותיה של חברת סלקום ישראל בע"מ (להלן: סלקום) שהוחזקו על ידי פיוטרקובסקי והמהוות 1% ממניות סלקום, על כל הזכויות והדיבידנדים הנובעים מהן, שייכות לארנון. כמו כן התבקש בית המשפט ליתן צו הצהרתי לפיו ארנון זכאי לקבל מפיוטרקובסקי את המניות בכל עת שיבקש, כשהן נקיות משעבוד, עיקול, חוב או זכות צד שלישי בהן, כפוף להסכמת בעלי מניות אחרים בסלקום, ככל שהסכמה כזו נדרשת. שלישית, ביקש ארנון כי יינתן צו המורה לפיוטרקובסקי להעביר לידיו את המניות. בהסכמת הצדדים, הורה בית המשפט המחוזי על העברת הדיון בהמרצת הפתיחה למסלול דיוני של תביעה אזרחית רגילה.
במהלך הדיון בתביעה נתגלעה מחלוקת בין הצדדים בסוגיית האגרה. פיוטרקובסקי טען כי אף שנתבקשו צווים הצהרתיים וצו עשה, מדובר למעשה בתובענה כספית שסכומה הוא שווי המניות שבמחלוקת וסך הדיבידנדים ששולמו בגינן במהלך השנים. בדיון שנערך בפני כבוד הרשם (כתוארו אז) א' אורנשטיין בנושא זה, הסכימו הצדדים כי כתב התביעה יתוקן באופן שיתווסף לתביעה סעד כספי בסך 60,130,000 ש"ח - סכום הדיבידנדים ששילמה סלקום עבור המניות שבמחלוקת בשנים 2008-2006. לאחר הוספת הסעד הכספי שילם ארנון בהתאם את סכום האגרה הנדרש. להשלמת התמונה יצוין כי בקשת פיוטרקובסקי להשית על ארנון אגרה גם בשל שווי המניות נדחתה על-ידי הרשם אורנשטיין אשר קבע בהחלטתו מיום 31.12.2008 כי הצו להעברת המניות לארנון אינו ניתן לביטוי בכסף.
2. פסק הדין בתביעה ניתן ביום 1.3.2009 ובו קבע בית המשפט המחוזי כי הוכח בפניו שפיוטרקובסקי אכן החזיק ב-1% ממניות סלקום בנאמנות עבור ארנון. לפיכך נעתר בית המשפט לתביעת ארנון בכל הנוגע לשני הצווים ההצהרתיים שהתבקשו על-ידו כאמור לעיל. עוד קבע בית המשפט כי "פסק הדין יחול גם על הזכויות בדיבידנדים, כמפורט בתובענה המתוקנת". אשר לצו עשה שהתבקש, קבע בית המשפט כי ארנון יהיה זכאי לקבל את המניות כפוף להסכמת בעלי המניות בסלקום, אם תידרש ובכפוף להתחייבויות שנטל על עצמו פיוטרקובסקי בגין המניות וכן "בכפוף לכל הוראה בדין המתייחסת להעברת מניות בסוג זה של תאגיד". כמו כן נקבע כי כל ההוצאות הכרוכות בהעברה, לרבות מיסוי, אם חל, יוטלו על ארנון. לבסוף ציין בית המשפט המחוזי כי במידת הצורך יהיה ארנון רשאי לפנות לבית המשפט בבקשה למינוי כונס נכסים למימוש פסק הדין.
3. לאחר מתן פסק הדין, קיבל בית המשפט ביום 5.3.2009 (כבוד השופט י' זפט) בקשה להטלת צו עיקול שהגיש ארנון במעמד צד אחד על זכויות המגיעות לפיוטרקובסקי בשווי 68,977,739 ש"ח. בבקשתו טען ארנון כי זהו סכום הסעד הכספי שבו זכה קרי - הסך של 60,130,000 ש"ח שאותו תבע (להלן: הסכום הפסוק), בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק. פיוטרקובסקי מצדו הגיש בקשה לצמצום העיקולים בה טען כי פסק הדין לא כלל חיוב בהפרשי הצמדה וריבית, ובהחלטתו מיום 5.5.2009 (להלן: החלטת השופט זפט) קיבל בית המשפט המחוזי בקשה זו בציינו כי פסק הדין הורה על תשלום הסכום הפסוק שהתבקש בסך 60,130,000 ש"ח בלבד. עוד הוסיף בית המשפט המחוזי כי במקרה שארנון סבור שהחיוב בהפרשי הצמדה וריבית נשמט בטעות מפסק הדין, עליו להגיש בקשה לתיקון טעות סופר.
על החלטת השופט זפט הגיש ארנון ערעור לבית משפט זה (ע"א 4763/09) ומטעמי זהירות, לטענתו, השיג עליה גם באמצעות בקשת רשות ערעור (רע"א 4764/09). בהחלטתה מיום 24.12.2009 קבעה כבוד הרשמת ג' לוין כי לארנון לא עמדה זכות ערעור על החלטת השופט זפט ועל כן הורתה על מחיקת ערעורו. בהחלטתה ציינה הרשמת בהקשר זה כי השופט זפט לא נטע מסמרות בדבר פירוש פסק דינו של הנשיא גורן אלא נדרש לסוגיית הפרשי הריבית וההצמדה באופן "אינצדנטלי" לשם הכרעה בבקשה לצמצום צווי העיקול בלבד. להשלמת התמונה יצוין כי ביום 24.6.2010, דחתה כבוד השופטת מ' נאור את בקשת רשות הערעור שהגיש ארנון בהדגישה כי החלטת השופט זפט אינה מכריעה בזכויות הצדדים על-פי פסק הדין, וכל טענותיהם שמורות להם בכל הליך אחר.
4. ביום 26.3.2009 הגיש פיוטרקובסקי לבית משפט זה ערעור על פסק הדין וכשבוע לפני כן, הגיש בקשה לעכב את ביצועו עד להכרעה בערעור (בש"א 2522/09). בהחלטתו מיום 6.4.2009 קיבל כבוד השופט א' רובינשטיין את הבקשה לעיכוב ביצוע בחלקה בקובעו כי 1% ממניות סלקום ו-50% מהדיבידנדים בעבורן, יופקדו בידיהם הנאמנות של באי כוח הצדדים וכי 50% הנותרים יועברו לארנון כנגד ערבות בנקאית אוטונומית בגובה הסכום ששולם. ביום 26.1.2010 בעקבות בקשות למתן הוראות שהוגשו לו הבהיר השופט רובינשטיין כי הדיבידנדים אליהם התייחס בהחלטתו הם דיבידנדים מן העבר ומן העתיד גם יחד. בהמשך, ביום 4.2.2010 קיבל השופט רובינשטיין את בקשת ארנון לוותר על מחצית הדיבידנדים שאותם רשאי היה לקבל כנגד ערבות בנקאית ולהותיר את מלוא סכום הדיבידנדים בנאמנות.
5. בדיון מיום 6.12.2011 בערעור פיוטרקובסקי ובערעור שכנגד שהגיש ארנון בו הלין על כך שלא נפסקו לטובתו הוצאות, המליץ המותב שישב בדין (כבוד השופטים (כתוארם אז) א' גרוניס, מ' נאור ו-ע' פוגלמן) לשני הצדדים לחזור בהם מטענותיהם. על-פי פרוטוקול הדיון, בא-כוחו של פיוטרקובסקי הסכים להצעה, ואילו בא-כוחו של ארנון הוסיף וביקש מבית המשפט לצד הסכמתו כי יקבע "שבכל נקודה שיהיו חילוקי דעות על יישום פסק הדין, שנוכל לפנות לביהמ"ש המחוזי בעניין זה, כי אחרת לא נגמור את הסיפור". לפיכך הורה בית משפט זה על דחיית הערעור והערעור שכנגד וקבע כי אם תתעורר מחלוקת "באשר ליישום פסק הדין", יהא רשאי כל צד לפנות לבית המשפט המחוזי בבקשה למתן הוראות (להלן: פסק הדין בערעור).
החלטתו של בית המשפט המחוזי
6. ביום 19.3.2013 הגיש ארנון לבית המשפט המחוזי בקשה למתן הוראות, בה ביקש להוסיף הפרשי הצמדה וריבית לסכומי הדיבידנדים שחב לו פיוטרקובסקי - הן אלה שחולקו לפני מתן פסק דינו של הנשיא גורן, הן אלה שחולקו לאחריו. בהחלטתו מיום 26.6.2013 קיבל בית המשפט המחוזי את בקשתו של ארנון בחלקה, תוך התייחסות לשלוש תקופות שונות בכל הנוגע לדיבידנדים שחולקו בעבר (הסכום הפסוק):
(א) התקופה הראשונה - מיום חלוקת הכספים על ידי סלקום ועד ליום מתן פסק הדין (1.3.2009 - להלן: התקופה הראשונה). בנוגע לתקופה זו קבע בית המשפט המחוזי כי לא מדובר במחלוקת לענייןיישום פסק-הדין אשר בגינה רשאים הצדדים להגיש לו בקשה למתן הוראות כקביעת פסק הדין בערעור. לפיכך קבע בית המשפט המחוזי כי הבקשה שלפניו אינה יכולה להחליף את הפרוצדורה הקבועה בחוק לבירור מחלוקת זו והיא - דיון בפני רשם ההוצאה לפועל הרשאי לפנות לבית המשפט אם הוא סבור כי פסק הדין טעון הבהרה לשם ביצועו. עוד הוסיף בית המשפט המחוזי, כי מכל מקום אף הוא סבור שפסק הדין אינו כולל סעד של הפרשי הצמדה וריבית ובהקשר זה הצטרף בית המשפט לנימוקים המפורטים בהחלטת השופט זפט.
(ב) התקופה השנייה - מיום 1.3.2009 הוא יום מתן פסק הדין, ועד יום 3.6.2010, היום בו העביר פיוטרקובסקי את הכספים לחשבון נאמנות (להלן: התקופה השנייה). בית המשפט קבע כי בתקופה זו עמדה אמנם בתוקפה החלטת השופט רובינשטיין בדבר עיכוב ביצוע פסק הדין, אך על-פי האמור בה היה על פיוטרקובסקי להעביר את סכום הדיבידנדים שנפסקו בפסק-הדין לחשבון נאמנות והוא העבירם, בערכם הנומינאלי, רק ביום 3.6.2010. לפיכך קבע בית המשפט המחוזי כי בתקופה זו יתווספו לחוב הפסוק הפרשי הצמדה וריבית וכן ריבית פיגורים על-פי חוק פסיקת ריבית והצמדה, התשכ"א-1961.
(ג) התקופה השלישית - מיום 3.6.2010 ועד המועד שבו העביר פיוטרקובסקי את הכספים מחשבון הנאמנות לידי ארנון בעקבות פסק הדין בערעור (להלן: התקופה השלישית). בית המשפט קבע כי על תקופה זו ישולמו הפרשי הצמדה וריבית רגילה לפי הוראות חוק פסיקת ריבית והצמדה, ולא ריבית פיגורים, מן הטעם שבתקופה זו פעל פיוטרקובסקי על-פי הוראת בית המשפט, העביר את הכספים לחשבון הנאמנות והם הושקעו על פי החלטה משותפת של הצדדים.
עוד קבע בית המשפט כי הדיבידנדים שחולקו לאחר מתן פסק הדין הועברו אף הם לחשבון הנאמנות, ומשכך יישאו הפרשי הצמדה וריבית, מיום חלוקתם על-ידי סלקום ועד להעברתם הסופית לארנון, בדומה לאמור לגבי התקופה השלישית. בית המשפט הוסיף והורה לנכות מהפרשי ההצמדה והריבית שפסק לארנון את הפירות שנצברו כתוצאה מהשקעת הכספים שהוחזקו בחשבון הנאמנות, כך שהסכום בו יזכה ארנון יהיה הסכום הפסוק והדיבידנדים המגיעים לו בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כאמור, אך לא יותר מכך. עוד קבע בית המשפט כי כיוון שהצדדים חלוקים בשאלת המועד שבו קיבל ארנון את הכספים בפועל (קרי סיום התקופה השלישית), יגישו לו הנאמנים הודעה מוסכמת בעניין זה וכן חישוב מוסכם של הפרשי ההצמדה והריבית.
שני הצדדים הגישו בקשות רשות ערעור על החלטה זו וטענותיהם יפורטו להלן.
רע"א 5072/13
7. בבקשה זו משיג פיוטרקובסקי על קביעותיו של בית המשפט המחוזי בכל הנוגע לתקופה השנייה, לתקופה השלישית ולדיבידנדים שחולקו לאחר מתן פסק הדין. פיוטרקובסקי טוען כי בית המשפט המחוזי חייב אותו לשלם ריבית פיגורים בתקופה השניה, למרות שארנון לא עתר בבקשתו לפסוק לו ריבית פיגורים בגין תקופה זו אלא ריבית רגילה בלבד. כמו כן טוען פיוטרקובסקי כי ארנון הוא זה שגרם לעיכוב בהעברת סכום פסק הדין לחשבון הנאמנות, על-פי החלטת השופט רובינשטיין בבקשה לעיכוב ביצוע, משום שארנון לא הסכים להסיר את העיקולים על כספי פיוטרקובסקי ולא העביר לו את הערבות הבנקאית שנדרשה. בנוסף טוען פיוטרקובסקי ביחס לתקופה השלישית כי חוק פסיקת ריבית והצמדה אינו חל על סכומי הכסף שהופקדו בחשבון הנאמנות (דיבידנדים שחולקו לפני פסק הדין ודיבידנדים שחולקו לאחריו). על-פי פיוטרקובסקי, ארנון יכול היה להשקיע את כספי חשבון הנאמנות כרצונו ומכאן שמדובר בכספים שהיו בשליטתו המלאה ואין לזכותו בריבית והצמדה בגינם. נוסף על כך טוען פיוטרקובסקי שסוגיית הפרשי ההצמדה והריבית אינה "מחלוקת באשר ליישום פסק הדין" שלגביה בלבד קבע פסק הדין בערעור זכות להגשת בקשה למתן הוראות והוא מוסיף וטוען שבקשת ארנון הוגשה בשיהוי, לאחר שביצועו של פסק הדין הושלם, הנאמנים סיימו את תפקידם וחשבון הנאמנות נסגר.
בד בבד עם בקשת רשות הערעור הגיש פיוטרקובסקי בקשה לעיכוב ביצוע החלטת בית המשפט המחוזי ובהחלטתי מיום 16.7.2013 נתתי צו ארעי לעיכוב ביצוע ההחלטה.